מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1171 - כל המדורים ברצף
	שש מילים, אמת גדולה
	יש חדש
	שילוח שמטרתו לתת כוח
	ארץ-ישראל
	שלא להוציא לעז
	חשבונות שמים
	חידוש הגאולה
	לא לדאוג
	יציאת סוריה: קהילה מאוחדת
	'פדיון הבן' ללא האב

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1171, ערב שבת-קודש פרשת שלח, כ' בסיוון תשס"ט (12.06.2009)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

שש מילים, אמת גדולה

ניסיון העבר הוכיח שכניעה ללחץ לא הפחיתה את הלחץ אלא הזמינה לחצים גוברים והולכים. כשרואים שאתה לחיץ, ילחצו עליך עוד ועוד

דעת הקהל בארץ רוגשת בעקבות נאומו של נשיא ארה"ב. אלפי מילים נשפכות, לכאן ולכאן. אבל התורה, כדרכה, יודעת לתמצת את עמדתה בכמה מילים, והיא עושה זאת בפרשת השבוע. בשש מילים התורה מבהירה את כל העניין: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם".

אלה המילים שאמרו המרגלים, בשובם מארץ-ישראל. הם ראו שם ענקים, אבל כשתיארו את אשר ראו אמרו את משפט המפתח – כשאתה מתייחס לעצמך כאל חגב עלוב, כך בדיוק רואה אותך הזולת. כשאתה חש התבטלות פנימית מול הגוי ואין בך גאון יעקב ועוז-רוח לעמוד על שלך – אך טבעי שהגוי יתייחס אליך בזלזול.

לאמריקנים אינטרסים אחרים

השאלה איננה מה נשיא ארה"ב אומר, אלא מה נכון לקיומו של העם היהודי בארץ-ישראל. האם מדינה פלסטינית בפאתי ירושלים, תל-אביב ונתב"ג היא דבר טוב? האם תביא לנו יותר ביטחון ושלום? מי שסבור כך כנראה לא חי כאן בשש-עשרה השנים האחרונות. כולנו ראינו איזה אסון המטנו על ראשנו בהסכמי אוסלו, שהעניקו לערביי הארץ ממשל עצמי. רק המחשבה על הסכנות הצפויות מהם אם יחזיקו מדינה ריבונית מעבירה צמרמורת.

כל הניסיונות לרבע את העיגול אינם אלא מסך עשן. בעבר הציגו זאת כ'אוטונומיה', אף-על-פי שכל בר-דעת הבין שאוטונומיה סופה להיות מדינה עצמאית. עכשיו מנסים לדבר על מדינה מפורזת וקצוצת סמכויות, וגם זו הולכה בכחש. כי אין חיה כזאת. אין שום יכולת מעשית למנוע ממדינה להיות ריבונית. הברחות נשק לעזה אין בכוחנו למנוע, איך נמנע זאת ממדינה עצמאית?

ארה"ב תובעת מאיתנו להסכים להקמתה של מדינה עוינת בלב-ליבה של ארץ-ישראל. זו מדינה שתוכל לאיים בירי טילים על כל מרכזי האוכלוסין של ישראל. כולנו נהיה בני-ערובה בידי ארגוני טרור כאלה ואחרים. ואל יאמרו לנו כי צה"ל חזק ויֵדע לתת תשובות. ראינו איך ניתנו התשובות על הירי שהפך את חיי תושבי שדרות, אשקלון וכל יישובי מערב הנגב לגיהינום.

אכן, ארה"ב היא ידידתנו, אבל האינטרס הישראלי אינו עומד בראש מעייניה. כרגע היא מעוניינת לחזק את מעמדה בעולם המוסלמי, ולא ממש אכפת לה לשלם במטבע ישראלי. היא לוחצת עלינו גם כדי להיתפס באור חיובי בעיני העולם הערבי, אך אין פירושו של דבר שעלינו להיכנע ללחץ.

האמריקנים יודעים היטב מה האינטרס הישראלי האמיתי. אחרי מלחמת ששת הימים מינו ועדה צבאית שתקבע מה הם השטחים החיוניים לביטחונה של ישראל. הוועדה האמריקנית קבעה כי שטחי יהודה ושומרון והגולן חיוניים כדי לספק ביטחון לישראל ולהדוף איומים על קיומה. הם כמעט לא יכלו להצביע על שטח שאפשר לוותר עליו בלי לסכן את יכולת ההגנה שלנו. אילו באמת היו דואגים לנו, היו פועלים ברוח ההמלצה ההיא.

