נושאים נוספים
	התקשרות גליון 821 - כל המדורים ברצף
	ספירה בברכה תימשך גם אחרי ביאת משיח
	'שהחיינו' על התגלות משיח
	הגר"א במשנת הרבי
	פרשת תזריע-מצורע
	"הרואה את הנולד"
	חסידות שנכנסת באוזני השומעים...
	הלכות ומנהגי חב"ד

לא אחת הביא הרבי מדברי תורתו והנהגותיו והסתמך על דעתו, אך גם לא נמנע מלחלוק עליו, וכמו-כן הזים שמועות תורניות משמו * כיצד הגיב אדמו"ר הזקן על כוונת ה'חרם', וכיצד בא לביטוי ניצחונו על שיטת הגר"א * על ברכת החסידים שהתקיימה, ועל כתיבת יו"ד הפוכה בצדיק כשיטת האריז"ל * רשימה ראשונה

הרב מרדכי מנשה לאופר

תירוץ הגר"א על קושיית התוספות

ברשימותיו משנת תרפ"ט (נדפסו ב'רשימות' חוברת וא"ו עמ' 8) מביא הרבי דברים מפי השמועה בשם הגר"א ששמע הרב (חיים זאב וואלף הכהן רבינוביץ) מהאראדאק – תירוץ על קושיית התוספות בדבר שתי הדרשות הנלמדות מאותו פסוק "קיימו וקיבלו היהודים".

התוספות הקשו על שמואל, שהוכיח כי מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר "קיימו וקיבלו" – "קימו למעלה מה שקיבלו למטה", ורבא אמר כי להוכחה זו אין פירכא, והרי רבא עצמו אמר במסכת שבת (פח,א) מכאן מודעה רבה לאורייתא שקיבלו שנית בימי אחשורוש, ואם כן הפסוק משמש לדרשה אחרת. וכתב הרבי:

ששמע בשם הגר"א תירוץ קושיית תוספות-דיבור-המתחיל קיימו (מגילה ז.), דבשבת הדרשא מהכתיב ובמגלה מהקרי, וראייה לדבר דהתם [=בשבת] הלשון בגמרא "דכתיב" והכא [=במגילה] "שנאמר"...

בין המקורות שמציין הרבי באגרת הלכתית (אגרות קודש כרך יג עמ' תנב) מצינו את "אגרת הגר"א לביתו בנסיעתו לארץ-הקודש".

קטונתי מכל החסדים

בהתוועדות שבת קודש פרשת צו תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג כרך ג, עמ' 1262) הזכיר הרבי את פתגמו של הגר"א (המובא בשמו) שהפרשה השמינית בתורה היא פרשת וישלח, והפסוק השמיני שבפרשה השמינית הוא – "קטונתי מכל החסדים גו'". כלומר, שגם עניין "אחד משמונה שבשמינית" הוא "קטונתי"!

והוסיף הרבי:

ויש לומר – שעל-ידי-זה זכה הגר"א שהאגרת הראשונה שנכתבה על-ידי אדמו"ר הזקן "אחר ביאתו מפטרבורג" (לאחרי הגאולה מהמאסר שהיה על-ידי קטרוגם של המתנגדים שהתיימרו שהולכים בשיטתו של הגר"א) התחלתה היא – "קטנתי מכל החסדים גו'" ובה מבאר בארוכה "לבלתי רום לבבם מאחיהם כו'", ומסיים – "וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו'"...

ובהמשך לכך:

בהתוועדות שבת פרשת וישלח תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט כרך א' עמ' 429) ביסס וייסד הרבי ביאור על הפסוק קטונתי עם האימרה הנ"ל ("כמובא בספרים" ראה פרדס יוסף (להר"י פאצאנאווסקי) פרשתנו עה"פ (בשם הגר"א). ועוד), ש"קטונתי" הוא הפסוק השמיני בפרשה השמינית, שמיני שבשמינית וכו'.

