נושאים נוספים
	התקשרות גליון 759 - כל המדורים ברצף
	עכשיו הזמן לעבודה למעלה מטעם ודעת
	יהודים, צאו מן הגלות!
	מצוות התלויות בארץ
	פרשת בשלח
	מקום התפילין של יד
	הלכות ומנהגי חב"ד

חשיבות ידיעת ההלכות לתושבי ארץ-הקודש ולמבקרים בה * הרבי מורה לשלוחים המגיעים לארץ לרכוש ידיעות במצוות האלה * עם זה, נזהר הרבי מהספקות הקשורים בכשרות הפירות וכו', ומבקש שלא להביא להתוועדויות דברים החייבים בתרומות ומעשרות * לרגל ראש-השנה לאילנות, ט"ו בשבט

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

בח' אדר תשי"ג כותב הרבי להרה"ג ר' דוד אסף מחיפה (אגרות קודש כרך ז, עמ' קפג):

באתי בהצעתי במה שכבר דיברתי בכמה-מקומות ותודה לא-ל שעלתה בידי, להנהיג בכל מקום לימוד ברבים שיעור על-כל-פנים של איזה רגעים דהלכות המצויות הנוגעים למעשה בחיי היום יומים . . ולהדרים בארץ-הקודש תבנה-ותכונן הרי בוודאי ישנם גם-כן [=ספרי] לקוטים מהלכות הנוהגות בארץ בזמן הזה. וגודל הנחיצות בזה אינו דורש ביאור, והרי סוף-סוף הרי זה כל האדם את האלקים ירא ואת מצותיו שמור.

בהתוועדות אחרון של פסח תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג כרך ג, עמ' 1343), אמר הרבי:

כשם שקיימת ההבדלה בין קודש לחול, כך קיימת ההבדלה בין ארץ הקודש לחוץ לארץ, ובהתאם לכך, ישנו חילוק בין המצוות שבארץ, למצוות שבחוץ לארץ, מצוות התלויות בארץ וכיוצא-בזה, היינו, שבכל מקום ישנם עניינים מיוחדים השייכים באופן מיוחד למקום זה, אף שתורה אחת לכולנו.

גודל הזכות

גודל הזכות באפשרות לקיים את המצות התלויות בארץ, בעוד התייחסות של הרבי לנושא:

בנוגע לקיום המצוות התלויות בארץ – נאמר בגמרא (סוטה יד, א): "נתאווה משה רבינו ליכנס לארץ-ישראל . . כך אמר משה הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ-ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על-ידי.

והרי הדברים קל וחומר: ומה משה רבינו, שגם ללא הכניסה לארץ היתה עבודתו את ה' בתכלית השלימות . . אף-על-פי-כן נתאווה להכנס לארץ כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ – שאר כל ישראל, שאינם בערך לשלימותו של משה רבינו, על אחת כמה וכמה שמתאווים להכנס לארץ כדי שתהיה אצלם השלימות דקיום המצוות התלויות בארץ.

והרבי ממשיך ומוסיף:

דיוקו של אדמו"ר הזקן בלשון "יתקיימו כולן על-ידי" (ולא שאקיים כל המצוות) – "דהמצוות עצמן כשיהיו נעשים על-ידי משה יהיו מבחינה עליון יותר כו' " (לקוטי תורה סוכות פא, סוף עמוד ב' ואילך).

ויש לומר, שמעין זה הוא גם בכל-אחד-ואחד מישראל – מצד ניצוץ משה רבינו שבקרבו (ראה תניא פרק מב).

אחריות מיוחדת על הנוסעים לארץ-ישראל

"הרי ישנם בארץ-ישראל כמה חיובים שאינם בחוץ לארץ, ולכן איתא בתשב"ץ (קטן – סתקנ"ט) שאם אינו בטוח בעצמו שיוכל להישמר במצוות אלו, אל ייסע לארץ – ישראל" – התבטא הרבי בהתוועדות יום ב' דחג-השבועות תשט"ז (תורת מנחם כרך טז, עמ' 3549). באותה הזדמנות ביאר הרבי את דברי התשב"ץ שלכאורה אינם מובנים וכן ענה על השאלה: וכי בחו"ל אין יצר הרע – עיין שם.