לעמוד בנחישות

ניסיון העבר הוכיח שכניעה ללחץ לא הפחיתה את הלחץ אלא הזמינה לחצים גוברים והולכים. כשרואים שאתה לחיץ, ילחצו עליך עוד ועוד. על הערבים אין לוחצים, כי הם מציגים עמדות נוקשות. לכן גם דרישות חצופות ומטורפות, כמו חלוקת ירושלים, עיר-הבירה שלנו, והפיכת מחציתה לבירת המדינה הפלסטינית, נשמעת 'הגיונית'. ככה זה כשאתה עומד על שלך בנחישות ובתקיפות.

רגעי לחץ ומשבר זניחים לחלוטין במושגי קיום של עמים ומדינות, אבל כניעה ללחץ רגעי עלולה להיות הרת-אסון. היו מדינות שהתקיימו מאות שנים, וברגע של חולשה נבלעו על-ידי המדינות השכנות וחדלו מלהתקיים. עלינו לעמוד בנחישות על שלנו, על הזכות לבנות בכל חלקי ארצנו ועל הדיפת הסכנות שעלולות לאיים על שלומנו. עמידה איתנה תביא את ברכת ה', והסוף יהיה ש"עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה".

  יש חדש

ההתוועדות המרכזית

ההתוועדות המרכזית לרגל ג' בתמוז, יום ההילולא החמישה-עשר של הרבי מליובאוויטש, תהיה אי"ה ביום רביעי, ב' בתמוז (24.6), בשעה 7:30 בערב, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, סביב שולחנות ערוכים. במעמד ישתתפו אלפי חסידי חב"ד ומוקירי הרבי מכל רחבי הארץ, בראשות רבנים ואישים נכבדים. פרטים בטל' 072-2770100.

נשי ובנות חב"ד מתכנסות

הכינוס הארצי השנתי של נשי ובנות חב"ד יהיה אי"ה ביום חמישי, י' בתמוז (2.7), בשעות 11-17, בהיכל יד-אליהו (נוקיה) בתל-אביב. במהלך הכינוס יהיו מושבים במגוון נושאים ומושב מרכזי באומר ובצליל. מומלץ להזמין כרטיסים מראש בטל' 03-5022270.

ארץ נחלי מים

העיתונאי ואיש הרדיו קובי פינקלר הוציא לאור את פלגי מים – מבחר טיולים במסלולי מים ברחבי ארץ-ישראל. יש כאן מקומות ידועים לצד פינות-חמד נסתרות, בליווי הסברים ותצלומים מרהיבים. הוצאת בשבע, טל' 03-9185555.

יהודית אלטרנטיבית

הגל המתעורר של מוזיקה יהודית בסגנונות חדשים נמשך ומתעצם. גרינטק מגישה את שמים וארץ, התקליט החדש של המוזיקאי עובדיה חממה (יוצר 'אנא בכוח'), שבו חברו כמה אמנים מעולים ליצירת תקליט ייחודי. גם המוזיקאי אודי דווידי מגיש תקליט חדש – רוחות טובות שמו, ובו שלושה-עשר שירים מקוריים. טל' 1-700-700015.

  שלחן שבת

שילוח שמטרתו לתת כוח

הציווי של הקב"ה למשה רבנו בעניין שילוח המרגלים לארץ-ישראל נאמר בלשון "שלח לך אנשים". למה נאמר 'שלח לך' ולא 'שלח'? רש"י מפרש: "לך – לדעתך. אני איני מצווה אותך; אם תרצה – שלח". ומכיוון שמשה שלח את המרגלים, ברור שהדבר היה לרצונו.

למה רצה בכלל משה רבנו לשלוח מרגלים? הלוא אותה תקופה הייתה עוד קודם המעשה של 'מי מריבה', שבגללו נגזר על משה שלא להיכנס לארץ. בני-ישראל עמדו  להיכנס לארץ-ישראל בהנהגתו של משה רבנו, ואז היו נכנסים לא על-ידי מלאך אלא על-ידי הקב"ה עצמו. במצב כזה היו מתחוללים להם ניסים גדולים והכניסה לארץ הייתה ביד רמה. לשם מה אפוא נועד שילוח המרגלים?

