נושאים נוספים
	התקשרות גליון 749 - כל המדורים ברצף
	גם בענייניו הגשמיים אין יהודי כפוף לטבע
	הגאולה מחייבת הפצת המעיינות
	צוואת רבי יהודה החסיד ואזהרותיו
	פרשת תולדות
	התוועדויות חסידיות
	אנ"ש בבית-כנסת אחר
	הלכות ומנהגי חב"ד

האם יש לחשוש לאזהרות שנכתבו בצוואה זו? * רבים מהם ציווה רק לזרעו; מי שאינו מקפיד – לא מקפידים עמו; בדברים מסויימים שנהג כלל-ישראל אף בזרעו לא הקפידו – אלו ועוד הם סגנון תשובותיו של הרבי, שנטה להקל ברוב הדברים, אם כי במה שאפשר לשנות ולהיזהר – ודאי טוב * רשימה שלישית ואחרונה

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

בצוואת ר"י החסיד אות מז נאמר: "לא יכתוב אדם על ספר, שלי הוא, אלא יכתוב שמו בלי שלי הוא".

בשיחתו בשנת תשל"ז, לילדי מחנות קיץ, ביקש הרבי שלכל אחד ואחת מהילדים יהיה סידור משלו, ועל הדף שלפני הספר ירשום "לה' הארץ ומלואה".

בשולי השיחה (לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 279 הע' 13) כתב הרבי:

לשון הכתוב – תהלים כד, א. וראה שבת קיט, א. צוואת ר"י החסיד אות מז (סמ"ך). ומה שכתוב בדמשק אליעזר (לשם) שלא ליכתוב פסוק שלם.. הרי משנה וכותב "לה'". ופוק חזי מאי עמא דבר, דכמה-וכמה נהגו לכתוב כן בספריהם...

הזכרת השם בראש מכתב

בעניין הצורך להזכיר 'ב"ה' בראש מכתב כותב הרבי, ומציין בין השאר ל'ספר חסידים':

מדברי הזהר בפרשת תזריע (דף נ"א עמוד ב') "דדכיר ליה לשמא קדישא" למדים (ראה ניצוצי זהר שם) שמכתב "פתח ב"ב"ה" (ברוך השם), שמו של הקב"ה, וכפי שמצוי במאמרי חסידות שתחילתן ב"בס"ד" שכן, כאשר "בונים" עניין (כמכתב וכיוצא-בזה) יש לקשר זאת בשם שמים – "שמא קדישא", וכמבואר ב'ספר חסידים'.

חינוך בלי הפחדות

בהתוועדות אחרון של פסח תשל"ז ('שיחות קודש' תשל"ז כרך א, עמ' 621) אמר הרבי:

מצינו אזהרות ב"ספר חסידים" וספרים נוספים שאין להפחיד ילדים, וכן אין ללחוץ עליהם וכיוצא-בזה – מלבד המוכרח מצד "מוסר אביך". וטעם הדבר, כדי שהילדים יוכלו להתפתח כדבעי תוך ניצול כל כוחותיהם וכשרונותיהם במילואם. ולמרות שנדרש "מוסר אביך" ו"תורת אמך" – נדרשת אמנם תחילה "ימין מקרבת", והתחלה של שמחה והרחבה!

ברכת המן

מביא הרבי (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 176 הערה 29):

ב'ספר חסידים' (הוצאת מקיצי נרדמים) סימן תתת"מ על המן היו מברכים הנותן לחם מן השמים.

העובר

"העובר, בהיותו בבטן אמו . . אין הוא כלל מציאות לעצמו" – התבטא הרבי במכתב כללי לחג-הפסח תשמ"ח (לקוטי שיחות כרך לב, עמ' 208). בין שורת המקורות צויין ל"ספר חסידים סימן תתשלז", שם נאמר בתחילת הדברים:

"הנפש נבראת שתהא זכה וטהורה מעוון שהרי אין יצר הרע שולט עד שיצא מרחם אמו".

