כשרואים המוני יהודים והם מלאי חיות בעבודת-ה', שופעים אהבת-ישראל, מתמסרים להפצת אור התורה והחסידות וחדורי אמונה לוהטת בגאולה הקרובה לבוא - הרי בפועל 'הוא בחיים'

באחד האירועים שנערכו בוושינגטון לכבודו של הרבי מליובאוויטש, ניסה אחד הדוברים להמחיש את גישתו המיוחדת של הרבי, והציג זאת כך: יום אחד הודיעו המדענים כי בעוד שבועיים יימסו הקרחונים וכדור-הארץ כולו יוצף במים. התחילו בני-האדם לפנות אל המנהיגים הדתיים, לשאול מה עושים. הכול אמרו שזה קץ העולם, וכי אין מנוס מלהתכונן ליום הדין. כשבאו אל הרבי, אמר: "ובכן, נותרו לנו שבועיים ללמוד איך חיים מתחת למים".

גישה מיוחדת זו מתבטאת גם במנהג היהודי לכנות את יום הסתלקותו של צדיק – 'הילולא'. זו מילה ארמית שפירושה - שמחה גדולה, שמחת חתונה. לכאורה, איך אפשר להשתמש בביטוי כזה על ימי סילוקם של צדיקים, דבר שהושווה בפי חז"ל ל"שריפת בית אלוקינו"? הלוא קרה דבר מעציב ומכאיב - צדיקים, שהאירו את העולם בתורתם ובעבודתם, נתעלמו מעינינו. שוב איננו רואים את זיו פניהם ואיננו שומעים את קול תורתם ותפילתם. איך אפשר לקרוא ליום כזה 'יום הילולא', יום של שמחה, ולא סתם שמחה אלא שמחת חתונה?!

חיים אחרים

אפשר לראות בזה את משמעותם האמיתית של חיי צדיקים, ובמיוחד מי שסללו דרך שבה הולכים אחר-כך תלמידיהם, ממשיכי-דרכם וכלל-ישראל. אלה חיים שאינם נפסקים עם ההסתלקות הגשמית של חיי הגוף. גם לאחר מכן הם מוסיפים לחיות, להשפיע, לכוון ולהדריך - אלא שבלבושים אחרים.

חייהם של רוב בני-האדם הם חיים גשמיים. אמנם כולנו מאמינים בקיומה של נשמה אלוקית בתוכנו, ואנו גם יודעים שהיא עיקר מהותנו, אבל זו ידיעה מופשטת בלבד. אנו רואים את המציאות הגשמית בלבד, קולטים רק אותה בחושינו וממנה אנו מתרגשים, שמחים או מצטערים. כאשר החיים הגשמיים מסתיימים, אנו קוראים לזה 'מוות', משום שאכן בא הקץ למתכונת זו של חיים.

אולם אצל צדיקים, מהות החיים שונה לחלוטין. הם רואים את המציאות בעיניים אחרות - בעיניים רוחניות. הם רואים בכל דבר את מהותו הרוחנית-אלוקית, וחייהם הם חיי הנשמה, חיים של אמונה, אהבת-ה' ויראת-ה'. הם מתרגשים, מתפעלים, שמחים ומצטערים מדברים אחרים לגמרי - מדברים רוחניים.

לפיכך אנו מתקשרים לצדיקים כאלה. אנו רוצים שידריכנו מי שרואה את המציאות מבעד למשקפיים רוחניים-אלוקיים. אנו רוצים לשאוב כוח וחיים ממי ש'ראשו בשמים'. ואנו גם מאמינים, שמגבלות העולם הגשמי אינן עומדות בפניו. לכן אנו מבקשים ממנו ברכה לדברים שהם מעל לטבע. לכן אנו מאמינים, שהוא מכיר ויודע דברים שלא הייתה לו שום דרך לדעת אותם בדרכים הגשמיות המקובלות.

עמנו ובתוכנו

דברים אלה נכונים בכל צדיקי-האמת, אבל יש יתרון מיוחד במי ש'זרעו בחיים'. מי שאורו ותורתו חדרו לעומק נפשם של יהודים רבים, נעשו חלק מהם והדברים הללו מחיים אותם, מפעילים אותם ומשמשים מקור בלתי-נדלה של כוח ועוצמה - צדיק זה בפועל 'לא מת', אלא הוא מוסיף לחיות בתוך 'זרעו', כמאמר חז"ל: "מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים".

העובדה שהרבי נמצא גם עכשיו, קשור אלינו ומנהיג אותנו - היא דבר מובן מאליו. אולם כאן יש יותר מזה: כשרואים המוני יהודים והם מלאי חיות בעבודת-ה', שופעים אהבת-ישראל, מתמסרים להפצת אור התורה והחסידות וחדורי אמונה לוהטת בגאולה הקרובה לבוא - הרי בפועל 'הוא בחיים'.

על-כן ברור שהרבי לא עזבנו חלילה. הוא נמצא עמנו ובתוכנו, מוסיף להנהיג את כלל ישראל, ואין ספק כי בקרוב ממש נחזה כולנו בהתגשמות נבואתו הגדולה - "הנה זה משיח בא".