כוונה עמוקה

אלא שלמשה רבנו הייתה כוונה עמוקה ביותר בשילוח המרגלים. בני-ישראל עמדו לקראת הכניסה לארץ-ישראל, שבה נתחדש עיקר העניין של קיום המצוות. בהיותם במדבר יכלו לקיים מעט מצוות, ואילו קיום המצוות המלא התחיל עם הכניסה לארץ.

אולם אף-על-פי שדווקא בארץ-ישראל זכו בני-ישראל להגיע למעלה המופלאה של קיום התורה והמצוות במידה המלאה, הרי הכניסה לארץ הייתה בה גם ירידה גדולה. במדבר היה להם מגע מצומצם ביותר עם דברים גשמיים וארציים. את מזונם קיבלו מן השמים, והמים באו מבארה של מרים. ענני הכבוד ניקו וגיהצו את בגדיהם. בני-ישראל יכלו להתמסר לעבודת ה' ולדבקות רוחנית בקב"ה. אולם בארץ-ישראל נדרשו לרדת לעיסוקים ארציים נחותים, כחרישה וזריעה ושאר צורכי העולם.

המרגלים נבהלו

כדי להצליח להתגבר על הקשיים הגדולים של הירידה לענייני העולם ולהפיק דווקא ממנה את העלייה הגדולה שעל-ידי קיום המצוות, נדרשו בני-ישראל לכוחות מיוחדים. הכוח הזה ניתן על-ידי משה רבנו, זו הייתה הכוונה הפנימית של שילוח המרגלים.

משה בחר אנשים שהיו 'אנשי משה', ובאמצעותם ביקש להעניק לבני-ישראל את הכוחות המיוחדים והנעלים הדרושים בשביל להיכנס לארץ ולקיים בה את המצוות. משה רבנו הייתה בו התבטלות מוחלטת לקב"ה, וכאשר יהודי מקבל ממנו את ההתבטלות הזאת, הוא יכול לגבור על כל הקשיים הכרוכים בחיים הגשמיים והארציים.

לא נרתעו

אולם התברר כי לעשרה משנים-עשר המרגלים לא הייתה התבטלות בדרגה הראויה, וכאשר ראו את הקשיים של החיים הארציים, נרתעו והתמלאו חששות. זה מה שאמרו: "ארץ אוכלת יושביה היא" – הארציות תאכל אותנו ותפגע ביכולתנו לדבוק בקב"ה, ולכן מוטב שלא להיכנס לארץ.

רק יהושע וכלב, שהתבטלותם למשה רבנו הייתה שלמה, לא נרתעו ולא נבהלו, אלא אמרו "טובה הארץ מאוד מאוד". הם ראו את המעלה העצומה של העבודה בתוך ענייני העולם, שדווקא על-ידם ממלאים את רצונו של הקב"ה ומגיעים לתכלית העילוי.

(תורת מנחם כרך ג, עמ' 164)

  מן המעיין

ארץ-ישראל

חפץ ה' יסייע

"אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת" (במדבר יד,ח). אם חפץ ה' יהיה "בנו", בתוך ליבנו, אז "והביא אותנו אל הארץ הזאת" – נעשה ונצליח.  

(הרבי ממודז'יץ) 

הרים בדרך

"ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם" (תהילים קכה,יד). הרבה 'הרים' ומעצורים יעמדו לנו בעת שנרצה לזכות בירושלים, אבל "ה' סביב לעמו מעתה ועד עולם" – בעזרת ה' נתגבר על כל המכשולים.

(אמרי כהן)

לא לשבת

"ארץ אוכלת יושביה" (במדבר יג,לד). הארץ אוכלת את 'יושביה', מי שקופאים במקומם, ללא תנועה. בארץ-ישראל אין האדם יכול להיות 'יושב', אלא הוא מוכרח להיות בבחינת 'הולך' – עלייה מדרגה לדרגה.

(רבי יצחק מוורקה)

טוב מאחורי הרע

"הטובה היא אם רעה" (במדבר יג,כ). ארץ-ישראל טובה גם כאשר נדמה לאדם שהיא רעה. הקדושה שנתברכה בה ארץ-ישראל אינה מסתלקת ממנה לעולם. מתחת לרע החיצוני חבוי תמיד הטוב, ובשעה שישראל באים אל הארץ, הקדושה המוסתרת עולה ומתגלה.

