יש לנצל את ימי חודש ניסן הנחשבים כולם ל"זמן חרותנו", ולהיגאל מכל דבר לא רצוי * מדוע הסימן של "מורח ודאין" דווקא הוא הקובע מיהו משיח? * ההבדל בין עבודת הקרבנות לעבודת הקטורת * אין עתה הזמן לעשיית חשבונות. יש לעסוק עם כל יהודי, ולהביאו עד ל"מעיין" עצמו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. עניין "זמן חרותנו" קאי בפשטות על חג הפסח. אבל, לאמיתו של דבר, לא רק פסח עצמו הוא "זמן חרותנו", אלא גם כל חודש ניסן.
והראיה לזה – מלשון המדרש הידוע1 "קבע להם חודש של גאולה", ונמצא, שכל חודש ניסן נקרא במדרש בשם "חודש של גאולה".
וזהו הטעם למנהג ישראל שבחודש ניסן אין אומרים תחנון2 – לא רק בשבתות וימים טובים, אלא גם בימים שהם "ימי החול" בערך לשבתות וימים טובים,
– וכדאיתא בשל"ה3, והובא בדא"ח4, על הפסוק5 "החודש הזה לכם ראש חדשים", שכל ימי חודש ניסן הם בבחינת "ראש חודש", דהיינו שאותם העניינים הנפעלים בכל ראש חודש, נפעלים בכל ימי חודש ניסן –
והיינו, לפי שכל ימי חודש ניסן הם "זמן חרותנו".
והעניין בזה – כידוע ש"קדושה לא זזה ממקומה"6, שמצד זה נמשכת הגאולה שבחג הפסח באופן תמידי7, ובפרט בחודש ניסן, שגם מצד עצמו הוא חודש של גאולה.
ב. ואם הדברים אמורים בכל ימי חודש ניסן, אפילו הימים שקודם חג הפסח – על אחת כמה וכמה שכן הוא בימים הבאים לאחרי חג הפסח, דכיוון שכבר היתה הגאולה דפסח בפועל (שהרי עניין הגאולה נמשך בפסח בכל שנה ושנה, כידוע8 בפירוש הפסוק9 "והימים האלה נזכרים ונעשים"), הרי בודאי שחג הפסח החדיר את עניין הגאולה גם בימים שלאחרי הפסח.
ובפרט שבימים אלו היתוסף עוד עניין – מצות ספירת העומר:
ספירת העומר היא מצוה עיקרית, להיותה הכנה למתן תורה וקבלת התורה10, והרי עניין התורה נוגע לא רק לבריאת העולם, כמאמר רז"ל11 "בראשית", "בשביל התורה שנקראת ראשית", היינו, שתכלית בריאת העולם היא התורה, אלא גם לבני-ישראל, כי, העניין ד"ישראל וקוב"ה כולא חד" הוא על-ידי אורייתא12.
והרי עניין ספירת העומר אינו באופן שהיום הנמנה מסתלק, אלא באופן שכל יום הנמנה מצטרף למניין הימים הקיימים כבר, ומיתוסף בו המשכה חדשה – שלכן נוסח ספירת העומר אינו לא במספר הסידורי ("יום שני", "יום שלישי"), אלא במספר הכולל ("היום שני ימים", "שלשה ימים" וכו'), כיוון שכל יום מיתוסף ומצטרף לימים שלפניו13.
ומצד כל עניינים אלו – בוודאי נפעל בימים אלו העניין ד"זמן חרותנו".
וכיוון שכן, צריכים לדעת, שאפילו אלו השקועים במ"ט שערי טומאה14, יש בכוחם לצאת משם ולהיגאל.
ג. ההוראה בנוגע לעבודה בפועל:
מצינו15 שבימי הקיץ בכלל העבודה היא קלה יותר מבימי החורף; בימי הקיץ גופא – ישנה המעלה של חודש ניסן, חודש הגאולה; ובניסן גופא – מעלת זמן זה, שהוא כבר לאחר הפסח.
