לל"ג בעומר קשר מיוחד לגאולה. בתורת החסידות הוא מכונה: 'מתן-תורה של פנימיות התורה'. זה היום שבו ניתן הכוח לגלות בעולם הזה התחתון את האור של פנימיות התורה, ובכך החלה ההכנה הממשית להתגלות השלמה של האמת הפנימית בגאולה האמיתית והשלמה.
גם קודם ימיו של רבי שמעון בר-יוחאי הייתה קיימת פנימיות התורה, וגדולי חכמי ישראל עסקו בתורת הנסתר, אולם בל"ג בעומר חל מפנה מהותי. הדבר דומה לנתינת התורה בכלל. גם לפני מתן-התורה הייתה תורה ועסקו בתורה, אבל אז עמדה מחיצה והפרידה בין העולם הגשמי לרוחני, והתורה נשארה מנותקת מהמציאות הגשמית. במתן-התורה ניתן לנו הכוח לחבר את התורה עם המציאות הגשמית ולהחדיר קדושה בתוך העולם הזה התחתון. גם ל"ג בעומר נותן את הכוח שפנימיות התורה תתקבל בכליו של העולם הזה ותהיה חלק ממנו.
פתיחת הצינור
מסופר על רבי יוסף קארו, בעל ה'שולחן-ערוך', שעסק שלוש יממות בקושיה חזקה, עד שלבסוף, אחרי יגיעה גדולה ועצומה, הצליח למצוא לה תירוץ. כעבור זמן-מה נכנס לבית-המדרש והאזין ללימודו של יהודי פשוט יחסית, שעסק באותו עניין שבו התעמק שלוש יממות. לתדהמתו, מצא הלה חיש-מהר את התירוץ שעליו עמל הוא שלוש יממות רצופות. הדבר גרם לו עוגמת-נפש רבה, עד שגילו לו מן השמים, שלאחר שהוא מצא את התירוץ ביגיעתו הגאונית ו'הביא' אותו לעולם, נפתחה הדרך גם לפני אנשים פשוטים יותר לגלות תירוץ זה בלי עמל רב כל-כך.
עיקרון זה נקרא בתורת החסידות 'פתיחת הצינור'. כך גם מסבירים, למשל, את העובדה שאנו מפליאים כל-כך את מסירות-הנפש של אברהם אבינו, אף שאחריו היו אנשים פשוטים לאין-ערוך, שהקב"ה לא דיבר איתם, ובכל-זאת מסרו את נפשם על קידוש-השם. אלא ההסבר הוא, שגדולתו של אברהם אבינו הייתה בהיותו ראשון ובהיותו זה שפתח את ה'צינור' של מסירות-נפש, שבכוחו יכולים אחר-כך גם אנשים פשוטים להגיע לדרגה זו.
"סוף דמי טהרה"
רבי שמעון בר-יוחאי, מחבר ספר ה'זוהר', 'פתח' את הצינור של 'פנימיות התורה' (ואמנם, אנו מוצאים ב'זוהר' פעמים רבות את הביטוי 'פתח', "פתח רבי שמעון" וכדומה, דבר הרומז לפתיחת ה'צינור' של השפע הזה). הייתה לו הסגולה המיוחדת של לימוד תורה בדרגת 'ראייה'. כלומר, כשעסק בתורה הוא 'ראה' את ענייני התורה כפי שהם לאמיתתם ולפנימיותם, עד שורשם העליון. זאת הוא גילה גם לעולם.
ביום ל"ג בעומר, שבו נסתלק, הגיעה עבודתו זו לידי שלמות. לכן הוא שמח שמחה גדולה וגם ציווה לשמוח ביום זה לאחר פטירתו, שכן אז הגיע לשיא השלמות של עבודתו בעולם. ביום הסתלקותו (כמו בכל יום הסתלקות צדיק) עולים ומתגלים כל מעשיו ועבודתו שעבד ופעל במשך ימי חייו, ומכאן של"ג בעומר הוא היום שבו עומד פועלו של רבי שמעון בר-יוחאי בשיא שלמותו.
רבנו הזקן רומז (ספר המאמרים תקס"ח, עמ' רפג), של"ג בעומר הוא יום זכאי במיוחד לגאולה. הוא מבאר את מה שנאמר בזוהר בדבר התכללותה של נשמת משיח בן-יוסף במשיח בן-דוד, שבאותו הזמן ניטלים ממנו "כל האורות עליונים דבינה", עד שהדבר נקרא בשם מוות. ואז, בחג-הפסח, נוצרת ה'לידה' של נשמת משיח, אולם הדבר נשאר בהעלם עד ל"ג בעומר, שהוא היום השלושים ושלושה לחג הפסח (כנגד "שלושים יום ושלושת ימים" של 'ימי הטהרה' לאחר לידת זכר), ו"ל"ג בעומר סוף ל"ג דמי טהרה... ואז נאמר והפכתי אבלם לששון". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
