נושאים נוספים
	התקשרות גליון 794 - כל המדורים ברצף
	"אשר נתן לנו את תורתו"
	חדרי תורה-אור
	סדר ההקפות
	הלכות ומנהגי חב"ד

שלוש דרגות בלימוד התורה, זו למעלה מזו * דרגת התורה שלצורך קיום המצוות או שנמדדת לפי שכל האדם אינה מגיעה למעלתה האמיתית, שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה * כיצד מעז היהודי לגשת אל התורה בהיותה בתו היחידה של הקב"ה, ומה העצה מול המניעות והעיכובים בזמן ש"ויעקב הלך לדרכו"? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהמשך למדובר לעיל¹ אודות ג' המדרגות שבתורה – דרגת התורה כפי שבאה בירושה, דרגת התורה כפי שבאה ביגיעה, ודרגת התורה כפי שניתנת במתנה – יש להוסיף ולבאר בפרטיות יותר².

הדרגא הראשונה (מלמטה למעלה) הכי התחתונה שבתורה, היא, כפי שבאה בירושה:

ירושה – אינה תלויה במעמדו ומצבו של הבן, תכונותיו ומעלותיו וכו', כי אם, בעצם עובדת היותו בן, ועד כדי כך, שאפילו בהיותו עובר במעי אמו, הרי הוא יורש³.

וענינה בתורה – דרגת התורה ששייכת לכל אחד ואחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו, כשם שבירושה לא מתחשבים במעמדו ומצבו של היורש – דרגת התורה השייכת לקיום המצוות, שזהו ענינה של "תורה" – מלשון הוראה⁴, להורות את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה, ועניין זה שייך לכל אחד ואחד מישראל, שהרי, גם אלה שאינם שייכים להשגת התורה, חייבים הם לידע את המעשה אשר יעשון (חלק התורה השייך לקיום המצוות), ואם אינם יודעים, צריכים לשאול ולברר אצל זה שיודע – על דרך ובדוגמת קטן היורש שזקוק לאפוטרופוס.

ועניין זה מרומז בדרשת חז"ל⁵ "תורה צוה לנו משה מורשה⁶, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי (תרי"א) הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" (והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה, ושתים מפי הגבורה, הרי שית מאה ותליסרי (תרי"ג)) – שבזה מרומז שדרגת התורה שבאה בירושה ("מורשה") היא דרגת התורה ששייכת לקיום התרי"ג מצוות (תורה בגימטריא תרי"א, מלבד אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום).

ב. ויש להוסיף בביאור שייכותה של דרגת התורה השייכת לקיום המצוות לעניין הירושה:

ובהקדם⁷ – שחידוש מתן-תורה לגבי קודם מתן תורה (עבודת האבות, שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה⁸) הוא בנוגע לקיום המצוות בגשמיות, כמאמר רז"ל⁹ "כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו", ברוחניות בלבד, כלומר, אף שגם האבות קיימו המצוות בדברים גשמיים, מכל מקום, אין זה אלא שקיימו המצוות באמצעות הדברים הגשמיים, אבל הפעולה שנעשית על-ידי קיום המצוות (המשכת אלקות) לא היתה אלא ברוחניות, בעולם האצילות וכו', ואילו בדבר הגשמי שבו נעשתה המצוה לא נפעל דבר, ולדוגמא: הגרים שגייר אברהם¹⁰ – לא נשאר מהם כלום, וכן המקלות שעל-ידם המשיך יעקב ההמשכות של מצות תפילין¹¹ – לאחר שנסתיימה העבודה בהם לא נשאר בהם קדושה כלל; והחידוש דמתן תורה – שלא זו בלבד שקיום המצוות הוא באמצעות הדברים הגשמיים, אלא שנמשכת ונקבעת הקדושה בדברים הגשמיים שבהם מקיימים המצוות, כמו בתפילין, שגם בשעה שאינו מקיים את המצוה הרי הוא חפצא דקדושה, ועל דרך זה בשאר תשמישי מצוה ותשמישי קדושה¹².

ובלשון המדרש¹³ "משל .. למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר השמים¹⁴ שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשביקש ליתן את התורה בטל את הגזירה הראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים", היינו, שהחידוש דמתן תורה הוא החיבור דעליונים ותחתונים, כיוון שעל-ידי קיום המצוות נמשכת ונקבעת קדושה בדברים הגשמיים (תחתונים) שבהם מקיימים המצוות, שנעשים כלי לאלקות (יעלו לעליונים).