הרקע לשיחה זו – הרעיון שהעלה הרבי בדבר שיגור קבוצת תלמידים שלוחים לארצנו הקדושה. מטרת השליחות היתה לחזק את יושבי הארץ בכלל ואת חסידי חב"ד ותושבי כפר חב"ד במיוחד, לאחר האסון שאירע שם. כידוע, באור ליום ב' דראש חודש אייר תשט"ז, נרצחו חמישה תלמידים מתלמידי בית-הספר החקלאי בכפר-חב"ד, עם מדריכם הי"ד, בידי מחבלים מסתננים.

כשנכנסו התלמידים השלוחים בליל ג' תמוז אל הרבי ל'יחידות', השמיע לפניהם שיחה מיוחדת ובה אמר (תורת מנחם כרך יז, עמ' 27):

עליכם ללמוד את העניינים השייכים במיוחד לארץ-ישראל, כמו דיני תרומות ומעשרות, וכן לידע את הברכות שאומרים כאשר באים לירושלים, משיגיע לצופים – כפי שנתבארו בספרים וקונטרסים שדנים בעניינים אלו, ובוודאי תלמדו ותחזרו זאת היטב, כיוון שמדובר [=לגביכם] אודות עניינים בלתי רגילים.

[הרבי ציין: "הגם שתוכלו לשאול ולשמוע עניינים אלו מבני ארץ-ישראל, מכל מקום, מוטב שתלמדו ותדעו זאת בעצמכם!..."].

בניין הארץ בגשמיות וברוחניות

בשנים תשל"ו, תשל"ז ותשל"ח שיגר הרבי קבוצות שלוחים לארץ-הקודש (ראה בארוכה ספר השליחות, קה"ת תשמ"ז, עמ' 580 ואילך).

"נאמר בעת התחלת השליחות", כתב הרבי מאוחר יותר, בראש חודש שבט תשל"ט (שם עמ' 612), "אשר כמה מטרות ותועליות בנסיעתם ובשליחותם, נוסף על הכוונה העיקרית – ביסוס המצב בארץ-הקודש תבנה ותכונן, לא רק על-ידי דיבור ומעשה סתם ועזר גשמי ורוחני בכללות, כי אם בתור שלוחים, ששלוחו של אדם כמותו, להראות דוגמא חיה לאחרים שמהם יראו וכן יעשו".

כשהרבי דיבר על השליחויות האלה בפעם הראשונה, בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ו (שם עמ' 581), התבטא:

במשך הימים (או השבועות) הקרובים ייסעו עשרה יהודים – כדי ללמוד תורה ולקיים מצוות, ובמיוחד המצוות התלויות בארץ, ל"כולל" ולישיבת חב"ד בירושלים העתיקה.

וכן ייסעו עשרה יהודים לצפת . . ויעסקו שם בלימוד התורה וקיום המצוות ובישוב הארץ כפשוטו.

והוסיף לאחר-מכן (בש"פ מקץ תשל"ו – שם עמ' 585):

עליהם ללמוד שם בהתמדה ושקידה הן נגלה והן חסידות, ובשעות הפנאי – לעסוק בהפצת היהדות בכלל ובהפצת המעיינות בפרט. ובכך נכלל, כמובן, גם קיום המצוות התלויות בארץ.

בהתוועדות יו"ד שבט תשל"ו ערך הרבי סיום על מסכת כתובות ונימק זאת בכך ש"שם מדובר גם-כן בעניין חביבות העלייה לארץ-הקודש" (שם עמ' 587). ובאותו מעמד הגדיר הרבי את מטרת השליחות ("עיקר עניינם של השלוחים הוא"): בניין הארץ ברוחניות ובניין הארץ בגשמיות, זאת על-ידי התורה ומצוותיה וכיוצא-בזה.

בהדרן על מסכת כתובות, שהשמיע הרבי ביו"ד שבט (וש"פ בשלח) תשל"ו, לכבוד נסיעת הקבוצה הראשונה של השלוחים, אומר בין השאר (אות ד'):

גם באיסור היציאה מארץ-ישראל יש שני עניינים א) מחמת קדושת הארץ (וזה נוגע גם לקיום המצוות התלויות בארץ), ב) מחמת בחירתו של הקב"ה בארץ-ישראל שניתנה לישראל.

ובשולי השיחה באו דיונים נרחבים (ראה במיוחד הערות 31-30 שם).