אדמו"ר הזקן יוצא נגד חרם על הגר"א

סיפור מבהיל מובא ברשימות היומן (עמ' קעז), ששמע כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בשלהי חודש תשרי תרצ"א, ותוכנו מובא בזה:

[במקביל לחרם והרדיפות מצד המנגדים לחסידות –] התכנסו עשרה מאדמו"רי פולין והחליטו להטיל חרם על הגר"א. כיוון שנתייראו שאדמו"ר הזקן לא יסכים לדבר העלימו זאת ממנו, ויעשו שאלה מן השמים. משמים השיבום כי [=יש מקום לדבר זה רק] אם אחד ממניינם יהיה גדול בלימוד התורה לפחות כמו הגר"א. ויסעו ר' ישראל מפאלאצק ור' שלמה מקרלין להשתדל [=אצל אדמו"ר הזקן] אשר גם הוא יהיה מהמנויים. אדמו"ר הזקן ענה אז לר' שלמה מקרלין: זהו אסור על-פי התורה. כשמטילין חרם, אזי כורתין את הנשמה. חיות האמיתי של איש ישראל הוא מ'חיה יחידה'. והטלת חרם גורם אשר יכפור המוחרם. ולכן אינו יכול להסכים על זה, כי יהיה מזה "חילול השם" גדול.

בתגובה לסירובו של אדמו"ר הזקן השמיע ר' שלמה מקרלין דבר קללה וילך לו. אדמו"ר האמצעי שהיה אז בגיל בר-מצווה בערך התעלף משמיעת דבר הקללה, ומשך חודשים היה חולה.

הדברים נזכרו ברשימותיו של הרבי גם בשנת תרצ"ב (שם עמ' רנב) ותרצ"ג (שם עמ' שח).

המוכיח של הגר"א

ידוע ומפורסם, ובפרט אצל הליטאים שלגאון מווילנא היה "מוסר זאָגער" [=מוכיח]... שהיה מזמינו מזמן לזמן כדי שיאמר לו – להגאון – "דברי מוסר", ויקיים את דבריו!

כך התבטא הרבי בהתוועדות שבת קודש פרשת וארא ר"ח שבט תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז כרך ב' עמ' 339) כשתבע את הוראת המשנה "עשה לך רב". הדברים נאמרו בתגובה לנוהגים לפסוק דינים לעצמם ללא בירור וקבלת פסק-דין מרבנים, "ומקשרים עניין פלוני עם הנהגתו של הגאון מוילנא".

תירוץ הגר"א דלא כדעת רש"י

בביאור שהשמיע הרבי בשנת תשכ"ט (שיחות קודש תשכ"ט כרך ב' עמ' 419) – לגבי הציווי שלא להוסיף ולגרוע במצוות התורה, ציין הרבי בשולי ההנחה (בלתי מוגה):

ישנם המתרצים חדא – בחברתה (הגר"א – הובא בתורה-תמימה ואתחנן) דבפרשת ואתחנן מכוין שלא יוסיפו על תרי"ג מצות בכלל, ובפרשת עקב מכוין שבאותה מצווה גופא לא יוסיפו,

אבל אין כן דעת פירוש רש"י, שגם בואתחנן פירש הוספה במצווה עצמה.

בהתוועדות שבת קודש פרשת ניצבים-וילך תשכ"ח (שיחות קודש תשכ"ז כרך ב' עמ' 378) הביא הרבי את הנאמר על-ידי הגאון מוילנה ב"אדרת אליהו", שמשה שהה במ' ימים אמצעיים במחנה, וכמו שכתוב "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו' והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד וגו''.

הנה מקורות נוספים שבהם נזכר הגר"א בנושאים שונים:

באיגרות קודש כרך ה' עמ' קנט: "בענין ראוני נערים ונחבאו יו"ד רמב, טז – הוא רק לענין שאילה [=שאילת שלום לרב] ולא בחזרה. ועיין גם כן בביאור הגר"א סימן קל"ח מ"ד סרמ"ב. וכתובות כה, ב".

בהגדה של פסח כותב הרבי: "מלאך, שרף, שליח. חילוקי מדריגות אלו ראה: ... הגר"א".

ובלקוטי שיחות כרך ה' עמ' 31 הערה 22:

מדרש זה (מה שאין כן בבראשית רבה ספ"ט) לא סבירא-ליה הלימוד ד"מערב עד ערב גו'", וראה בביאור הגר"א לאורח חיים סימן רסא סעיף ב' שיש חולקין על דין זה.