ונקודת העניין – שקיום המצוות הוא בשביל עבודת הבירורים, להפריד הטוב מהרע, שעל-ידי זה מתקנים את הפגם שנעשה בעולם על-ידי חטא עץ הדעת, שנעשה תערובות טוב ורע, ובגלל זה נעשה מיתה בעולם (שלא יהיה קיום להרע)¹⁵, ולכן, דרגת התורה השייכת לקיום המצוות – שעניינם לתקן חטא עץ הדעת שבגללו נעשה עניין המיתה – נקראת בשם ירושה ¹⁶.

ג. על-פי האמור שדרגת התורה כפי שבאה בירושה היא דרגת התורה השייכת לקיום המצוות שעניינם לפעול בעולם – יש לבאר הטעם שהאיסור דעכו"ם בלימוד התורה נאמר בשייכות לדרגת הירושה שבתורה:

איתא בגמרא¹⁷ "עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם .. מאן-דאמר מורשה, מיגזל קא גזיל לה, מאן-דאמר מאורסה ("אל תקרי מורשה אלא מאורסה"¹⁸), דינו כנערה המאורסה דבסקילה".

והעניין בזה – שבדרגת התורה כפי שבאה בירושה ("מורשה"), כיוון שכל ענינה הוא לפעול בעולם, יש מקום לומר ששייכת גם לעכו"ם [ומה גם שבנוגע ל"שבע מצוות דידהו" צריכים להיות "עוסקין בהלכות אותן שבע מצוות להיות בקיאין בהן"¹⁹], ולכן יש צורך בלימוד מיוחד כדי לשלול ולמעט עכו"ם מלימוד התורה – "לנו מורשה ולא להם כו'" (מה שאין כן בדרגא נעלית יותר בתורה, כפי שהיא למעלה מלפעול בעולם (כדלקמן), אין צורך לשלול ולמעט עכו"ם).

ד. ולמעלה מזה – דרגת התורה כפי שבאה על-ידי יגיעה דווקא:

היגיעה שבתורה – שבזה אין הכול שווים, כמו ירושה, אלא עניין התלוי בעבודת האדם – עיקרה (לאו דווקא בחלק התורה השייך לקיום המצוות, אלא) בהבנה והשגה של חכמת התורה כשלעצמה, גם אם אין הדבר נוגע למעשה בפועל בקיום המצוות (ובלשון אדמו"ר הזקן בתניא²⁰ "אף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם").

וההסברה בזה – שנוסף על ענינה של התורה להורות את המעשה אשר יעשון בקיום המצוות, שזוהי דרגת התורה כפי ששייכת לעולם, להורות לאדם איך להתנהג בעולם, ישנו גם ענינה של התורה כפי שהיא לעצמה ("אן ענין פאר זיך, תורה אלס תורה") – שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה.

ועניין זה אינו באופן של ירושה ששייכת לכל אחד ואחד מישראל מבלי הבט על מעמדו ומצבו, אלא בשביל זה יש צורך ביגיעת האדם דווקא, ולפי-ערך יגיעתו בתורה הרי הוא מבין ומשיג בחכמת התורה.

ה. אמנם, גם דרגת התורה כפי שבאה בבחינת יגיעה, עם היותה דרגת התורה כשלעצמה (לא רק כדי לפעול בעולם), חכמתו ורצונו של הקב"ה, שבאין-ערוך לגמרי לשכל האדם, מכל מקום, כיוון שבאה על-ידי יגיעת האדם בשכלו והבנתו, הרי היא על כל פנים בגדר מדידת שכל האדם, אלא שהיא באין-ערוך למעלה מזה.

ועל זה נאמר²¹ "ארוכה מארץ מדה וגו'" – שעניין זה נאמר על דרגת התורה כשלעצמה, כפי שהיא למעלה מדרגת התורה שעניינה להורות על קיום המצוות, כמו שכתב אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה²² ש"ההלכות (דרגת התורה שעניינה להורות על קיום המצוות) .. יש להם קץ ותכלית ומספר", ומה שנאמר "ארוכה מארץ מדה וגו'", קאי על "התורה מצד עצמה (ש)אין קץ ותכלית אפילו לפשטי דרשותיה הצפונים בה .. וכן אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן כו'" – שעם היותה בלי גבול, הרי היא עדיין בגדר מדה, שנמדדת עם שאר עניינים, אלא ש"ארוכה מארץ מדה".