(ספר הזכות)

עקרו את העצים

"היש בה עץ אם אין" (במדבר יג,כ). במדרש מסופר שכאשר שמעו הכנענים שבני-ישראל יצאו ממצרים והם אמורים ללכת לארץ-ישראל, עקרו את כל עצי הפרי, שלא יהיו ישראל נהנים מהם. לפיכך נצטוו המרגלים לראות "היש בה עץ אם אין".

(אלשי"ך)

הפיכת הארציות

"טובה הארץ מאוד מאוד" (במדבר יד,ז). גדול כוחה של ארץ-ישראל עד שבכוחה להפוך 'ארץ' ל'ישראל'.

(הבעל-שם-טוב)

כפרת עוונות

המרגלים טענו: אין אנו יראי-שמים כל צורכנו כדי לבוא אל הארץ, כי אין ארץ-ישראל סובלת חוטאים, אלא נועדה לצדיקים בלבד. על כך השיבו יהושע וכלב: "טובה הארץ מאוד מאוד", שכן המהלך ארבע אמות בארץ-ישראל הוא בן העולם הבא.

(רבי יונתן אייבשיץ)

הארץ כלחם

"ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם" (במדבר יד,ט). ארץ-ישראל דרושה לנו כלחם, שאי-אפשר להתקיים בלעדיו. אין לפנינו דרך אחרת, ואין לנו להתחשב במכשולים ובקשיים, יהיו אשר יהיו.

(רבי שלום-מרדכי מברזאן)

  אמרת השבוע

שלא להוציא לעז

רבי יעקב-שמשון שפירא משפיטובקה, מתלמידי המגיד ממזריטש, יצא בשנת תקנ"ד לארץ-ישראל, ולאחר מכן חזר ויצא לעירו, כדי להעלות את בני משפחתו.

כשהתקרב לעירו החליט לעצור באחת האכסניות, ושהה שם כמה ימים. למקורביו הסביר שטלטולי הדרך גרמו לו חולשה ופניו נראות נפולות, והוא מבקש להתחזק קודם שובו העירה. תהו המקורבים: "הלוא העיר קרובה מאוד, והרבי יוכל להתחזק גם בביתו?".

הזדעק הצדיק: "ומה יאמרו הבריות, שארץ-ישראל מחלישה את האדם ומכחישה את גופו?! וכי אוציא חלילה לעז על ארץ-ישראל?!".

  מעשה שהיה

חשבונות שמים

בפי אנשי ירושלים כונה הצדיק רבי מרדכי מרחמסטריבקה בשם החיבה 'רבי מוטל'ה'. בשנת תרס"ה עלה לארץ-ישראל והתיישב בירושלים. הוא נהג לספר סיפורים לרוב, ולעיתים קרובות התברר כי הסיפורים הללו טמנו בחובם דברים נסתרים.

פעם אחת, בסעודת הילולה לכבוד אחד הצדיקים, ישב רבי מוטל'ה וביקש לספר סיפור. הוא סיפר סיפור שמופיע בתלמוד הירושלמי, על אחד החכמים שנפטר, ובאותו יום נפטר גם יהודי שהיה נציג רשות המס, שממנה סבלו היהודים רבות.

לא הייתה ברירה אלא לערוך את שתי הלוויות יחד. קהל גדול יצא לחלוק כבוד לַתלמיד-חכם, בעוד ליד מיטתו של נציג המס עמדו קומץ מבני-משפחתו.

שתי המיטות עמדו זו לצד זו בפתח בית העלמין, ופתאום הבחינו האנשים בחבורת שודדים שהגיחה מאי-שם. הקהל התפזר בבהלה ובמקום לא נותר איש, חוץ מתלמיד אחד שנותר לעמוד ליד מיטת רבו.

כשחלפה הסכנה שבו הכול להמשך מסע ההלוויה, אולם משום-מה התבלבלו האנשים והחליפו בין שתי המיטות. לא הועילו טענותיו של אותו תלמיד יחיד. את נציג המס קברו בכבוד רב ובמעמד קהל נכבד, ואילו התלמיד-חכם נקבר במהירות ובחוסר כבוד.

