על נס חנוכה מספרת הגמרא: "כשנכנסו היוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל". כלומר, היוונים נגעו בשמן הטהור וטימאוהו. מעשה זה שלהם אינו מובן: אם רצו להשבית את עבודת המקדש ולמנוע את הדלקת המנורה, היו צריכים לאבד את השמן ולא להסתפק בטימואו.

יתרה מזו: ב"טימאו כל השמנים" לא פעלו, לכאורה, מאומה, שהרי ההלכה היא שהטומאה נדחית בציבור, וכאשר הציבור צריך לקיים את המצווה, אין הטומאה מעכבת. לאור זאת מתעוררת שאלה על המשך המאורעות: אם במצב כזה מותר להדליק בשמן טמא, מדוע חולל הקב"ה את הנס הגדול של פך השמן הטהור, והלוא אין הקב"ה אינו עושה ניסים לשווא.

התורה - תורת ה'

אלא המעשה של היוונים משקף את מזימתם האמיתית, ולשם ביטולה התחולל הנס הגדול. השמן מורה על חכמה. כאשר השאירו היוונים את השמן ורק טימאוהו ביקשו לומר שהם מסכימים להשאיר את חכמת התורה בעם-ישראל, אולם רצונם שה'שמן' יהיה טמא. שילמדו את התורה כחכמה, ככל החכמות, בלי להדגיש את האלוקות שבתורה, את הקדושה האלוקית שבה.

כוונתם של היוונים באה לידי ביטוי בלשון התפילה "להשכיחם תורתך". לא נאמר כאן "להשכיחם התורה", אלא "תורתך". הם לא התנגדו לעצם לימוד התורה, אך רצו שהלימוד יהיה כחכמה ודבר-שכל. הם זממו להשכיח מאיתנו שהתורה תורת ה' היא.

המצוות - "חוקי רצונך"

כך גם במצוות: היוונים שאפו "להעבירם מחוקי רצונך". הם התנגדו לקדושה האלוקית שבמצוות; לעובדה שהמצוות הן רצונו של הקב"ה עצמו, ושעל-ידי קיומן נוצר חיבור בינינו ובינו.

בלשון חז"ל "להעבירם מחוקי רצונך" יש הדגשה כפולה: ראשית, הם התנגדו למצוות שבבחינת 'חוקים', מצוות שלמעלה מהשכל האנושי. אלא שגם היוונים, בהיותם אנשים חכמים, הבינו את מגבלותיו של השכל וידעו שיש דברים ששכלנו קטן מלהכילם. על-כן היו מסוגלים להבין שיש דברים שהם למעלה מהשכל שלנו, ושנדרש שכל גבוה ונעלה יותר להבינם. אבל את הגישה היהודית, שהמצוות הן "חוקי רצונך" - רצון אלוקי שלמעלה מכל שכל והיגיון - זאת לא יכלו לקבל.

סיוע על-טבעי

בני-ישראל הבינו את מהותו האמיתית של המאבק, ולכן מסרו את נפשם ויצאו למלחמה שבדרך הטבע הייתה אבודה מראש - מעטים נגד רבים וכו'. ואז חולל להם הקב"ה נס שמעל לטבע, ואף המציא להם את פך השמן הטהור, החתום בחותמו של הכוהן הגדול.

נאמר: "נר ה' נשמת אדם". כל יהודי הוא נרו של הקב"ה, ותפקידו להאיר את העולם שסביבו. לא די להאיר את הנפש הבהמית, אלא גם את הסביבה החיצונית, כעניין נרות חנוכה שמדליקים "על פתח ביתו מבחוץ". ובזכות הארת הסביבה נזכה לאור מנורת המקדש תיכף ומיד ממש.

(לקוטי שיחות כרך לה עמ' 174; אגרות-קודש כרך ב עמ' קפג; כרך יח עמ' קמג)