נושאים נוספים
	התקשרות גליון 774 - כל המדורים ברצף
	חיזוק ה"ידיים" כהכנה למתן-תורה
	לא מוכנים להישאר ב"מדבר" הגלות
	השפעה על עשרה יהודים
	פרשת במדבר
	"הלומד מחבירו פרק אחד"
	תפילה בזמנה ותפילה בציבור
	הלכות ומנהגי חב"ד

בתשנ"א איחל הרבי שימצאו עשרה עקשנים שיפעלו את הגאולה * ארבעים שנה קודם לכן, בתשי"א, החל ב'מסע' התעוררות מיוחד שהטיל על כל אחד ואחד מהחסידים: השפעה על מניין מישראל לפחות, במחשבה דיבור ומעשה * בשורת התוועדויות ומכתבים ביטא הרבי עד כמה הדבר חשוב לו, הוכיח את המשתמטים וציין את קורת-הרוח שהסבו המקיימים

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

"ימצאו עשרה מישראל"

בכ"ח בניסן תנש"א (ספר השיחות תנש"א כרך ב, עמ' 119) כשהרבי השמיע את השיחה המפורסמת והנוקבת, שבה הכריז: "עשו כל אשר ביכולתכם עניינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!" – אמר בין השאר:

ויהי רצון שסוף כל סוף ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובוודאי יפעלו אצל הקב"ה . . להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.. ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל שביכלתכם.

מעלת עשרה מישראל נתבארה בריבוי מקומות בתורתו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. ראה לדוגמה בלקוטי שיחות (כרך לג עמ' 85 ואילך) בביאור הטעם למקור ההלכה במעלתה המיוחדת של 'עדה', הנלמדת דווקא מהמרגלים; וכן בריבוי שיחות והערות על "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה".

ברשימה זו ננסה לסקור (בעיקר) בקשה דומה, ארבעה עשורים קודם לכן, בתקופת ראשית הנשיאות. אז ביקש הרבי שכל אחד ואחד יפעל על "עשרה" יהודים בעניינים של מחשבה, דיבור ומעשה.

יצייר את פני הרבי ויאמר: הנה המניין

בהתוועדות שבת קודש פרשת בראשית תשי"א ('תורת מנחם' כרך ב' עמ' 65), פונה הרבי בהצעה ("הן לאלה שאינם נמצאים כאן עתה"):

..שעד י"ט כסלו ישתדל כל אחד ואחד לפעול על לפחות מניין מישראל, בעניינים דמחשבה דיבור ומעשה – על כל אחד ואחד מהמניין בכל שלושת העניינים, או לכל הפחות בשנים או באחד משלושת העניינים:

במעשה – בהשייך לקיום מצוות מעשיות, בדיבור – בענינים התלויים בדיבור, ותלמוד תורה כנגד כולם, לפעול על המניין שלו לקבוע עיתים לתורה, ובמחשבה – בענינים התלויים במחשבה, ומהם, לפעול על המנין שלו ענין אחד בעבודה שבלב זו תפילה.

הרבי מציין שבכלל המניין יכולים להיות אפילו קטנים שהגיעו לחינוך, על-פי דברי הרא"ש (ברכות מז,ב (פ"ז ס"כ)) שאפילו קטנים נכללים בעשרה שעליהם שכינתא שריא.

וכשיבוא י"ט כסלו . . יצייר כל-אחד-ואחד לעצמו את פניו של הרבי [=ריי"צ], ויאמר: הנה המניין שאספתי – כולכם כאיש אחד, בהתאסף גו' יחד שבטי ישראל. על פלוני פעלתי במעשה, על פלוני פעלתי בדיבור, ועל פלוני פעלתי במחשבה כו'.

בהמשך הוסיף:

ונכון במאד, שלקראת י"ט כסלו ישלח כל-אחד-ואחד לכאן את שמותיהם של המניין שאסף, שמם ושם אמם, כדי להזכירם על הציון דכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.

שוב נדרש הרבי לעניין זה בהתוועדות ש"פ לך-לך יו"ד במרחשוון – "ברצוני להזכיר עוד הפעם.. על דבר ההצעה" – (שם עמ' 79-78):

ישנם כאלה החושבים שלא אליהם מכוונים הדברים. – הכל מסכימים שצריכים לפעול בהחזקת היהדות בכלל ובהפצת החסידות בפרט, אלא שטענתם היא: לא אלי מכוונים הדברים. ועל דרך זה בנוגע להצעה האמורה: רבים – אינני רוצה לומר רובם – סבורים שלא אליהם מכוונים הדברים. זוהי הצעה נכונה, אבל, שמישהו אחר יעשה אותה.