צער רב הצטער התלמיד על ביזיון רבו. באותו לילה הופיע רבו בחלום ואמר כי אל לו להתעצב, כי יש סיבה למה שאירע. פעם אחת שמע אדם מבזה תלמיד-חכם ולא מיחה בו, ועל כך נענש בביזיון הקבורה. לעומת זה, נציג המס הכין פעם אחת סעודה גדולה בעבור שר העיר והלה לא הופיע. חילק האיש את הסעודה בין העניים, וזכות זו היא שעמדה לו להיקבר בכבוד.

סיים רבי מוטל'ה את סיפורו, כאשר הקהל תמה על שבחר לספר דווקא את הסיפור הזה, לכאורה בלי שום הקשר.

הימים היו ימי מלחמת-העולם הראשונה. הטורקים שלטו בארץ ופעלו לגייס צעירים יהודים לצבאם. באותה עת חי בירושלים אדם נבזה, 'מוסר' ושמו לייבק'ה ביאליסטוקר. הוא היה מלשין לשלטונות על צעירים שניסו לחמוק מחובת הגיוס, מגלה את מקומם ומוסרם למשטרה.

עשרות יהודים נמסרו על-ידו לשלטונות, נשלחו לחזית ורבים מהם לא שבו. נשותיהם נותרו אלמנות או עגונות. שמו של לייבק'ה דיי היה בו להפיל פחד על יושבי ירושלים.

למחרת סיפורו של רבי מוטל'ה ישב לייבק'ה בתחנת המשטרה בשער יפו ושתה קפה בחברת ידידיו הערבים. פתאום נפל מכיסאו ומת.

השלטון פרסם הודעת אבל על מותו של 'סוכן ממשלתי'. בהודעה נאסר על היהודים לפתוח את חנויותיהם, והם נדרשו לכבד את המת בהלוויה הממלכתית.

באותו יום נפטר בירושלים איש צדיק צנוע ונסתר ושמו רבי ברוך פינטשיק, שבא מהעיר וייצן שבהונגריה. כל מכריו ידעו כי היה יהודי צדיק, נקי מכל רבב, כתינוק שאין בו חטא.

בעיה סבוכה עמדה עתה לפני זקני העיר. על-פי החוקים שנקבעו לימי המלחמה הותרו הלוויות רק במשך שעה אחת קבועה ביום, כדי למנוע התקהלויות. עליהם לערוך אפוא את הלוויית הצדיק הנסתר עם זו של הרשע.

אחד מחכמי ירושלים פסק כי אין לערוך את הלוויות יחד. מוטב לצדיק להיקבר בשקט וללא קהל, מלהיקבר בהלוויה אחת עם אותו רשע.

ואכן, ללייבק'ה נערכה הלוויה גדולה, במעמד אנשי ממשל רבים וקהל רב, ואילו את הצדיק רבי ברוך פינטשיק קברו באמצע הלילה, בהסתר, במעמד מניין מצומצם של אנשי החברה קדישא, וללא הספדים.

האירועים היו לשיחת היום. עתה הובן הקשר לסיפור המעשה שסיפר רבי מוטל'ה ביום הקודם, והדבר היה לפלא.

עברו שבועיים ובירושלים נערכה סעודת ראש-חודש רבתי. שוב התבקש רבי מוטל'ה לשאת דברים, והוא סיפר:

לא מכבר פרסם השלטון הטורקי הוראה האוסרת לשאת נפטר באלונקה ומתירה את נשיאתו רק בעגלה. אחד המקובלים, רבי נחמן אנגל, שהדבר נגע לליבו, טרח ועבר מבית-כנסת אחד למשנהו כדי לעורר על הצורך לבטל את התקנה. באחד מבתי-הכנסת קם נגדו איש חצוף והחל לחרפו ולבזותו.

באותו מעמד נכח גם המנוח, רבי ברוך פינטשיק.  הוא היה שקוע במחשבותיו ולא שם לב לנעשה בבית-הכנסת. כאשר שככה הסערה תפס כי היה עליו למחות על ביזיון תלמיד-חכם ולא מיחה.

עוד מקרה אירע בשעת המלחמה, ממשיך רבי מוטל'ה ומספר, בשעה שהיה מחסור גדול בעצים. צמוד לבית 'הכנסת אורחים' בירושלים הייתה סוכה גדולה, שבה ערכו עניי ירושלים את סעודות חג-הסוכות.

