כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת (פרק ג משנה ט). שלושה כתרים הן, כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן (פרק ד משנה יג)
תורה שבעל פה הרי היא עניין שנמסר להבנה, ולמרות זאת הגישה של יהודי גם לתורה שבעל פה – עם אמונה; לא ניתן לפסוק לפי מסקנות השכל האישי, גם כאשר יש לו ראיות שונות וחזקות לכך – באם רק יש לכך סתירה מהפוסקים ראשונים ואחרונים, שפסק הלכה שלהם התקבל בתפוצות ישראל.
[. .] ניתן לטעון: הכיצד? אם היה מדובר בעניין מהתורה שבכתב, זהו אכן לא נמסר ל[הבנה] בשכל; מכיוון, אבל, שבתורה שבכתב לא נכתב דין זה במפורש, אלא זהו עניין מתורה שבעל פה, שנמסרה להבנה, והפוסקים שפסקו את הדין בדור הקודם, פסקו כך לכאורה רק מפני שהיו להם ראיות שכליות, ומכיוון שאצלו בשכלו, מבין הוא אחרת – מדוע צריך הוא להתחשב בפסקם?
והמענה על כך: שהגישה של יהודי גם לתורה שבעל פה היא – באמונה ויראת שמים. כפי שחז"ל אומרים "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת".
אכן ודאי שצריך וחייב שיהיה זה "חכמתו", שהרי זהו ענינה של תורה שבעל פה, חכמה ושכל, אך מתי "חכמתו מתקיימת", מתי יהיה לה קיום? – כאשר "יראת חטאו קודמת לחכמתו", כשבאה בתור הקדמה לחכמה.
(ליקוטי שיחות כרך ג, עמ' 918-919, תרגום מיידיש)
"כתר שם טוב" מצד עצמו הוא עניין חיצוני, ולמטה מ"כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות", ועד כדי כך, שהתנא מונה "שלושה כתרים" (תורה כהונה ומלכות) בלבד. ואף-על-פי-כן, בהיותו על גביהן, הרי הוא "עולה על גביהן", למעלה מג' הכתרים.
וההסברה בזה:
"כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות" – עם היות שגם בהם ישנו עניין של הליכה מדרגא לדרגא (ולא באופן של עמידה בלבד) [...] מכל מקום, מודגש בהם בעיקר הנתינה מלמעלה, ולא כל כך מעלת העבודה בכוח עצמו, מה שאין כן "כתר שם טוב", שכל ענינו הוא עבודה בכוח עצמו – הרי הוא "עולה על גביהן".
ומכיוון שעניין "כתר שם טוב" הוא בהדגשה יתירה אצל ה"בעל שם טוב", בעל הבית על עניין "שם טוב", וממילא, גם עלייתו "על גביהן" שנעשית על-ידי העבודה בכוח עצמו היא באופן נעלה יותר – הרי מובן גודל עלייתו של הבעל שם טוב בגן עדן, לאחרי הירידה למטה.
('תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח כרך ד, עמ' 321) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
