שאלה: מי שהחליט לתת לצדקה סכום גדול, האם עדיף לתיתו בפעם אחת או לחלקו לנתינות רבות?

תשובה: שאלה זו מתחלקת למעשה לשתי שאלות: א) האם נכון לתת את כל הסכום למטרת-צדקה אחת, או עדיף לחלקה לכמה מטרות; ב) גם בנתינה למטרת-צדקה אחת, האם נכון לתת את כל הכסף בפעם אחת או לחלקו לכמה וכמה נתינות.

מצד אחד, עיקר מצוות צדקה הוא לתת לעני "די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו,ח). כמו-כן יש חשיבות לשיעור הנתינה, כי על כל אדם לתת לצדקה מעשר או חומש משכרו או מרווחיו. ואמרו חז"ל על הפסוק (ישעיה נט,יז): "וילבש צדקה כשריון" – "מה שריון זה [העשוי מקשקשים], כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" – הרי שיש מעלה בחשבון גדול דווקא.

מצד שני נאמר בפרקי אבות "הכול לפי רוב המעשה", ופירש הרמב"ם, שלפי מה שהאדם כופל ומתמיד בעשיית הטוב, כך נקנית בו מידת הנדיבות; שאינו דומה המחלק מאה זהובים לצדקה במאה פעמים לנותן אותם בבת-אחת. אף לעצם החלוקה לעניים נפסק בשולחן-ערוך: "לא ייתן אדם כל צדקותיו לעני אחד בלבד", כדי שלא "יביא רעב לעולם".

בנתינה לקופת צדקה או לידי הגבאי עדיף לחלק זאת לנתינות רבות (מלבד המעלה שיש בכל נתינה לפני תפילות שחרית ומנחה, לפני הדלקת נרות שבת ועוד מצוות, ואף אמרו לתת זאת בכל פעם במטבעות קטנים, מעין ה'קשקשים' הנ"ל).

בנתינה לעני, אם הנותן יכול וצריך לתת לו "די מחסורו" (כגון שהוא קרובו ונסמך עליו), ודאי שעליו לעשות זאת. אך ככלל, יש לחלק את הצדקה לכמה נזקקים, בתנאי שכל אחד ואחד יקבל סכום שיש בו משום עזרה ממשית, "כדי נתינה".