ואילו הדרגא היותר נעלית בתורה, שהיא למעלה מכל מדידה והגבלה, וגם לא בגדר מדה – היא דרגת התורה כפי שהיא בעצמותו יתברך, "שעשועים גו' לפניו"²³, שעשועי המלך בעצמותו²⁴.

וכיוון שדרגא זו היא למעלה מכל מדידה והגבלה, גם לא בגדר מדה – אינה יכולה לבוא על-ידי יגיעת האדם, ובאה מלמעלה בדרך מתנה דווקא, כפי שאומרים בנוסח ברכת התורה: "ונתן לנו את תורתו .. נותן התורה".

ו. ויש להוסיף בתוכן עניין ברכת התורה:

איתא בגמרא²⁵ "מאי דכתיב²⁶ מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ, דבר זה אמרו חכמים .. נביאים (נשאל לחכמים ולנביאים) ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר²⁷ ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם .. שלא ברכו בתורה תחילה".

ומפרש הר"ן²⁸ ד"קרא הכי דייק דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש? אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפרשו הקב"ה בעצמו, שהוא יודע מעמקי הלב, שלא היו מברכין בתורה תחלה, כלומר, שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל-כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקין בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה".

וההסברה בזה²⁹ – דלכאורה, כיוון ש"ודאי עוסקין היו בתורה תמיד", על כורחך צריך לומר שהתורה היתה חשובה בעיניהם, דאם לא כן, לא היו מתעסקים ומתייגעים בלימודה – שחשיבותה של התורה בעיניהם לא היתה אלא מצד השכל שבה, שכל אנושי, אם כי שכל עמוק ביותר, אבל לא היתה התורה חשובה בעיניהם מצד חשיבותה האמיתית – כפי שמתבטאת בברכת התורה: "ונתן לנו את תורתו" – תורתו של הקב"ה, חכמתו ורצונו יתברך.

לימוד התורה צריך להיות אפוא מתוך הכרה שהתורה היא תורתו של הקב"ה, ולא עוד אלא שעכשיו נותן הקב"ה את התורה, "נותן התורה" לשון הווה³⁰, שלכן אמרו חז"ל³¹ "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע" – "שלכאורה אינו מובן מה דמיון זה מה להלן אף כאן", כיצד אפשר לדמות "עסק התורה של כל אדם כשלומד בפני עצמו" ל"מעמד הר סיני" – "כי גם עסק התורה שבכל אחד ובכל זמן הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה בסיני .. כאילו קבלה היום מהר סיני"³².

ז. ויש לומר שזהו גם הביאור בדברי המדרש³³ בנוגע לנתינת התורה לישראל:

"משל למלך שהיתה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו, בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו".

ויש לבאר עניין זה בנוגע ללימוד התורה – שגם כאשר ישראל לומדים התורה כפי שיורדת ומתלבשת בשכל אנושי, צריך לעשות מקום (בית אחד) לדירת הקב"ה, על-ידי זה שיהיה ניכר ונרגש אצלם שזוהי תורתו של הקב"ה, חכמתו ורצונו יתברך, שלכן "מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע".

ח. נשאלת אפוא השאלה – כיצד ניגש יהודי ללמוד תורה:

ביודעו שהתורה (גם בהיותה למטה) היא בת יחידה של הקב"ה – כיצד מרהיב עוז בנפשו, ובפרט ביודעו מעמדו ומצבו, לגשת ("צוטרעטן") לבת היחידה של הקב"ה, וכיצד לוקח על עצמו "לפרנס" ("אויסהאלטן") את הבת היחידה של הקב"ה, ביחד עם אביה, הקב"ה ("איר מיטן שווער צוזאמען")?!

והמענה לזה – בברכת התורה – שפתיחתה "אשר בחר בנו מכל העמים":

אין זה באשמתנו... אלא, הקב"ה "בחר בנו" – (גם) בגוף של האיש הישראלי³⁴ – "מכל העמים".

וכפי שהודיע הקב"ה על-ידי מלאכי הנביא³⁵: "הלוא אח עשו ליעקב גו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי", כלומר, הסיבה לכך ש"ואוהב את יעקב", היא, לא מצד מעלותיהם של ישראל, ובלשון הכתוב³⁶ "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם גו'", שכן, "הלוא אח עשו ליעקב", אלא, מצד הבחירה העצמית שבעצמותו יתברך נעשה "ואוהב את יעקב", ובדרך ממילא, "ואת עשו שנאתי".