ובזה גופא – ישנה מעלה מיוחדת כשעומדים בשבוע של חג הפסח, כידוע16 שיום השבת כולל כל העניינים של ימי השבוע שעבר, שכל עניינים אלו עולים ונכללים בשבת, שזהו עניין של עליה מלמטה למעלה,
ועל-ידי זה "רוח אמשיך רוח ואייתי רוח"17 – תחלה המשכה שלפי אופן ההעלאה, ואחר כך המשכה נעלית יותר,
ומיום השבת – נמשך עניין זה בדרך מלמעלה למטה על כל ימי השבוע שלאחרי זה, שהרי "מיניה מתברכין כולהו יומין"18, וכיוון ששבת זו היא שבת מברכים, הרי זה נמשך גם על כל ימי החודש,
והיינו, שישנו הכוח של חירות וגאולה – לצאת מכל המצרים וגבולים, ולהתכונן על-ידי העבודה של ספירת העומר לקבלת התורה, לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות.
* * *
ד. בנוגע למשיח איתא19 ש"מורח ודאין". ואין זה סתם סימן בעלמא, אלא זהו אחד מהעניינים העיקריים במשיח.
ולכן מצינו בגמרא20 בנוגע לשמעון בר כוזיבא, שאפילו גדולי התנאים סברו שהוא הוא זה שמצפים לבואו20, ואף-על-פי-כן, בשעה שבחנוהו בעניין "מורח ודאין", וראו שעניין זה חסר בו, אזי ידעו בוודאות שאינו, אף שכל שאר המעלות היו בו.
ולכאורה צריך ביאור: מדוע נוגע כל כך העניין של "מורח ודאין"?
הן אמת שנאמר בתנ"ך21 על משיח ש"לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח", אלא "והריחו ביראת הוי'", "דמורח ודאין", אבל במה עניין זה הוא עיקרי שנוגע ביותר, שבלעדיו – גם אם ישנם כל העניינים האחרים – אין זה ולא כלום?
והרי מצינו שהסנהדרין ישבו בלשכת הגזית, ודנו דינים למראה עיניהם ולמשמע אוזניהם, ואף-על-פי-כן היה זה בפירוש דין אמת לאמיתו, ובאופן ד"והוי' עמם שהלכה כמותם"20, שכפי שהם פסקו למטה, כך פסקו גם למעלה, אף-על-פי שהפסק-דין היה רק למראה עיניהם ולמשמע אוזניהם!
ואם כן, מהו ההכרח שהמשפט של משיח יהיה באופן של "מורח ודאין" דווקא?
ה. וביאור העניין:
איתא בזהר22, שהריח שבחוטם הוא עצם החיות. ובזה גופא ישנם ב' מדריגות, שהם ב' הנקבים – "פרדשקא" בלשון הזהר – שבחוטם, הנקב הימני והנקב השמאלי, והנקב השמאלי הוא עצם החיות ממש. וזוהי המדריגה ד"מורח ודאין" שבמשיח.
ומבואר בחסידות23, שהחילוק בין שני ה"פרדשקא" הוא על דרך החילוק בין ריח הקרבנות, שהם בבחינת נקב הימני, לריח הקטורת, ובפרט הקטורת דיום הכיפורים, שהוא בבחינת נקב השמאלי.
והעניין בעבודה:
עניין הקרבנות הוא עבודה נעלית ביותר, כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בכמה וכמה מאמרים, ובפרט בהמשך ההסתלקות24, במעלת עניין הקרבנות, ש"רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף"25, וקרבנות הם עניין קירוב הכוחות והחושים26. ואף-על-פי-כן, אין מעלתם מגעת למעלת הקטורת, ובפרט למעלת הקטורת ביום הכיפורים, פעם אחת בשנה, שאז היתה הקטורת "דקה מן הדקה"27.