יום אחד באו חיילים לסוכה, פירקו את הקורות ונטלו אותם עמם, בטענה כי הצבא זקוק לעצים  לחימום ולבישול. זו הייתה מכה גדולה לעניי ירושלים, שנותרו ללא מקום שבו יוכלו לסעוד בחג.

הידיעה הגיעה ללייבק'ה ביאליסטוקר, ומשהו זע בלבו. הנקודה היהודית שבנפשו החוטאת התעוררה, והוא רץ אל ראשי הצבא ודרש להחזיר את הקורות של סוכת העניים. השתדלותו אכן הועילה, הקורות הוחזרו והסוכה נבנתה מחדש, לשמחת עניי ירושלים.

"עתה תוכלו להבין", סיים רבי מוטלה, "מדוע הלווייתו של רבי ברוך הנסתר הייתה פשוטה, ואילו זו של לייבק'ה נערכה ברוב עם ובכבוד גדול".

  לומדים גאולה

חידוש הגאולה

לכל דבר בעולם נקבעה תכלית מיוחדת. גם לעם-ישראל ולעמי העולם תפקידים נבדלים זה מזה. תפקידם של היהודים להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו), ותפקידם של הגויים להבטיח את יישובו התקין של העולם, "לשבת יצרה" – ליישב את העולם ולעשותו עולם שטוב לחיות בו, עולם של אמונה בבורא עולם, עולם של צדק ויושר.

התורה והמצוות ניתנו לעם-ישראל בלבד, ורק יהודים חייבים לקיים את תרי"ג מצוות התורה. חובתם של הגויים מתמצית בשבע מצוות בני-נח. אלה המצוות שהן אבני-יסוד לחברה אנושית מאמינה ומתוקנת, ואנחנו צוּוינו מפי ה' בהר-סיני למסור את שבע המצוות הללו לכל בני-האנוש.

הניצוצות ייגאלו

אולם יש הבדל מהותי בין הימים האלה לימי הגאולה. בזמן הזה, אף שלגויים שמור תפקיד מיוחד, בכל-זאת ניתנה להם אפשרות להתעלות ולזכות בתפקיד המיוחד שניתן ליהודים, על-ידי התגיירות. אמנם היהדות איננה שואפת לעשות את כל בני-האדם ליהודים. נהפוך הוא, גוי שבא להתגייר אנו מצוּוים לדחותו בראשונה. זאת משום שאין לנו שום עניין להפוך גויים ליהודים. אולם מי שרוצה מאוד ומתעקש להיות יהודי – אנו מצוּוים לקבלו כאחד מאיתנו והוא נעשֶה יהודי לכל דבר.

אפשרות זו קיימת רק בזמן הזה. בזמן הגאולה לא יהיה אפשר להתגייר. הגמרא (יבמות כד,ב) אומרת: "אין מקבלין גרים לימות המשיח". גם בימי דוד ושלמה, שבהם היה מעמד העם היהודי רם ונישא, לא קיבלו גרים. הטעם הפשוט לכך, שבתקופות כאלה אין ביטחון שהרצון להתגייר אכן נובע מתשוקה להצטרף לעם ה', ולא מפחד היהודים או משאיפה ליהנות מהמעמד המכובד של עם-ישראל. לכן בזמן הגאולה, שבו יתגלה לעין-כול המעמד המיוחד והנעלה של עם-ישראל, ודאי שכל הגויים ירצו להיות יהודים וליהנות מהשפע הרוחני והגשמי הרב שיינתן לעם היהודי, ואין הדבר מעיד על הזדהות אמיתית עם ייעודו הרוחני של עם-ישראל.

בתורת החסידות (אור-התורה האזינו א'תרפד-ה) מבואר טעם פנימי ועמוק יותר לדחיית הגרים בימות המשיח. כל עניין הגרים הוא בירור וגאולת ניצוצות קדושים שנפלו בין אומות-העולם, אך בזמן הגאולה יושלמו כל הבירורים וממילא לא יהיה מקום לגיורי גויים (ראה עוד בעניין זה בזוהר ח"ב, קכ,ב; ח"א כו,ב, ועוד).