"רחמנא ליבא בעי"

באחת משיחותיו (לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1055 הע' 36) מציין הרבי בקשר לביטוי "רחמנא ליבא בעי":

סנהדרין קו, ב. ושם הקב"ה. אבל כן הוא ברש"י שם. זהר חלק ב' קסב, ב. זוהר חלק ג' רפא, ב. יסוד מורא לראב"ע שער ז. ספר חסידים סימן תקץ. בהקדמת חובת הלבבות.

י"ג מידות הרחמים

בשנת תש"ח פנה אל הרבי החסיד (הצעיר אז) ר' צבי פוגלמן וסיפר, כי חזר על מאמר חסידות (עשרה שיושבין תרפ"ח) בפני קהל מסויים, והשומעים הקשו על הנאמר שם, אשר א-ל הוא מידה הראשונה די"ג מידות הרחמים, והלוא התוספות (במסכת ראש השנה יז,ב) סבורים ששם הוי' הראשון, או שם הוי' השני, הוא מידה הראשונה.

הרבי ('אגרות קודש' כרך ב' עמ' שסט ואילך) כתב לו מכתב מפורט הפותח כך: "הנה ד' שיטות בהתחלת מנין י"ג מדות הרחמים..". כדעה רביעית מציין הרבי שי"ג מדות-הרחמים תחילתן ב"רחום" וזו דעת ספר חסידים סימן רנ.

שותף לדעה זו הוא מהר"ל מפראג, בספרו נתיבות עולם נתיב התשובה פרק שישי, אם כי הרבי מציין שאת ראייתו של המהר"ל מדברי הזוהר "לא זכיתי להבין, כי אדרבה שם מוכח כדעת האריז"ל".

יושב בסתר

בעניין אמירת "יושב בסתר" בקריאת-שמע שעל-המיטה יש מכתב נרחב מהרבי ('אגרות קודש' כרך טז עמ' רצד-ה), ובין השאר מציין:

להספר חסידים דעה בפני עצמה בזה, כי לדעתו שיר של פגעים כולל ומתחיל ה' מה רבו צרי, ובהגהות ברית עולם על ספר חסידים – שהוא על-פי הירושלמי דשבת וסוף עירובין.

והרבי מאריך ומפרט. עיין שם.

במקום מסויים ('אגרות קודש' כרך יב עמ' שפט) מציין הרבי למה שמובא בבית שמואל לאבן העזר בשם 'ספר חסידים', ואחר כך מוסיף: "שוב מצאתי על דרך זה בביאור הלכה למשנה ברורה באורח חיים שם".

כמה העלמות והסתרים בענייני שידוכין..

"וכמבואר בכמה מקומות, ובפרט בצוואת רבי יהודה החסיד"... (לקוטי שיחות כרך טו"ב, עמ' 474).

"אזהרות רבי יהודה החסיד שכמה מסעיפיו . . לא נאמרו אלא לזרעו . . מלבד הציוויים המיוחדים של ר"י החסיד . . אין להקפיד כלל" – כתב הרבי במענה שהשיב לשואל. הרבי נשאל אז לגבי הצעות שידוכין "טובות וגם מצויינות", והאם יש להתחשב בנאמר במספר ספרים בנוגע לחשבון השמות וכו'.

במענה כתב הרבי ('לקוטי שיחות' כרך כד עמ' 461):

הנה אין לנו אלא דברי רבותינו בכגון דא. ומיוסד על מה שנאמר תמים תהיה עם ה' אלוקיך. ובעניני שידוכין ביחוד – עליהם נאמר ומה' אשה משכלת, הרי צריך להוסיף בעניני תורה ומצוות ולדון בההצעה בהנוגע לשמירת הדת וענייניה שתהיה אשה משכלת יראת ה', ומאן שלא קפיד בכל האמור בספרים שמזכיר פשיטא ופשיטא דלא קפדינן עמיה.