וביאור החילוק בין קרבנות לקטורת28:
בעניין הקרבנות – ישנם כמה וכמה הגבלות: נוסף על ההגבלה שהקרבן צריך להיות ממין הטהור דווקא29, הרי במין הטהור גופא – צריך הקרבן להיות "מן הבהמה"30, ולא מן החיה, וגם במין הבהמה גופא ישנם כמה הגבלות.
מה שאין כן בקטורת – אין כל הגבלות אלו, שיכולה להיות גם מן הטמא, ואדרבה, הסדר הוא דווקא באופן זה, שאחד מסממני הקטורת הוא "מור", שהוא מין טמא31, ומין זה גופא צריכים להפוך לקדושה.
וזהו תוכן עניין "מורח ודאין" – בדוגמת נקב השמאלי וריח הקטורת – שנוטלים אפילו מין טמא, ופועלים בו בירור ועלייה לקדושה.
ו. ועבודה זו – שייכת לזמן שלפני ביאת המשיח דווקא:
בדורות הראשונים – לא היו זקוקים לעבודה זו. אז היה אפשר לילך בסדר מסודר בעבודת הבירורים (כפי שמצינו בימי עזרא, שהשאירו את המובחרים בבבל כו'32), כי מכיוון שהיה עדיין די זמן, היו יכולים לברור ("פאַנאַנדערקלייבן זיך") בסדר מסודר ובהגבלה, בחשבון שעל-פי טעם ודעת. ולכן היו דיני הסנהדרין למראה עיניהם ולמשמע אוזניהם בלבד.
מה שאין כן עתה, ש"הנה זה עומד אחר כתלנו"33, וממתין על עבודתנו, עד שנסיים את עבודת הבירורים – אין זמן לברור בסדר מסודר כו', וכמו שכתב כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע34, ש"אין אנו יודעים מה קרוב ומה רחוק ("אין גו' אתנו יודע עד מה"35) . . שלא יש עתה סדר והדרגה באופני הבירורים . . ולכן אנחנו מצדנו אין אנו יכולים וגם אין רשאים, בזמן הזה בפרט, לברר מה שקרוב או רחוק על-פי שכלנו – פאַנאַנדערקלייבען זיך – כי אם מה שאנו מוצאים שצריך תיקון ("והוי' אנה לידו"36) צריכים אנחנו להשתדל בכוחות עצומות", בלי שום חשבונות.
עתה אין זה הזמן לעשות חשבונות – שדבר פלוני אינו ענינו, כיוון שגם מי שהוא פחות ממנו יכול לעשות זאת, ואילו הוא ענינו לעסוק בעניינים נעלים יותר דווקא... אבל בשעה שנמצאת "אבידה בבית הקברות" – טוען הוא שהוא "כהן גדול", או שהוא "זקן37 ואינה לפי כבודו"!...
על כך אומרים לו, שעתה הוא זמן עבודת הקטורת – שהכהן גדול עצמו נוטל את ה"מור", ועוסק בו כדי להפכו לקדושה.
– בקטורת גופא ישנה מעלת הקטורת דיום הכיפורים, שהיא "דקה מן הדקה", דהיינו שלאחרי הבירור שבכל השנה צריך להיות בירור שני בערב יום הכיפורים; אבל בכללות שניהם עניין אחד: בירור בלא חשבונות, אפילו מן הטמא, שהרי ה"מור" היה לא רק בקטורת דיום הכיפורים בלבד, אלא גם בכל השנה, ועל דרך לשון הכתוב38: "ששה חדשים בשמן המור".
וכמדובר לעיל39, שצריכים לפעול גם עם הבן הרשע, וגם עם מי שהוא למטה גם מהרשע,
– שהרי הרשע יודע על כל פנים אודות עניני יהדות, אלא ששואל "מה העבודה הזאת לכם"40. ולאמיתו של דבר, הרי זה גופא ששואל, מורה שיש לו שייכות כלשהי; העניין נוגע לו על כל פנים במידה כזו שישאל עליו.