הרב מרדכי מנטליק, ר"מ ישיבת תומכי-תמימים המרכזית וחבר הנהלתה, שעמד בראש קבוצת השלוחים הראשונה תשל"ו, ונשלח ע"י הרבי ללוותם בשלב הראשון להגעתם לארצנו הקדושה – מסר לראש הממשלה דאז יצחק רבין את דברי הרבי ששמע ב'יחידות' טרם נסיעתו (מקדש מלך כרך ב, עמ' 476):

"הרבי שליט"א שלח שלוחים, עדה קדושה לירושלים העתיקה ועדה קדושה לצפת עיר הקודש, שעניינם להשתתף בבניין הארץ ברוחניות, לעודד ולחזק את היהודים הנמצאים שם מכבר, בלימוד התורה ובקיום המצוות בהידור ובכלל זה מצוות התלויות בארץ"...

בין התנאים שהוצגו לשלוחים – נאמר במפורש (סיפורה של שליחות עמ' 33): לקיים המצוות התלויות בארץ.

כדי ללמד – יש ללמוד

בשיחת טלפון שהתקיימה אור ליום ג' פרשת תצווה תשל"ו בין הרה"ח ר' חנוך שי' גליצנשטיין, מנהל ישיבת תורת אמת אז, לבין מזכירות הרבי "אודות תפקידם של השלוחים (התלמידים) שיחיו לארץ הקודש ת"ו" (פורסמה ב'התקשרות' גליון שיב מדור זה עמ' 13) אנו מוצאים את הדו-שיח הבא:

שאלה: מה הכוונה מצוות התלויות בארץ?

מענה: הם הרי מקיימים.

שאלה: האם לקבוע שיעור לימוד בזה?

מענה: הם הרי מקיימים, ממילא אין צורך בלימוד [מיוחד]. אך מכיוון שכאשר ייקלעו למקום [ש]שם ישנה חלישות במצוות התלויות בארץ, ועליהם [מוטל הרי] לעודד וכו' אודות עניין זה – צריכים לדעת הדינים.

בד' אלול תשמ"ה, במהלך כנס ל'צבאות השם', אומר הרבי (התוועדויות תשמ"ה כרך ה' עמ' 2857): "מכיוון שבחודש אלול נמצא המלך בשדה – כידוע ביאור אדמו"ר הזקן – יש להוסיף במיוחד במצוות הקשורות עם "שדה", כמו: תרומות ומעשרות לכהן ללוי ולעני, וכמו כן מצוות חלה".

כלומר: בחודש אלול – יש לשים דגש מיוחד על מצוות התלויות בארץ.

בשנת תשי"ז ביקר איש תורני נכבד בארץ-הקודש, ובשובו דיווח לרבי דיווח מפורט על הביקור. הרבי הגיב בפליאה ('אגרות קודש' כרך טו עמ' תנב):

כן לפלא, שכנראה לא ניצל ההזדמנות לברכת הפרשת תרומות ומעשרות.

התלבטות בעניין מצות מארץ-הקודש

בשנת תשי"ד העלה אחד מאנ"ש רעיון "לקצור חיטים, לשמרם לבררם ולטחנם בארץ-הקודש במיוחד בשביל כ"ק אדמו"ר".

הרבי הגיב על-כך במכתב מי"א אייר תשי"ד ('אגרות קודש' כרך ט' עמ' כח-כט):

מה שכותב אודות התכנית למצה שמורה. הנה כיוון שקשור זה בענייני תרומות ומעשרות, עדיין לא באתי לידי מסקנא בעניין מסובך זה. כיוון שנמרחו בארץ (צבי לצדיק בשולחן-ערוך יורה דעה [סימן שלא סעיף יב]).

והרבי ממשיך:

ואף שלהנמצאים בארץ יש הנהגה ברורה ופשוטה בזה הרי בוודאי בדאי-אפשר שאני, מה-שאין-כן להנמצאים בחוץ לארץ, ודי למבין, ובלי נדר כשתהיה איזה החלטה בזה אודיע.

שנה אחת (ראה התקשרות גיליון תרפ"ה עמ' 11) בליל א' דראש השנה לא הונח רימון על השולחן בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, מאחר שלא היה בנמצא רימון.

יהודי נשוא-פנים מארץ הקודש ת"ו עמד אז ואמר לרבי שהביא עמו רימונים מארץ-הקודש, והוא יודע בוודאות שהם נטולי כל חשש של תרומות ומעשרות וכיוצא-בהן. הרבי נטל את הרימון הביט בו, אך הניחו בצד בלי לומר דבר.

בהמשך הזכיר שוב האורח בהתלהבות את הרימון שהביא, ומרוב התרגשות כמעט בכה. אך בסופו של דבר הפטיר הרבי: "מן הסתם כך נגזר; הבה נמשיך הלאה".

