המשכה ממילא והמשכה על-ידי עשייה
הקביעות דשנה זו היא באופן דיום טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת. ומבואר בדרושי חסידות, פנימיות הטעם, למה לא היו תוקעים בשופר בראש-השנה שחל בשבת – כי כל העניינים שצריכים לפעול על-ידי השופר נפעלים מאליהם מצד עניין השבת.
ובפרטיות יותר – ג' הסעודות דשבת הם ג' העניינים דמלכיות זכרונות ושופרות, או ג' העניינים דתקיעה שברים ותרועה. והיינו, שהמשכת המלכות מלמעלה שנעשית על-ידי תקיעת שופר – נעשית על-ידי עניין השבת, התפלות ואמירת הפסוקים.
אמנם, על-פי זה צריך ביאור למה תוקעים בשופר ביום שני דראש-השנה:
ידוע בעניין ב' הימים דראש-השנה, שגם בזמן הבית שהיו מקדשים על-פי הראייה היו עושים שני ימים ראש-השנה, מצד ספיקא דיומא. אך צריך להבין בנוגע לראש-השנה שחל בשבת, שאז נעשית מעצמה ההמשכה מלמעלה מצד עניין השבת, ללא עבודת האדם – הרי למעלה לא שייך עניין של ספק, ואם כן, מדוע צריכים לתקוע בשופר ביום שני דראש-השנה?
והביאור בזה – שתקיעת שופר ביום שני דראש-השנה היא כדי לפעול את ההמשכה שמלמעלה על-ידי עבודה ועשייה.
והעניין בזה – שיש מעלה בהמשכה שעל-ידי עבודה ועשייה לגבי ההמשכה שמלמעלה. ועל דרך מה שנתבאר לעיל במאמר, שיש מעלה בקיום התורה ומצות באופן של עשייה וכפיה לגבי קיום התורה ומצות סתם, שדווקא על-ידי העשייה והכפייה "לוקחים" את העצם.
[. .] וזוהי המעלה המיוחדת ביום ב' דראש-השנה כאשר יום טוב של ראש-השנה חל בשבת (מה שאין כן בשאר השנים) – שבו היא התחלת ההמשכה על-ידי עבודה ועשייה.
לפעול בלי גבול גם בעולם למטה
[. .] ומזה מובן גם בנוגע למדובר בעניין "ופרצת":
כללות עניין "ופרצת" הוא מצד ההמשכה מלמעלה שהיא בבחינת בלי גבול. אמנם, העבודה צריכה להיות בדרך אור חוזר, והיינו, שצריכים לפעול בהמטה, שהוא בהגבלה, שגם בו יהיה העניין ד"ופרצת", שלא יהיו הגבלות, ועד שלא תהיה נתינת מקום לגבול.
ועל דרך המבואר בעניין התשובה, שאינה רק על עבירות ממש, אלא גם על האפשרות לעניין בלתי-רצוי מצד ריבוי ההשתלשלות ומצד כמה סיבות ועניינים צדדיים, והיינו, שעניין התשובה הוא שלא תהיה נתינת מקום לעניין שלא כדבעי. וכמו כן בעניין "ופרצת", שגם למטה צריכים לפעול שלא תהיה נתינת מקום לגבול.
('תורת מנחם' ה'תש"כ, כרך כז, עמ' 12-14 – בלתי מוגה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