ועל דרך המבואר בכמה מקומות41 בעניין ג' הסוגים "שור" "כשב" ו"עז", שמי שהוא בבחינת "שור", אף שהוא "שור נגח", מכל מקום, הא גופא שהוא "נגח", הרי זה מורה שהעניין נוגע לו, מה שאין כן מי שהוא בבחינת "עז", שאין הדבר נוגע לו כלל.
ועל דרך זה בענייננו, שהסוג החמישי, שהוא למטה גם מהרשע – הם אלו שאפילו אינם שואלים כלל, כיוון שכל העניין אינו נוגע להם, לפי שאינם יודעים ואין להם שום שייכות כלל לענייני יהדות.
וכמדובר לעיל, שסוג זה הוא כנגד ג' קליפות הטמאות לגמרי, כיוון ש"נר הוי' נשמת אדם"42 שבהם אינו מאיר, כמו שכתוב43 "נר רשעים ידעך", ועד ש"חתיכה עצמה נעשית נבילה"44.
ואף-על-פי-כן, הרי העבודה הנדרשת לפני ביאת המשיח היא – להתעסק גם עם אלו שמצבם הוא באופן ד"נר רשעים ידעך".
ז. והטעם שהעבודה באופן זה היא קודם ביאת המשיח דווקא – הרי זה מצד עניין "מורח ודאין" שנאמר במשיח, "והריחו ביראת הוי' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח":
"מראה עיניו" ו"משמע אזניו" – הם הגבלה, ואילו משיח – יגלה אלקות בכל מקום בלי שום הגבלות, לא רק ב"מראה עיניו" – "ארץ אשר גו' עיני הוי' אלקיך בה"45, אלא באופן ד"ופרצת ימה וקדמה גו'"46, בלי שום הגבלות. ולכן גם ההכנה למשיח צריכה להיות באופן הנ"ל – שכל עניין הבא ליד יש לעסוק בו (כנ"ל בארוכה).
וזהו הטעם שרבותינו נשיאינו בדורות האחרונים בכלל, וכ"ק מו"ח אדמו"ר במיוחד, השקיעו עצמם כל כך ("האָבן זיך אויף אַזוי פיל פאַרלייגט") והשתדלו שיפעלו עם כל בני-ישראל, גם עם אנשים פשוטים ועניינים פשוטים, וללמוד עימם "אל"ף בי"ת" כפשוטו, ו"אל"ף בי"ת" של יהדות,
ולא הסתפקו בכך, אלא תבעו שבה בשעה שמתעסקים בלימוד "אל"ף בי"ת" עם הזולת, יקרבוהו באותה שעה לא רק ל"מים" סתם, אלא גם ל"מעין", דהיינו לפנימיות התורה –
דכיוון שענינו של משיח הוא שיגלה פנימיות התורה לכול, בלי שום הגבלות, "ופרצת ימה וקדמה גו'", והרי כל הגילויים דלעתיד תלויים "במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות"47 – צריכים גם עתה להתעסק בעניין "יפוצו מעינותיך חוצה"48; תחלה ב"חוצה" הפרטי, ולאחרי זה גם ב"חוצה" שחוצה הימנו.
ויש לעשות זאת ללא שום חשבונות והגבלות שעל-פי טעם ודעת, ועניין "יפוצו מעינותיך חוצה" יביא ל"קאתי מר"49.
[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן "ניע זשוריצי", "ממצרים גאלתנו"].
(קטעים מהתווועדות ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז. תורת מנחם תשי"ז כרך יט עמ' 352-354, 356-360)
____________________________
1) שמו"ר פט"ו, יא.
2) שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"ח.
3) ס"פ בא (שיג, ב).
4) סד"ה החודש הזה לכם תרכ"ו (סה"מ תרכ"ו ע' נ). וראה גם מכתב י"ג ניסן שנה זו (אג"ק חט"ו ריש ע' נא). תו"מ חט"ז ע' 186.