תיקון שלא היה מעולם

תפקידם של הגויים בימות המשיח יתבטא במתן סיוע לעם-ישראל למלא את ייעודו, כפי שנאמר (ישעיה סא,ה-ו): "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני ניכר – איכריכם וכורמיכם". ומה נעשה אנחנו? ממשיך הנביא: "ואתם – כוהני ה' תיקָרֵאו, משרתי אלוקינו ייאמר לכם". אומות-העולם יראו זכות גדולה בהושטת סיוע לעם-ישראל, כדי שיוכל למלא את תפקידו. כאשר העולם כולו יגיע לתיקונו יתוקנו גם היחסים בין ישראל לעמים ויעמדו במתכונתם הנכונה כפי כוונת הבריאה.

תיקון זה של העולם יהיה בסוף תהליך הגאולה (על-פי הסדר של הרמב"ם), לאחר בניין בית-המקדש השלישי וקיבוץ כל נידחי ישראל. אז יגיע השלב שבו יתקן המשיח את העולם כולו ויביאו לשלמותו. ומבחינה מסויימת, עיקר חידושו ושלמותו של המשיח – בתיקון העולם דווקא. שכן שלמותו של עם-ישראל וקיום התורה מתוך מנוחה כבר היו במידה מרובה בימי שלמה ובימי חזקיה, אך תיקון אומות-העולם לא היה מעולם. זה כוחו הגדול של משיח-צדקנו, "אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והייתה מנוחתו כבוד" (ראה התוועדויות תשמ"ח כרך ג, עמ' 145).

  פתגם חסידי

לא לדאוג

"על שני דברים אסור לדאוג: על מה שאפשר לתקן – כי יש לתקן במקום לדאוג; ועל מה שאי-אפשר לתקן – כי מה תועיל הדאגה" (רבי מיכל מזלוצ'וב)

  חיים יהודיים

יציאת סוריה: קהילה מאוחדת

עשרים ושלוש שנים חלפו מאז, אך הרב שלמה בסו, רבו של המושב יציץ, עדיין מתאר ברטט את הרגע שבו השתטח על אדמת ארץ-ישראל, נשק לה ובפעם הראשונה בחייו חש בן-חורין. זה היה כאשר הצליח להימלט עם בני משפחתו מסוריה ולעלות ארצה.

"לקהילה היהודית בדמשק היו תנאים טובים", הוא מספר. "היה לנו תלמוד-תורה לבנים ובית-ספר לבנות, שבהם למדו מאות תלמידים. בעיר פעלו גם מקווה טהרה ועשרים וחמישה בתי-כנסת. המפורסם שבהם הוא ג'ובהר, שעל-פי מסורת יהודי סוריה קיים עוד מימי הנביאים. בתי-הכנסת היו מרכז הקהילה היהודית. כל המאורעות השמחים, כמו ברית, בר-מצווה וחתונה, נחוגו בהם".

הסמכה בארה"ב

השלטון הסורי אף אישר לצעירים יהודים לצאת לחו"ל כדי להשתלם במקצועות הקודש. כך יצא הרב בסו בשנת תשל"ט לארה"ב, כדי ללמוד את מקצועות השחיטה והמילה. "אשתי וילדיי נותרו בסוריה, בני-ערובה להבטיח את חזרתי", הוא אומר. "כשהגעתי לארה"ב יצרתי קשר עם רבנים מחסידות חב"ד ועם רבני העדה הסורית, ומהם קיבלתי את כתב ההסמכה. הם גם לימדו אותי את מקצוע המילה. לאחר שהוסמכתי חזרתי לסוריה והשתלבתי בעבודת השחיטה והמילה".

השלטונות אף סייעו ליהודים בשמירת הכשרות. "השוחטים והמשגיחים החזיקו את המפתחות של מקררי הבשר, ובכל רגע יכלו להפתיע את העובדים בביקורת פתע. על הבשר צויינו יום השחיטה, השעה  ופרשת השבוע, דבר שהבטיח כי איש לא יוכל לעשות מעשי תרמית", הוא אומר.      

רעידת האדמה במקסיקו

שנה לאחר שובו מארה"ב אירע אירוע שהביא תנופה מחודשת לחיי הקהילה. במקסיקו התחוללה רעידת אדמה, באזור שבו התגורר ריכוז גדול של יהודים ממוצא סורי. ההרס סביב היה גדול, אבל היהודים לא נפגעו. מתוך הודיה לקב"ה החליטו לממן פעילות יהודית לקהילה היהודית בסוריה.