ישנם כאלה החושבים שדבר זה שייך לאנשים פשוטים, אבל הם עומדים למעלה מזה. וישנם כאלה . . שטענתם היא להיפך: בענין כזה צריכים לעסוק אנשים שלמעלה מהם, ואילו הם אינם שייכים לפעול על הזולת, ובקושי מסתדרים עם עצמם.

הרבי שלל את שתי הטענות. כל אחד ואחד חייב לעסוק בכל ענייני הבירורים שמזמנים לו מלמעלה, ואם אינו עושה זאת – אינו מנצל את הכוחות שניתנו לו, ובכך עושה הוא – בבריאתו של הקב"ה – חידוש לגריעותא, דבר לבטלה.

היהודי שצריך להתקרב על-ידו, יתקרב גם בלעדיו. אלא שהוא, לצורך עצמו, צריך להשתדל לפעול את הדבר, ולא קיים חשש "שמא יקדמנו אחר ברחמים".

"נהניתי במאוד"

באותה תקופה כותב הרבי לחסיד המפורסם הרה"ח ר' שלום פויזנר מפיטסבורג שמילא את בקשת הרבי. הרבי משיב לו בי"ג כסלו תשי"א (אגרות קודש כרך ד, עמ' ע):

נהניתי במאד בראותי במכתבו רשימת שמות המניין אשר פעל עליהם, ובלי נדר אקראם על ציון הקדוש ביום ראש השנה לדא"ח הוא י"ט כסלו הבא-עלינו-לטובה, והשם יתברך יזכנו, כל אחד מאתנו, להמשיך ולקבל ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לי"ט כסלו.

לחסיד נוסף כותב הרבי בי"ז כסלו (שם עמ' עו):

זה עתה נתקבלה רשימת המניין שלו ובלי נדר אקראם מחר על הציון.

בי"ט כסלו עצמו כותב הרבי לאברך "מר יחיאל שי'" זיסקינד (שם עמ' פט):

מובטחני שיש לך היכולת להשפיע על אחרים בענין הנ"ל אלא שצריך אתה לגלות רצונך בזה, ואם תעשה כן אז תצליח.

ומוסיף:

מוסגר-פה הרשימת-דברים דשבת בראשית ותעיין שם בסעיפים כ"א וכ"ב השייכים לענין השפעה על אחרים וכיוון שלא הספקת לעשות בזה עד י"ט כסלו, הרי בטח תשתדל למלא הענין עד יום היארצייט של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שהוא ביו"ד שבט הבא-עלינו-לטובה.

ושוב כותב הרבי למישהו (שם עמ' 3):

אתעניין לדעת מה היו הפעולות במה שדברתי עמו טרם נסעו על אודות עשיית המניין וכיוצא-בזה.

עניין שנוגע להתקשרות

האמת היא שאת מועד ב' – עד יו"ד שבט – קבע הרבי בהתוועדות י"ט כסלו תשי"א (תורת מנחם התוועדויות תשי"א עמ' 130-131):

ובהתאם לכך היתה ההצעה שלקראת י"ט כסלו ישתדל כל אחד לפעול על מנין יהודים במחשבה דיבור ומעשה: במחשבה – ענין מסויים בנוגע לעבודת התפלה, בדיבור – בנוגע לתלמוד תורה, ובמעשה – בנוגע לקיום המצוות.

ובהקדמה – ש"כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", וכיוון ש"על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", מובן, שהפעולה דקיום נפש אחת מישראל, עולם מלא, היא, על-ידי ג' הקוין – עמודים תורה עבודה וגמ"ח: תורה – דיבור, עבודה – תפלה (תפלות במקום קרבנות תקנום), עבודה שבלב – מחשבה, וגמ"ח (כללות המצוות) – מעשה (ולכל הפחות – אחד מג' הקוין).

ומעלה יתירה בהפעולה (לא רק על נפש אחת, אלא גם) על עשרה מישראל – "אכל בי עשרה שכינתא שריא".

ובענין זה ניתנה "הנחה" – שבהמניין יכולים לכלול גם קטנים, על-פי דברי הרא"ש שבהשראת השכינה על עשרה מישראל נכללים גם קטנים.

ובנוגע לפועל:

רבים השלימו – ב"ה – עד י"ט כסלו את הפעולה על מנין יהודים, אבל, יש כאלה שלא השלימו המנין, ויש גם כאלה שאפילו לא התחילו הפעולה בזה.

והעצה לזה – על-פי דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בביאור הלימוד וההוראה מענינו של פסח שני, שאף פעם לא אבוד...

וזהו המוסר-השכל בנוגע לעניננו – שכל מי שעדיין לא השלים המנין שלו, יכול וצריך להשלים את המנין עד להיאָרצייט ביו"ד שבט (וכל המקדים הרי זה משובח), ולידע שזהו עניין שנוגע להתקשרות עם הרבי (על-ידי ההליכה באורחותיו) בנפש רוח נשמה חיה ויחידה.