אמנם היו שנים (ראה 'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' שיג ועוד) שהביאו רימונים מארץ הקודש והרבי בירר האם יודעים שאין זה ערלה ושנפדו תרומות ומעשרות ואמרו את נוסח הפדיון, ואז אכל מהם.

ומעניין לעניין:

אתרוגי כפר חב"ד היו מובאים לרבי על-ידי נציגי כפר חב"ד והרבי היה נותן להם את ברכתו. אולם "בשנה שאחר שנת השמיטה, לא היו מביאים לרבי אתרוגים מכפר חב"ד" – אוצר מנהגי חב"ד תשרי עמ' רסט.

לעתיד לבוא יהיו הכול נאמנים

שנים רבות במהלך התוועדויות, בדרך כלל אחרי אמירת מאמר החסידות [בזמן שהרבי לא אמר מאמרי חסידות היה זה בסמיכות לסיום ההתוועדות], היה הרבי מחלק בקבוקי משקה לבעלי שמחה פרטיים (לרגל ברית, בר-מצווה, חתונה וכדומה). הסדר היה שבעלי השמחה היו מעמידים בקבוקים והרבי היה מוזג מהבקבוק מעט משקה לכוסו, ואז מוזג מכוסו חזרה לבקבוק, מנערו מעט בשתי ידיו (כשהוא הופך את הבקבוק כמה פעמים), מוזג מעט לכוסו של המקבל ומגיש לו את הבקבוק.

כשהיו בקבוקים רבים, מזג הרבי תחילה מכל הבקבוקים לכוסו (וכשזה התמלא – גם לתוך כוס זכוכית נוספת), ולפני שמסר לכל אחד מהמביאים את הבקבוקים מזג מכוסו לבקבוקים הנ"ל.

משנת תשל"ה פסק נוהג זה לבעלי שמחה פרטיים, אך המשיך ביתר שאת לגבי מנהלי מוסדות ועסקני ציבור עבור אירועים מרכזיים וכן שלוחים ברחבי העולם.

הרבי ביקש שמי שמקבל בקבוק יכריז לפני הקהל בקולם רם על הפעילות שלשמה הועמד הבקבוק, וכן – בשבת קודש – שיחלק מעט מהמשקה בין המסובים עתה, כדי שהדבר לא יהיה הכנה משבת לחול.

גם בחורים שהגיעו מארץ הקודש ל'קבוצה' בשנים הראשונות (תש"כ–תשכ"ט) הביאו עמם בקבוקים. אחדים מהם נשאלו על-ידי הרבי: האם זה אחר הפרשת תרומות ומעשרות וכל הדברים הטובים?..

בי"ד אלול תשכ"ז כותב הרב חמ"א חודוקוב (צילום המכתב נדפס בספר 'ימי תמימים' כרך ג' עמ' 524. וראה גם שם עמ' 507) לרב אפרים וולף:

"כידוע ישנם מהבאים מאה"ק ת"ו הנוהגים להעמיד משקה בעת ההתוועדות, ובאשר הבאים הם מחוגים שונים ומהם כאלה שאינם יודעים להיזהר וכן לדעת ברור בדבר הפרשת תרומות ומעשרות וכו', וקשה לעסוק בבירור הדבר בעת ההתוועדות, ובייחוד להשיב פניהם ריקם כדי שלא לביישם.

"לכן כעת התקנה שלא להעמיד כלל משקה משם, וכנ"ל שלא לבייש, ולזה נא לעורר את כל הנוסעים מארץ-הקודש ת"ו שלא יטריחו ואל יוציאו כסף לצורך וכו'".

ואכן, במכתב-חוזר ששיגרה ופרסמה הנהלת ישיבת תומכי-תמימים המרכזית מיום כ' אלול תשכ"ז כ"הודעה לאנ"ש שיחיו" (נדפס שם עמ' 509), הועתקה ההוראה האמורה ככתבה וכלשונה (- פתיחתה: "ממזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א נתקבלה הודעה כדלהלן": כידוע.. וכו').

ובו ביום כותב הרב אפרים וולף לרב חדקוב (שם עמ' 510): "הודענו לאנ"ש בקשר לתקנה שלא להעמיד משקה מאה"ק".

כמה שנים לאחר מכן, בהתוועדות ש"פ ויקרא ג' ניסן תשל"ב ('שיחות קודש' תשל"ב כרך ב' עמ' 61), מוצא הרבי לנכון להבהיר זאת ברבים:

וכאן המקום להבהיר, כי ישנה שמועה כי אחדים שבדעתם להגיע להכא מארץ-ישראל ולהביא עמם עניני מאכל, כדי לפעול באמצעות זה עניין קירוב הדעת וכו' (ראה סנהדרין קג, ב. ובכ"מ).