ובפרט שבהנוגע לספרים כאותם שמזכיר במכתבו, הנה צריך עיון רב אם הם בר סמכא, ואפשר שלא נאמרו אלא למקומם ועדתם וכו' וכו'. ובמכל-שכן מאזהרות רבי יהודה החסיד שבכמה מסעיפיו אומרים כהנ"ל, שלא נאמרו אלא לזרעו, אף שר"י החסיד סמכו אבות הקבלה ידיהם עליו . . עתה שכמה העלמות והסתרים בעניני שידוכין – שמלבד הציווים המיוחדים של ר"י החסיד וכיוצא בזה, אין להקפיד כלל. ולהקפיד על דבר משנה בן י"ח לחופה ומאמרי-רבותינו זכרונם לברכה הידועים (קידושין כט, ב. פסחים קיג, א. ועוד), שבוודאי בר סמכא הם, ולכל העדות נאמרו וכו'...

וכאן חתם הרבי את מכתבו:

ובאם ההצעה טובה ומצויינת על-פי תורה ויראת שמים יגמור, ויהי רצון שיהיה בשעה טובה ומוצלחת.

תספורת בראש-חודש

פעם נשאל הרבי בעניין תספורת הראשונה לילד בן ג' שנים ("יום גזיזת השערות"), כיוון שיום ההולדת חל בראש חודש ('אגרות קודש' כרך ח"י עמ' קצא), והשיב:

הנה ידוע על-פי צוואת ר"י החסיד שאין לגלח בראש חודש...

ואף שלכאורה יש מקום [=להתפלפל ו] לומר: א) דהיינו דווקא גילוח (כלשון הצוואה. וכן הוא במגן אברהם סימן ר"ס) אבל להסתפר מותר. ב) דשאני תספורת ג' שנים דדבר גדול הוא במנהג ישראל. הנה כיוון דלשון אדמו"ר הזקן (סימן רס סעיף א) הוא להסתפר, ושהוא מפני חשש סכנה (ולא-איסור), והתספורת לא הוי מצווה ממש . . – מידי ספק לא יצא ולדעתי יש לעשותה (תיכף) לאחר ראש חודש.

ובאותו עניין:

בט' שבט תשי"ח ('אגרות קודש' כרך טז עמ' ערב) שיגר הרבי מכתב ברכה מיוחד וכן רשם הערות למהדיר הנכבד ר' יעקב ורדיגר – שהוציא לאור "סידור תפלה צלותא דאברהם" חלק א', מעוטר הערות והארות ובעיקר מקורות לתפילה ומנהגיה.

ההערה האחרונה מתייחסת לראש-חודש והאיסורים הנוהגים בו: "איסור מלאכה בראש-חודש והובא מצוואת ר"י שלא להסתפר ולא לגזוז הציפורניים – והרבי ממשיך:

תלוי בבירור טעם הרב יהודה חסיד בזה משום איסורא או משום סכנתא (שאז, אינו עניין לאיסור מלאכה) – וכבר העיר על זה בפירוש דמשק אליעזר – וכמו דמצינו יש אומרים דאחר חצות אין להסתפר כו' (סידור ושולחן ערוך האריז"ל. פרי עץ חיים).

דלא קפיד – לא קפדינן

פעמים קבע הרבי ('אגרות קודש' כרך יד עמ' שצט) כי "כללות ההנהגה היא אשר מאן דלא קפיד לא קפדינן עמיה" [ובדומה לזה: "מעשים בכל יום שאין חוששים לזה כלל וכלל . . כמה ענייני הצוואה לא ציווה אלא לזרעו"], ומכל מקום "כיוון שכבר עוררו אותו" כדאי להתחשב ולשנות הדבר.

וכן:

"בעניינים כגון דא, די לן חידושו" אולם כיוון שהעיר בעניין יעשה משהו כ"סגולה".

ובדומה לכך: "אין למדין סברות דנפשיה [=מעצמו]".