5) בא יב, ב.
6) ראה ע"ח ש"ד פ"ג. של"ד פ"ג. של"ה פ"א. תניא אגה"ק ביאור לסי' זך (קמז, א).
7) ראה גם מכתב כ"ד ניסן שנה זו (אג"ק שם ריש ע' עב). לקו"ש ח"ה ס"ע 173 ואילך.
8) ראה רמ"ז בס' תיקון שובבים. הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. וראה גם מכתב ה' ניסן שנה זו (אג"ק שם ס"ע יא), ובהנסמן בהערות שם.
9) אסתר ט, כח.
10) ראה אגדה הובאה בר"ן סוף פסחים. ועוד. הנסמן בלקו"ש חכ"ב ע' 114.
11) פרש"י עה"ת בתחלתו. ובכ"מ.
12) ראה זח"ג עג, א.
13) ראה גם "רשימות" חוברת לח ע' 25. וש"נ. מכתב ד' אייר שנה זו (אג"ק שם ע' קו; ע' קז).
14) ראה זו"ח ר"פ יתרו.
15) ראה סה"מ תרפ"ט ע' 70. וש"נ. וראה גם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר תשט"ו ס"ז ואילך (תו"מ חי"ד ע' 60 ואילך). חט"ו ע' 201. מכתב כ"ח ניסן שנה זו (אג"ק שם ע' פג).
16) ראה תו"מ חי"ח ע' 328. וש"נ.
17) זח"ב קסב, רע"ב.
18) שם סג, ב. פח, א.
19) סנהדרין צג, ב.
20) ראה רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ג.
21) ישעי' יא, ג.
22) ח"ג קל, ב (באד"ר). וראה ד"ה והניף תשי"א (תו"מ ח"ג ע' 32). וש"נ.
23) ראה המשך תער"ב ח"א פרכ"ב. ועוד.
24) המשך באתי לגני ה'שי"ת פ"ב (סה"מ ה'שי"ת ע' 113). פי"ח (שם ע' 153).
25) ראה זהר ח"ב רלט, א. ח"ג כו, ב.
26) ראה ספר הבהיר סי' מו (קט). זח"ג ה, רע"א. של"ה במסכת תענית שלו ריא, ב. פע"ח שער התפלה פ"ה. בחיי ורמב"ן ויקרא א, ט.
27) יומא מג, ב (במשנה).
28) ראה גם סה"מ מלוקט ח"ב ע' קכג. וש"נ.
29) ראה מנחות ה, ב ואילך. רמב"ם הל' איסורי מזבח פ"ב ה"י. פ"ה ה"ט.
30) ויקרא א, ב.
31) ראה רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"ג ובהשגת הראב"ד שם. תו"א מג"א צט, א. לקו"ת נשא כב, ד. ובכ"מ.
32) ראה קידושין סט, ב ובפרש"י. וש"נ.
33) שה"ש ב, ט.
34) אג"ק שלו ח"א ע' רסו. וש"נ (נעתק ב"מבוא" לקונטרס ומעין ע' 22).
35) תהלים עד, ט.
36) משפטים כא, יג.
37) ראה ברכות יט, ב. וש"נ.
38) אסתר ב, יב.
39) שיחת ליל ב' דחג הפסח ס"ז ואילך (לעיל ע' 259 ואילך).
40) בא יב, כו.
41) ראה סה"ש תורת שלום ע' 10. קונטרס התפלה פ"ח. ועוד.
42) משלי כ, כז.
43) שם יג, ט. ועוד. וראה לעיל ריש ע' 260. וש"נ.
44) חולין ק, א. וראה תו"מ חי"ב ע' 223. וש"נ.
45) עקב יא, יב.
46) ויצא כח, יד.
47) תניא רפל"ז.
48) משלי ה, טז. וראה תענית ז, א.
49) אגה"ק דהבעש"ט – כתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