אבל לגביהם הרי ישנו חיוב הפרשת תרומות ומעשרות, ויש כאלו שאינם (בקיאים די בעניינים אלו, או שלא) יודעים בכלל על דבר זה. לכן, כדי להבהיר מראש וכדי "שלא לבייש את מי שאין לו" מודיעים ומבקשים שלא יביאו לכאן דברים שיש שאלה לגביהם אם הם מחויבים בהפרשת תרומות ומעשרות.

[ולאותם הרוצים בדווקא להביא לכאן מוצרים כדי לגרום לקירוב הדעת – עצה לקנות מוצרים בחו"ל שאין בהם כל חששות – בכספי ארץ-ישראל, אז יהיה לכך אותה חשיבות, על דרך מה שנאמר "וצרת בכסף"].

ומהראוי להודיע דברים אלו לארץ-ישראל.

את דבריו סיים הרבי במין מליצה:

בהגיע התקופה של "שבת ומנוחה לחי עולמים" – לא יהיו כבר הגבלות כלל, משום שהכול יהיו נאמנים על הפרשת תרומות ומעשרות, כדברי חז"ל ש"עם הארץ אינו משקר בשבת" (ירושלמי דמאי ריש פרק ד').

בהתוועדויות לא נותנים הכשר על 'משקה'

בתחילת חודש אלול תשל"ג הגיע לניו-יורק העסקן החסידי הרה"ח ר' משה-שלמה סלונים, כדי לגייס כספים ל"רשת אהלי יוסף יצחק". בין השאר מסר (באמצעות מזכירות הרבי) בקבוק משקה שהביא מארץ הקודש.

בתגובה כתב לו הרבי ('אגרות קודש' כרך כח עמ' שה):

תו"מ [=תרומות ומעשרות], שביעית וכו'?

ושוב: זה היה אחרי המאורע של שמיני עצרת תשל"ח. נוצר צורך להכין בעבור הרבי יין מיוחד ללא סוכר. בסמיכות לחודש ניסן תשל"ח הכין אחד מחשובי אנ"ש בארץ-הקודש ת"ו, על-פי בקשת אחד ממזכירי הרבי, 15 בקבוקי יין מהודר בתכלית עבור הרבי, ובנו שי' הביאו.

הרבי בתגובה ('מקדש מלך' כרך א' עמ' 43) כתב:

נתקבל ותשואות חן תשואת חן כי כוונתם רצויה ביותר וכו' –

על-פי הודעתי (ובפרהסיא וכו') מכבר שעל-פי מאמר חכמינו זכרונם לברכה שלא לבייש את מי שאין לו וכו' בקשתי שלא להביא כו' כל העניינים שצריך להיות הפרשת תרומות ומעשרות וכו' כשרות (השגחה וכו') בכלל שזה שייך גם בחו"ל – גם בנידון זה כן הוא. ואתם הסליחה.

[וראה גם מה שפרסם עורך המאור הרב מאיר אמסאל (ב"המאור" ניסן-אייר תשד"מ עמ' 21), צוטט בשולי המכתב ב'מקדש מלך' שם].

ושוב נחלץ הרבי להבהיר עניין זה בהתוועדות שבת קודש פרשת וישב תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז כרך ב' עמ' 115):

ענינה של התוועדות הוא – התעוררות על עניני יהדות, תורה ומצוותיה, עד להפצת המעיינות חוצה, ואין לנצל מעמד זה כדי לקבל "הכשר" על "וודקא"!..

ולכן, אין להכניס כי אם את סוג המשקה שהיו רגילים להכניס עד עתה, כלומר, להכניס משקה שאין שום ספק ושאלה על כשרותו (אפילו ספק דרבנן), מכיוון שבדקו ומצאו שהוא כשר בתכלית, למהדרין מן המהדרין, ולא סוגים אחרים.

וכאן הוסיף הרבי:

ובזה נכלל גם שלא להביא ולהכניס משקה מארץ-ישראל מצד עניני תרומות ומעשרות, ובפרט בשנה זו שניתוסף גם עניין השמיטה. ומה גם שאין צורך לטרוח ולהביא משקה מהתם להכא, בה בשעה שיכולים להשיג משקה כאן ללא כל טרחה.