מקרה בלתי רגיל (אגרות-קודש כרך ז' עמ' רסד-ה, איגרת להרב אלימלך קפלן מלוד) מצאנו, כאשר קבע הרבי כי מכיוון שהנשאל ראה סימן של היפך הברכה בעצמו בנידון, הרי למרות שעל-פי דברי אדמו"ר הזקן יש להתיר, ימשוך ידו מלהורות היתר בדבר!

הנושא המדובר היה: קציצת אילן העושה פירות שרובו יבש וכו', ויש דעות בהלכה לכאן ולכאן. הרבי ציין לצוואת רבי יהודה החסיד אות מה: "אילן העושה פירות אין לקצץ אותו", ולאחר מכן כתב את הדברים האמורים.

בשנת תשל"ח נשאל הרבי: שני אחים הנשואים לשתי אחיות והאח השלישי רוצה לישא את האחות השלישית, האם הדבר מותר?

הרבי השיב (לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 294-293):

באם שניהם [האח השלישי והאחות השלישית] יראי-שמים (שבתקופתינו – שאינו מצוי כל-כך כבדורות שלפנינו), זהו טעם עיקרי להשתדל בהשידוך יגמרו השידוך בטוב, אבל לא ידורו בעיר אחת עם שאר האחים.

כל זה – בנוגע לאשכנזים. בנוגע לספרדים – יש לברר האם בכלל קיבלו עליהם סעיף זה מצוואת רבי יהודה החסיד כן יש לצרף ל[=היתר] עשיית השידוך: א) מה שכתוב בהצוואה ומסתמא ב' אחים לב' אחיות – לזרעו (ראה פסקי דינים להצמח צדק יורה דעה סימן קטז. ושם-נסמן). ב) הענין דכיוון דדש (שכבר נשואים ב' אחים לב' אחיות) דש.

ולהחמיר כיוון שמדובר באח שלישי – בכיוצא בזה בנסתר אין למדין סברות דנפשיה.

והעיקר – שיתנהגו ביראת שמים.

שמות כלה וחמותה

ב'אגרות-קודש' כרך יט עמ' רצה:

כותב בענין צוואת ר"י החסיד בהנוגע לשמות כלה וחמותה.

ונראה השמועה שאמרו לו בשם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שכיוון שלאחת מהן שתי שמות, הרי בלשונו הק[דוש], אין שום חשש בעולם כלל וכלל, עיין שאלות ותשובות הצמח צדק חלק אבן העזר סימן קמ"ז ופסקי דינים להצמח צדק יורה דעה סימן קט"ז.

ב) מובן שצריך שלא ישתקע השם השני באופן שישתוו השמות וגדר שם שנשתקע הרי מובא בטור ושולחן ערוך ונושאי כליהם סימן קכ"ט.

חתן וחמיו

כששם אבי המדוברת אברהם והמיועד נקרא אברהם-מרדכי-שמואל, השיב הרבי (אגרות קודש כרך ד' עמ' קס):

יעויין בהגהות מקור חסד לצוואת ר"י החסיד שמציין להמצדדים להיתר בזה: חתם סופר . . השיב משה . . דברי חיים . . אמרי אש . . טוב טעם ודעת . . קנאת סופרים . . יד שאול . . פתחי תשובה . . ואנו אין לנו אלא פסק-דין כ"ק אדמו"ר הצמח צדק . . שכיוון ש"אין השמות שווין ממש אין שום חשש כלל וכלל" עיין שם. אלא שיקבע שיעלה לתורה ויחתום וכו' . . גם בשאר השמות שלו..

לימוד בבית ברבים

ב"אזהרות נוספות לצוואת ר"י החסיד" אות ט נאמר: הדר בבית אחד ויצא ממנו לא יחזור לדור בתוכו עד אחר שבע שנים שלימות.

כשנשאל הרבי על-ידי תושב כפר חב"ד, שעזב לזמן מה את ביתו ולאחר מכן ביקש לחזור לגור שם, אם יש מקום לחשש, שלל זאת הרבי מכמה וכמה טעמים:

(א) הרי גם במהלך חלק מהתקופה שהשואל עזב – דר שם בנו ו"ברא כרעא דאבוה", (ב) מראש הותנה שהעוזב ישוב אחרי זמן קצר, (ג) הכפר הוא של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ וברשותו.