בהערות שכתב הרבי לספרו של הרב שמעון גליצנשטיין "הרב" (תולדות אדמו"ר הזקן) בשנת תש"ו (אגרות-קודש כרך ב' עמ' קא-קד), מתייחס לניסיון הפגישה של אדמו"ר הזקן עם הגר"א – וכותב (שם עמ' קג):

שאדמו"ר הזקן נסע להתראות עם הגר"א בשנת תקנ"ב-ג וכו'. ראה מכתב אדמו"ר-הזקן הנדפס ב'בית רבי' פרק יב, דמוכח שנסע לוילנא ביחד עם הרב מנחם מענדל [מוויטעבסק] ולא אחר כך – ואם-כן היה זה קודם שנת תקל"ח – והגר"א לא רצה להתראות עמהם וכו'.

בחודש כסלו של שנת תש"י כתב הרבי שבע הערות על מאמר שפרסם הרב ירוחם ליינער מראדזין ("הרב-הגאון והרב החסיד בנן-של-קדושים הוותיק-וחסיד איש-ירא-אלוקים וכו' מורינו הרב ר' ירוחם שי' ליינער") בכתב-העת 'תלפיות', בנושא "הגר"א איש הנגלה והנסתר". את ההערות כתב הרבי לאות חביבות כפי שהקדים: "ולחביבותא דמילתא, אבוא בזה – על סדר העמודים – באיזה הערות" (אגרות-קודש כרך ג' עמ' רכד-ו).

הפרק שהושמט כדי להמעיט במחלוקת

ביומן שנת הקהל תשמ"א ובשיחות-קודש תשמ"א כרך ב' עמ' 825, נדפסו כמה מסיפורי ה'יחידות' של חודש אדר ב' באותה שנה – ביניהם הובא כדברים הבאים:

"לר' בצלאל לנדא, סופר שהוציא-לאור לאחרונה ספר על חיי הגר"א, הודה כ"ק אדמו"ר שליט"א על שלא הכניס בספר את הפרקים על מחלוקת המתנגדים על החסידים, שבכך מנע מחלוקת וכו'".

הרה"ח הר"ר טוביה שי' בלוי (שבשעתו קישר בין ר' בצלאל לנדא לרבי) מוסיף ומספר: לאמיתו של דבר הסיפור לא החל אז, בשנת תשמ"א, אלא הרבה לפני כן. בעת שהרב בצלאל לנדא החל בהכנת הספר, הקדיש לפי תומו פרק הסוקר את ההתנגדות לחסידות. הפרק היה מוכן, ואז שאל את הרבי אם נכון להכלילו בספר. בתשובתו הציע לו הרבי שישמיט את הפרק, ואכן כך עשה.

ניצחונו של אדמו"ר הזקן בעניין הצמצום

בשנת תרצ"ט נשאל הרבי על-ידי הרב ירחמיאל בנימינסון בעניין מה שכותב הרב אליהו אליעזר דסלר, כי לפי העיון בספר התניא ובספר נפש החיים בא לידי מסקנה שאין חילוק יסודי ביניהם. ועל-פי-זה ביקש לבאר לו "את גדר המחלוקת בענין הצמצום בין בעל התניא זי"ע והגר"א ז"ל אם נחלקו בגדר עניין הצמצום גופיה, הן כפי המבואר בנפש החיים למתבונן ומעמיק, דא ודא אחת היא".

לאחר הקדמה בעניין הצמצום סיכם הרבי בתשובתו אליו וכתב (אגרות קודש כרך א' עמ' כ), כי "שיטת בעל המחבר ספר נפש החיים... הוא כשיטה ג' הנ"ל [הצמצום דלא כפשוטו אבל גם במאור], וחלק בזה על רבו הגר"א [הצמצום כפשוטו וגם בעצמותו]. – ובכלל נראה שראה הר"ח מואלאזין [=מחבר "נפש החיים"] ספרי חב"ד, ובפרט ספר התניא, ונשפע מהם...".

בהזדמנות אחרת – כששוחח בסוגיית הצמצום – התבטא הרבי (המלך במסיבו כרך ב' עמ' רכב):

כאן נחל אדמו"ר הזקן ניצחון, שבעניין עיקרי... קיבל תלמידו המובהק של הגר"א – הרב חיים וואלוז'ינער – בספרו "נפש החיים" את דעת אדמו"ר הזקן וכתב שהצמצום אינו כפשוטו!

