מכל האדם
"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם" (במדבר יב,יג). ראשי-התיבות 'אדם' הם אברהם דוד משה. שלושתם הצטיינו במידת הענווה: אברהם אבינו אמר "ואנוכי עפר ואפר"; דוד אמר "ואנוכי תולעת ולא איש"; הרחיק לכת בענוותנותו משה שאמר "ונחנו מה".
(השל"ה)
המידה הטובה מכול
אף-על-פי שהיו למשה עוד מעלות ומידות טובות, ראתה התורה לשבחו על מידה זו. ללמדנו שענווה היא המידה הטובה מכולן.
(רבי יחיאל-מאיר ממוגלניץ)
ענווה אמיתית
בענווה שני סוגים: יש עניו שרואה גם את עצמו וגם את האחרים כלא-כלום. זו ענווה מזוייפת. העניו האמיתי הוא מי שחדור הכרה מלאה כי האחרים טובים ממנו ועולים עליו במעלתם.
(רבי שלום מבעלז)
מה ראית
אחד משלושת הדברים שנאמר עליהם "יהרג ואל יעבור" הוא שפיכות דמים, כי מה ראית שדמך אדום מדם רעך. הדברים אמורים לכל אדם. כל אחד ואחד צריך שיהא חדור בהכרה שכל יהודי, יהיה אשר יהיה, הרי הוא מיוחס כמוהו ועומד במדרגה אחת עמו.
(רבי שמחה-בונם מפשיסחה)
ענווה בלי כוונה
רבי מנחם-מנדל מקוצק אמר: כל מצווה צריך שהאדם יעשנה בכוונה לשמה, חוץ מן הענווה...
לסבול את השפלות
על "והאיש משה עניו מאוד" רש"י מפרש: "שפל וסבלן". אדם היודע להיות שפָל בעיני עצמו ודאי זו מדרגה גבוהה, אבל גדולה ממנה המדרגה שהאדם יודע לסבול את השפלוּת.
(חידושי הרי"ם)
מענווה לגדלות ולהפך
רבי אלימלך אמר לאחיו, רבי זושא: תחילה האדם צריך לראות את עצמו שפל בתכלית השפלות ורק אז הוא מסוגל להשיג ולהבין את גדולת הבורא. נענה רבי זושא: אני סבור להפך, תחילה צריך אדם לרכז את כל חושיו בהתבוננות בגדולת הבורא ורק אז הוא מסוגל לראות את עצמו שפל בתכלית השפלות.
בלי 'לשם ייחוד'
אין בתורה מצווה מפורשת על ענווה, כי לוּ ניתנה על כך מצווה מיוחדת היה אדם בא לקיימה ואומר תחילה 'לשם ייחוד', ו'הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של ענווה', וממילא זו לא הייתה ענווה...
(רבי יחיאל-מאיר מזלוצ'וב) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