הרב בסו: "ראיתי בכך הזדמנות נפלאה להגביר את לימודי היהדות. במימון הקהילה ממקסיקו הקמתי רשת של שיעורי תורה בבתי-הכנסת, ובראשם בית-הכנסת ג'ובהר. שלוש שנים התקיימו השיעורים ובתי-הכנסת היו מלאים מפה אל פה. הדפסתי גם סידור מיוחד לבני העדה, עם כל נוסחאות התפילה, כמקובל בקרב בני העדה".

'רוצה לכפר-חב"ד'

כל השנים בערה בו הכמיהה לארץ-ישראל. כאשר נוצרה ההזדמנות, נמלטו הוא ובני משפחתו מסוריה, מניחים מאחור את כל רכושם. כעבור זמן קצר דרכו רגליהם על אדמת ארץ-הקודש. "לאנשי הסוכנות שקיבלו אותי בנמל התעופה אמרתי שאני רוצה לנסוע לכפר-חב"ד, ושם דאגו לנו לכל צרכינו", הוא אומר.

את שנות ההתאקלמות הראשונות עשה בכפר-חב"ד, ולאחר מכן חש כי שליחותו היא להוסיף לפעול בקרב יהודי סוריה שעלו לישראל. בתוך זמן קצר חידש את הפעילות היהודית ומסירת השיעורים, וגם נבחר לרב המושב יציץ. "מרבית יהודי סוריה יצאו מהמדינה", הוא אומר. "השלטון הסורי התנגד לעלייה לישראל, ולכן היהודים יצאו לארה"ב. כמחציתם נשארו בארה"ב, אבל כל היתר עלו לארץ-ישראל ובנו בה את ביתם. הקהילה מוסיפה להיות מאוחדת ומלוכדת, והדבר תורם רבות לחיבור העמוק של בניה למורשת ישראל".

הרב בסו: "כמחצית הקהילה – בישראל"

  פינת ההלכה ומנהג

'פדיון הבן' ללא האב

שאלה: כיצד עושים 'פדיון הבן' לבן בכור שלא נפדה בזמנו וכיום אין לאימו קשר עם האב?

תשובה: מצוות הפדיון במקורה מוטלת על האב (ולא על האם). אם לא פדאו האב והגיע הבן למצוות, חייב הבן לפדות את עצמו.

בכור שלא פדאו אביו, אין בית-דין (או כל אדם אחר) מצוּוים לפדותו. אם אביו אינו רוצה או אינו יכול לפדותו, רוב הפוסקים סבורים שבית-דין רשאים לפדותו, מדין 'זכין לאדם שלא בפניו'. ההכרעה למעשה היא שפודים אותו בלי ברכה, ועושים זאת על-תנאי, שכשיגדל, אם ירצה, יוכל לפדות את עצמו כדין, ובברכה.

בית-הדין לעניין זה יכול להיות גם בית-דין מאולתר, המורכב מ'שלושה אנשים כשרים'.

שליח בית-הדין יאמר: "זה הבכור הוא פטר רחם לאימו הישראלית".

הכוהן שואל את השליח: "במה את רוצה יותר, לתת לי את הבן הבכור, או לתת חמישה סלעים המתחייבים להינתן בפדיונו?".

השליח אומר: "חפץ אני לפדות את הבכור הזה, והא לך חמישה סלעים דמי פדיונו". ואז הוא נותן לכוהן את הסכום. שווי 'חמישה סלעים' כיום הוא כ-250 ש"ח (לשיטת הרב נאה).

רצוי להשיג פרי חדש, כדי שהפודה יוכל לברך 'שהחיינו' אחר הפדיון.

כבכל פדיון, ראוי לעשות סעודה. אחרי ברכת 'המוציא' יעשו את הפדיון, ואז יברך הכוהן 'בורא פרי הגפן' על כוס יין.

מקורות: קידושין כט,א. רמב"ם הל' בכורות פי"א ה"א. שו"ע יו"ד סי' שה ס"ב, ס"י ונו"כ. שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רצג, רצה, רצז. 'פדיון הבן כהלכתו' פ"א סעיפים טו-כז, וש"נ. וע"ע שו"ת יביע אומר ח"ח חיו"ד סי' לא.