גם בשנת תש"י (אגרות קודש כרך ג' עמ' רכה-ו) הביא הרבי דוגמה זו כציון לעובדה שתלמידי הגר"א חלקו עליו בתורת הנסתר, כדלקמן:

...המחלוקת בעניין יסודי ביותר, הוא עניין הצמצום. רבינו הזקן אוחז בשיטת המפרשים את הצמצום דלא כפשוטו, ודוחה בהחלט את הדיעה המנגדת (שער היחוד והאמונה סוף פרק ז). הגר"א פירש הצמצום כפשוטו (לקוטים בסוף פירושו לספרא דצניעותא). וכנראה שרפו משום זה את ספר צוואת הריב"ש בווילנא (בית רבי פרק יב..). והגאון רבי חיים מוואלאזין פירש הצמצום דלא כפשוטו (נפש החיים שער ג' פרק ז). ולא הזכיר שזהו כדעת ה"כת" ולא כדעת רבו.

בהתוועדות שבת פרשת וארא תשמ"ה ציין הרבי [הדברים נרשמו בשעתם על-ידי ועד הנחות בלה"ק, וצוטטו ב'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' רכב (הערה 30)]:

ולהעיר שגם בנוגע לכללות היחס כלפי כתבי האריז"ל השתנה יחס תלמידי הגר"א כתוצאה מקבלתם דעתו של אדמו"ר הזקן.

אדמו"ר הזקן כתב באגרתו (כרך א' עמ' פט) ש"ידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נרו-יאיר אינו מאמין בקבלת האר"י ז"ל... כולה מפי אליהו ז"ל", ומכל מקום נפעל שינוי אצל תלמידיו, וקיבלו כולם שקבלת האריז"ל כולה היא מפי אליהו ז"ל!

צאצאים חסידים

מסורת בפי חסידים, שפעם אחת בירכו חסידים את הגר"א שצאצאיו יהיו חסידים. הרבי, כשסיפר על כך (ראה 'כפר חב"ד' גיליון 650 עמ' 33), ציין, שלפחות שניים מצאצאיו אכן נעשו חסידים...

משמועה אין לפסול את הצדי"ק

בשנת תש"י שאל הרב אריה לייב פרידמן, מחבר ספר צדקת הצדיק, בעניין היו"ד הפוכה שכותבים באות צדי"ק, והרבי השיב לו במכתב ארוך ומפורט. בין השאר מתייחס הרבי לדעת הגר"א מפי השמועה, ושולל אותה – או ליתר דיוק – מפקפק אם אכן אמר הגר"א כדברים הללו, וכותב: "כמובן יסוד קלוש הוא ביותר לקבוע על-פי-זה דעת הגר"א שהיא היפך כתבי האריז"ל".

הנה הדברים בשלמותם (אגרות-קודש כרך ג' עמ' תלז):

...מה דעת הגר"א בזה, ומעתיק במכתבו מה שכתוב בספר תוספת מעשה רב שהגר"א פסל "הצדין כפופין עקומין מאחוריהם" ואמר שטעות נפלה בכתבי – האר"י-ז"ל.

וממשיך:

והנה הספר הנ"ל אין אצלי. אבל איפה רמוזה בלשון זה יו"ד הפוכה? אבל בספר כתוב לחיים להסופר ר' אברהם חיים ממינסק (ווילנא תרי"ח) כותב, ששמע מהרב ר' אלעזר משה ממאנאסטירשיצינע בשם הגר"א דהגירסא בזהר חלק א' (ב,ב) היא לאסתרא ולא לאחורי. ומסיים המחבר דאנו קיימא לן כדעת הבית שמואל והבית יוסף והגר"א ז"ל להלכה למעשה.

כמובן יסוד קלוש הוא ביותר לקבוע על-פי זה דעת הגר"א שהיא היפך כתבי האריז"ל, ובפרט שגם התקון בזהר אינו עולה יפה כלל, כי ממשיך בזהר שם: ולא אתהדרו אנפין באנפין כו' זמין לנסרא לך ולמעבד לך אנפין באנפין, עד-כאן-לשונו. שמכל זה מוכח שמקודם הוא היפך דאנפין דהיינו אחור, ולא לאסתחרא.