ובגלל ש"בחר בנו מכל העמים", לכן, "נתן לנו את תורתו", ומצד זה שהקב"ה בחר בנו ונתן לנו את תורתו, נגשים אנו ללימוד התורה.

ט. (וסיים כ"ק אדמו"ר:) עומדים אנו עתה בסיומו של שמחת תורה, ומתקרב כבר הזמן לתפלת מעריב, אלא, שמוסיפים אנו מחול על הקודש, כיוון שהקב"ה נתן כוח לישראל להוסיף מחול על הקודש. יש לנצל אפוא את הרגע האחרון של שמחת תורה.

- בנוגע ליום הכיפורים מצינו³⁷ שהרגע האחרון שבו מכפר על העניינים הבלתי-רצויים שנעשו ביום הכיפורים עצמו. ועל דרך זה בנוגע לשמחת תורה, שברגע האחרון יכולים לחטוף ולהשלים את העניינים שהחסירו במשך כל שמחת תורה.

ולכן: תאמרו לחיים מתוך חמימות ("זאגט א ווארעמן א פריילעכן לחיים"), עם ניגון שמח, ותקבלו על עצמכם התמדה ושקידה בלימוד התורה ביראת שמים.

* * *

י. איתא בלקוטי תורה³⁸ שבכל יום-טוב צריכים לקבל ולקלוט בפנימיות את העניינים שספגו ביום-טוב זה, ולחיות עמם, עד ליום-טוב הבא. ובפרט בנוגע לשמחת תורה, שלאחריו מתחילה העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו"³⁹ – בודאי צריכים "לקחת" את הגילויים של שמחת תורה על כל השנה כולה.

אמנם, כאשר עומדים בסיומו של שמחת תורה, ומתכוננים לעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו" במשך השנה החדשה, מתוך קבלת החלטה טובה שהשנה החדשה תהיה כדבעי – יכולה להתעורר שאלה: כבר עברו כמה וכמה שנים שבהם החליט שהשנה החדשה תהיה כדבעי, ובנוגע לפועל... וכיוון שכן, מהי התועלת בקבלת החלטה טובה בנוגע לעבודת שנה זו?!

והמענה לזה:

לעשיית כל דבר ישנה סיבה שבגללה נעשה הדבר, והסיבה היא – התענוג שמתענג בדבר, שבגלל זה עושה את הדבר. ומזה מובן שהאפשרות לעניינים בלתי-רצויים היא אך ורק כאשר התענוג שלו הוא בעניינים לא טובים, אבל כאשר התענוג שלו יהיה בענייני קדושה, אזי תהיה הנהגתו כדבעי למהוי.

[. .] ובנוגע לענייננו: כשיהודי פועל בעצמו בשמחת תורה לעקור ולשרש ("אויסרייסן") את התענוג בעניינים גשמיים וחומריים, אזי אין לו להתיירא ולהתפעל ממניעות ועיכובים בצאתו לעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו", ובודאי ילך לבטח דרכו.

* * *

יא. (לקראת סיום ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר:)

קודם תפלת מעריב – ברצוני לחזור פתגם של כ"ק מו"ח אדמו"ר (שכבר נתפרסם ב"קופיר"), ואחר כך ינגנו הניגון "ניע זשוריצי כלאָפצי", ולאחריו הניגון של אדמו"ר הזקן, ואחר כך יתפללו מעריב.

הרבי אמר⁴⁰: "הנה זה עומד אחר כתלנו"⁴¹, משיח עומד כבר אחר הכותל ("הינטערן וואנט"), צריכים רק חוש הראייה וחוש השמיעה, אבל, המציאות היא ש"עומד אחר כתלנו", ותיכף בא ("אָט אָט האַלט ער ביי קומען").

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן הניגון "ניע זשוריצי כלאָפצי" ובאמצע הניגון עמד מלא קומתו ורקד על מקומו. ואחר כך ציוה לנגן ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (וצוה לכפול בבא הרביעית עשר פעמים).

כ"ק אדמו"ר חילק בקבוקי יין לאנ"ש מערי השדה, עבור ההתוועדויות שיערכו במקומותיהם. כן נתן בקבוק יין⁴² עבור התוועדויות בכפר-חב"ד ובכל ארץ הקודש].

