תשובה: לימודי המדעים במוסדות האקדמיים רוויים כפירה, ונוסף על כך יש במוסדות האלה אווירת מתירנות. אולם גם כאשר הלימודים הללו הם "בכשרות", חשוב מאוד שהעיסוק במדע לא יהיה תכלית לעצמו, אלא ישרת את לימוד התורה.

המדעים יכולים לסייע לתורה, הן ישירות (כגון מתמטיקה ואסטרו פיזיקה - לחישוב הלוח העברי וזמני היום בהלכה; זואולוגיה - לזיהוי בעלי-החיים הכשרים; הנדסה - לבירור עניינים הלכתיים (כמו השימוש במכשירי חשמל בשבת ובחג), והן כמכשיר לפרנסה ברווח לצורך עבודת הבורא (אף-כי תעודת-בגרות ואף תואר אקדמי אינם בהכרח ערובה לפרנסה). וכפי שנמסר בשם רבי אלחנן וסרמן הי"ד: כשם שתורה חייבים ללמוד 'לשמה', כך את המדע חייבים ללמוד דווקא 'שלא לשמו'.

יתרה מזו: בספר התניא נאמר, שהעיסוק ב"חכמות אומות העולם" מטמא את דרגות 'חכמה, בינה ודעת' שבנשמה, "אלא אם כן עושה אותן קרדום לחתוך בהן, דהיינו כדי להתפרנס מהן ברווח לעבוד ה', או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו, וזהו טעמו של הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן". מכאן שרק גדולי ישראל בתורה ובעבודת-ה' בכוחם להעלות זאת לקדושה (וכמו-כן מי שכבר למד מקצועות אלו, שההשגחה העליונה הביאה אותו למקום שבו עליו להשתמש במדעים לעבודת הבורא ולהפצת היהדות).

ולמעשה, כאשר אפשר לקיים תכנית לימודים (לבנים או לבנות, בכל גיל) תורנית יותר, וכל-שכן – תורנית בלבד, חייבים לעשות זאת. ה'רווח' הישיר מכך הוא שיפור ביראת-שמים.