אם כל אחד מאיתנו יהיה נר קטן, שיפיץ בסביבתו את האמונה, השמחה והאופטימיות, נבין פתאום כי מצבנו טוב לאין-שיעור מכפי שנדמה
בערב השבת הזאת נדליק את הנר השמיני של חנוכה וכל שמונת הנרות יאירו במלוא יופיים. זה שיאו של החג הזה, שכולנו אוהבים כל-כך. הרגשה נעימה היא לצאת בימים האלה אל הרחוב. הכול מדליקים נרות, הרחובות מוארים בשלהבות הקטנות, ואנו חשים שאור קטן ניצת גם בליבנו-שלנו. אווירה נעימה וחמימה ממלאה את לב העם. מה יש בו בחנוכה, שגורם לכולנו לאהוב אותו?
חנוכה מסמל את מה שחסר לנו יותר מכול – אור, מעט אור. העולם בימינו מבולבל וזרוע מבוכות ותהיות. חיינו בארץ מלוּוים ויכוחים קשים, שרק מגבירים את תחושת הבלבול. הציבור כבר אינו יודע מה טוב ומה רע, מה מועיל ומה מזיק, מהי נסיגה ומהי התקדמות. יש תחושה כבדה של דשדוש בחושך.
ופתאום מגיע חנוכה ומדליק לנו את האור. מתקיים בנו הפסוק: "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול". נרות החנוכייה מציתים את הניצוץ היהודי בנפשנו. כשאנו מביטים בשלהבות המרצדות אנו חשים את האור האמיתי שלאורו עם-ישראל צועד זה אלפי שנים, והאור הזה מאיר את נפשנו.
למצוא את המתג
יש הסבורים כי הדרך לתיקון החברה היא בשינוי סדרי עולם, בהפיכת עולמות, ביצירת תמורות מקיפות. ולא היא. צריך רק להדליק נר קטן, לשלוח קרן אור, להדליק את הניצוץ. פתאום יתברר כמה החושך אינו אלא אשליה ועד כמה עלינו להכיר תודה על כל הטוב שיש לנו.
משולים אנו לאדם רעב וצמא, שנכנס לחדר חשוך. הוא מצטנף בפינה ובוכה על מר גורלו. לוּ ידע למצוא את המתג ולהעלות אור בחדר, היה רואה לפניו שולחן ערוך במיטב המאכלים והמשקאות; אבל במקום לחפש את האור הוא מעדיף לבכות.
אנו חיים באחת התקופות המרתקות בהיסטוריה היהודית. ארץ-ישראל, שעמדה אלפיים שנה בשיממונה, נבנית והולכת לנגד עינינו. עוד ועוד יהודים מתקבצים לכאן מקצוות תבל. יש כאן פריחה אדירה של תורה וחינוך יהודי. אין פינה בארץ שאין בה בית-כנסת ובית-מדרש, שיעורי תורה ומפעלי חסד וצדקה.
אכן, יש קשיים. יש עוד הרבה ילדים יהודים שאינם זוכים לחינוך יהודי. יש תופעות מכאיבות ומצערות. יש מגמות הרסניות, שמנסות לפגוע באחיזתו של העם היהודי בארצו ובנחלתו. יש לחצים מצד אומות-העולם, יש איומים ביטחוניים, יש הקפאת בנייה. אך האוּמנם עלינו להתהלך מודאגים ומדוכדכים ולהתעלם מכל הטוב, או שעלינו להיות שמחים ומאושרים, ומתוך תחושה זו לטפל בדברים הדורשים תיקון?
הוא אשר אמרנו: חסר לנו אור. הטוב מונח לפנינו, אבל עינינו עצומות. אנו מנפחים כל בעיונת לממדי אסון. כל מעידה קלה תופחת ל'מחדל'.
כל אחד הוא נר קטן
נרות החנוכה הם קרן האור שמאיר גם את חיינו. אנו מביטים בנרות הקטנים ורואים כי מעט אור בכוחו להאיר ולחמם ולשמח את הלב. צריך להפסיק להתקוטט עם החושך, לחדול מהעיסוק המתמיד בכל הדברים השליליים, ותחת זאת להאיר אור, לעסוק בחיוב, להבליט את הטוב והיפה.
הכול עניין של זווית-ראייה. אפשר להסתכל בצדדים השליליים (ותמיד יש מגרעות וחוסר-שלמות) ואפשר למקד את המבט בצדדים החיוביים – וכאלה יש בשפע. עלינו לאמץ את הגישה שתורת החסידות מציבה כבסיס: לראות את הטוב שבכל אחד ואחד, להאמין בהשגחה העליונה המנחה אותנו, לשמוח על כל רגע של נחת ועל הטוב שניתנו לנו מיד ה'.
אם כל אחד מאיתנו יהיה נר קטן, שיפיץ בסביבתו את האמונה, השמחה והאופטימיות, נבין פתאום כי מצבנו טוב לאין-שיעור מכפי שנדמה. עלינו להתמסר בחדווה לאתגרים הגדולים שהימים הללו מזמנים לנו, ולחוש שמחה על שזכינו לחיות בתקופה זו, שבה אמורה להתחולל הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