יב. (לאחר ברכת המזון ותפילת מעריב אמר כ"ק אדמו"ר:)

בהמשך הכתוב "ויעקב הלך לדרכו" – כתיב "ויפגעו בו מלאכי אלקים גו' מחניים" (לשון רבים), "שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ-ישראל שבאו לקראתו"⁴³.

- את העבודה צריכים לעשות לבד, אלא, שישנם עניינים שבהם זקוקים לעזר של "מלאכי אלקים".

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) יעזור השם יתברך שיקויים אצלנו "ויפגעו .. מלאכי אלקים",

והעיקר – שנפגש יחדיו להקביל פני משיח ("מ'זאָל זיך טרעפן צוזאַמען אַנטקעגן משיח'ן")⁴⁴, והרבי יוליכנו לקראת משיח בחסד וברחמים, בקרוב ממש.

(מהתוועדות יום שמחת תורה ה'תשי"ב. 'תורת מנחם' כרך ד עמ' 93-101, בלתי מוגה)

_____________________________________

1)    בהמאמר (לעיל ע' 81 ואילך) וש"נ.

2)    בהבא לקמן - ראה גם לקו"ש חי"ג ע' 115 ואילך, ובהנסמן שם.

3)    ראה נדה מג, סע"ב ואילך (במשנה).

4)    רד"ק לתהלים יט, ח. וראה זח"ג נג, ב.

5)    מכות כג, סע"ב ואילך (ובפרש"י).

6)    ברכה לג, ד.

7)    ראה לקו"ש ח"ה ע' 88 ואילך. וש"נ.

8)    יומא כח, ב. וש"נ.

9)    שהש"ר פ"א, ג [א].

10)  ב"ר פל"ט, יא. פרש"י לך לך יב, ה. ועוד.

11)  ראה זח"א קסא, ב ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ב ע' יב. אוה"ת ויצא רכג, ב. ועוד.

12)  ראה מגילה כו, ב. רמב"ם הל' ס"ת פ"י ה"ג ואילך. טושו"ע או"ח סקנ"ד. יו"ד סרפ"ב. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סמ"ב ס"ו.

13)  תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג.

14)  תהלים קטז, טז.

15)  ראה תו"א בראשית ה, ג-ד.

16)  ראה ד"ה תורה צוה דשמע"צ תרנ"ד פ"ה (סה"מ תרנ"ד ע' ל ואילך), ודשמח"ת תש"ב פ"ב (סה"מ תש"ב ע' 40 ואילך) - ע"ד הירושה דאורות דתוהו.

17)  סנהדרין נט, א.

18)  פסחים מט, ב.

19)  סנהדרין שם ובפרש"י.

20)  פרק ה. וראה גם בקו"א (קנט, רע"ב).

21)  איוב יא, ט.

22)  פ"א ה"ה.

23)  משלי ח, ל.

24)  ראה גם שיחת ליל שמח"ת ס"ג (לעיל ע' 73). וש"נ.

25)  ב"מ פה, סע"א ואילך. נדרים פא, א.

26)  ירמי' ט, יא.

27)  שם, יב.

28)  נדרים שם.

29)  ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 3.

30)  של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. ובכ"מ.

31)  ברכות כב, א. וש"נ.

32)  תו"א יתרו סז, ב. וראה גם סה"מ מלוקט ח"ד ע' קנה. וש"נ.

33)  שמו"ר רפל"ג.

34)  ראה תניא פמ"ט.

35)  מלאכי א, ב-ג. וראה סה"מ עטר"ת ע' תרמא. לקו"ש חי"ז ס"ע 89 ואילך. וש"נ.

36)  ואתחנן ז, ז.

37)  ראה לקו"ת תצא לט, ד. וש"נ.

38)  ברכה צח, ב.

39)  לשון הכתוב - ויצא לב, ב. וראה תורת מנחם - התוועדויות ח"ב ע' 47. וש"נ.

40)  סה"ש תרצ"ט ע' 316.

41)  שה"ש ב, ט.

42)  להר"ש גורארי'. - וראה גם מכתב כ"ב מרחשון שנה זו (אגרות-קודש ח"ה ע' כז): "פ"ש מהרבני וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי ציבור וכו' מהר"ש שי' גורארי' בטח קיבלו, ובודאי היתה גם התוועדות חסידותית, כמו שידברתי אתו קודם נסעו מכאן. ואקוה אשר ההתוועדות הביאה התחזקות בפעולות הקיימות והתרחבותן והתעוררות לפעולות חדשות".

43)  פרש"י עה"פ.

44)  חסר קצת (המו"ל).