זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולה שלו – ל"ג בעומר – מצליח להצעיד מאות-אלפי ילדי ישראל במפגן של אהבת-ישראל ואהבת המורשת היהודית
המסר המרכזי של ל"ג בעומר הוא תיקון הפגם שגרם למותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. על-פי דברי חז"ל הם מתו משום "שלא נהגו כבוד זה בזה", ובל"ג בעומר פסקו מלמות. יום זה קשור גם לרבי שמעון בר-יוחאי, שהיה מתלמידיו של רבי עקיבא שלא נפגעו, והדבר מעיד שהיה שלם באהבת-ישראל.
נטייתם הטבעית של בני-אדם היא לשאוף לאחדות במובן של אחידות – שתהיה דעה אחת, הדעה שלהם כמובן. אך זו לא תיחשב אמיתית. אם הכול עשויים מעור אחד וחושבים אותה מחשבה, אין צורך בפעולה של אחדות, שכן מלכתחילה נתון ועומד רק דבר אחד. גדולתה של האחדות היא דווקא בסבילת פערים והבדלים, בעת שהגרעין המאחד חזק דיו לאפשר זאת.
למרות ההבדלים
אחדות ישראל פירושה תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי טועה. זו הרגשה שכל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה – יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה, הדבר גורם צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא משלנו, בשר מבשרנו.
חז"ל המשילו את מערכת היחסים בין יהודים למערכת היחסים בין איברי הגוף. יהודי שפוגע בחברו מפני שהלה פגע בו, דומה, לדבריהם, לאדם שהיה חותך בשר והסכין שבידו האחת פגע וחתך בבשר ידו השנייה. מובן שאיוולת גמורה תהיה מצידו 'להעניש' את היד הפוגעת בחותכו בסכין גם בה. כך גם יהודי שפוגע בחברו – פוגע בסופו של דבר בו-עצמו, כי הזולת הוא חלק בלתי-נפרד ממנו.
אחדות אין פירושה ויתור על תפיסות ועמדות. גדולתה ביכולת לשאת את המרחקים וההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי-דעות חריפים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש'אין דעותיהם שוות', ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונוּת שבין איש לרעהו.
שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כל חלקי עם-ישראל. כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא 'חלק א-לוה ממעל ממש'. יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. הצד-השווה הזה מעניק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי-דעות והבדלים.
לשבור את המחיצות
את האחדות היהודית במלוא יופייה אפשר לראות בתהלוכות ל"ג בעומר. זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולה שלו – ל"ג בעומר – מצליח לאחד מאות-אלפי ילדי ישראל סביב התורה ומצוותיה. מרגש לראות מדי שנה בשנה את המוני הילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורח-חיים, הצועדים יחדיו במפגן של אהבת-ישראל ואהבת המורשת היהודית.
דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שהפוליטיקאים וכלי-התקשורת משרים מגביהה חומה בין הציבור הדתי לזה שאינו שומר מצוות. מחיצה זו מעכבת רבבות יהודים, שנשמתם צמאה למילה יהודית, מלפנות אל הכתובת הנכונה. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הם חשים פתאום שכולנו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ונטולות יסוד.
ובעצם, התהלוכות אינן אלא לבוש חדש למנהג יהודי עתיק בל"ג בעומר. בקהילות ישראל נהגו המלמדים לצאת עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי, ולהעניק לילדים חוויה יהודית מיוחדת במינה. בימינו אנו מגשימים רעיון בסיסי זה על-ידי התהלוכות.
זאת המשימה המוטלת על כולנו בימים האלה – להביא את אור התורה לכל יהודי, ובמיוחד לכל ילד יהודי, ובמהרה נזכה לצאת בתהלוכה הגדולה והמרכזית לקבלת פני משיח-צדקנו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