והרבי קובע: בכלל בעניינים כגון אלו אין לנו [אלא] עצם החידוש ואין להוסיף עליו. אמנם -

כיוון שהעיר בהענין, מהנכון שקודם שיחזור הוא לדירתו ילמדו שם ברבים ג' ימים, על-כל-פנים פעם ליום זאת אומרת חזקה בפעמים וחזקה בימים, ולאחרי זה ידור שם במנוחה שמחה וטוב לבב.

קריאת שם

בצוואה אות נא נאמר:

"לא יקרא איש מזרעו את בנו יהודה ולא שמואל". כשנשאל הרבי "אם יש לחשוש בקריאת שם יהודא ושמואל על-פי צוואת ר"י החסיד", השיב:

הרי מעשים בכל יום שאין חוששים לזה כלל וכלל, והוא עצמו יוכיח. ומלבד שהנ"ל כמה עניני הצוואה לא צוה אלא לזרעו – הרי ידוע שהמהרש"א הוא מזרעו ונקרא שמואל אליעזר ואביו יהודא.

[וראה מה שהאריך בביאור נושא זה בספר "זכרון שמואל" (זלמנוב) נ.י. תשמ"ט עמ' 103-112].

בעניין מגורי אחים בבית אחד, השיב הרבי, למרות שמי שאינו חושש – אין חוששים עמו, "אבל כיוון שכבר עוררו אותו . . יש להשתדל לשנות הדירה".

בלקוטי שיחות כרך כ, עמ' 247, יש התייחסות נרחבת לצוואה אות לה – "לא יעשה לחבירו סנדק לשני בניו" – דברים שנפסקו להלכה על-ידי הרמ"א ביורה דעה סימן רסה סעיף יא.

בא' כסלו תשי"ג מציין הרבי בקצרה:

על דבר צוואת הר"י חסיד במקום מצווה אם להזהר – יעויין ספר ע' תמרים עין ה', ושם-נסמן.

נישואין שניים לבעל ששמו כשם הראשון

בשנת תשל"ב ('אגרות קודש' כרך כ"ז עמ' תקיד – תקטו) פנה רב חשוב ומחבר ספרים הלכתיים, בכמה שאלות לרבי. השאלה הראשונה היתה: האם יש בעיה בנישואי אשה בזיווג שני לאיש אשר שמו הוא כשם בעלה הראשון?

למרות טירדותיו הרבות (כפי שהרבי ציין בעצמו: "כיוון שמפני הטרדות וכו' – נדחית כתיבת מכתב מסודר") ביקש הרבי לטלפן ולהקריא לאותו רב את תשובתו.

הרבי כותב בתחילה כי בספרים מפורש בנוגע לשם האשה ולא האיש, והרבי מציג שני נימוקים מדוע אין הדבר שייך באיש. ומכל-מקום מציע:

"ובכל זאת אם ישנו שמו – הרי מהיות טוב כו'". כלומר, למה לא לשנות [כנראה הכוונה להוסיף] שמו.

בסיום המענה מוסיף הרבי:

והנה לאחרי כתבי הנ"ל ראיתי ב"אזהרות נוספות בכתב-יד לצוואת ר"י החסיד" [נדפסו בספר חסידים – ירושלים ת"ו תשי"ז עמוד ל] וזה לשונו:

".. לא ישא אחרת ששמה כשם הראשונה . . לא תקח בעל ששמו כשם הראשון . . לעולם לא יהיה בטוב".

ובהערת המו"ל [של 'ספר חסידים' שם]: עיין בספר חכמת הנפש להרוקח דף כד עמ' ג.

יש עוד התייחסויות מהרבי לצוואת ר"י החסיד בתחום הנישואין, ויש לדון בהם בהזדמנות.