לאחר המבול הזהיר הקב"ה את נוח ובניו על קיום שבע מצוות בני נוח. קדושת החיים וההכרה כי כל אדם נברא בצלם אלוקים – הן היסוד לכל מערכת מוסרית
המאבק בטרור הערבי מלווה אותנו כבר יותר ממאה שנים, אבל דומה שעיקר הדגש מושם על התמודדות צבאית ופחות על ההיבט הבלתי-מוסרי של הטרור. מלחמות ומאבקים בין עמים ותרבויות היו מאז ומעולם, אבל הטרור הזה הוא תופעה מזוויעה, שאמורה הייתה להוציא את מחולליו מכלל המין האנושי.
עומדות לפנינו מפלצות-אדם, שאין בליבן שמץ של אנושיות. מרצחים חסרי-לב, שמשתעשעים בקטילת אנשים, נשים וטף, כאילו זה משחק מחשב. הם אינם חושבים לרגע על הכאב והסבל הנגרמים לאלפי משפחות. להפך, ככל שהסבל גדול יותר ונורא יותר, כך גדלה הנאתם.
כשם שאין בליבם חמלה על חיי הזולת, כך אין הם חסים על חיי עצמם. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית התפתחה כאן תרבות של התאבדות לשם רצח. הקלות הבלתי-נסבלת שבה בני-אדם מוכנים למות כדי להרוג אחרים, היא התגלמותו של אובדן צלם-אנוש.
רוצחים, לא לוחמים
לאחר המבול הזהיר הקב"ה את נוח ובניו על קיום שבע מצוות בני נוח. הקב"ה מזהיר במיוחד מפני שפיכות דמים: "שופך דם האדם, באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם". קדושת החיים וההכרה כי כל אדם נברא בצלם אלוקים – הן היסוד לכל מערכת מוסרית.
והנה חיים סביבנו מיליוני בני-אדם שערכי-היסוד האלה זרים להם. וחמור שבעתיים, שההשחתה המוסרית הזאת נעשית בשם הדת. אין דבר נתעב מרצח אנשים נשים וטף, מתוך נשיאת שמו של הקב"ה, שציווה על קדושת החיים. אין עיוות גדול יותר מהפיכת האמונה הדתית, מקור המוסר והצדק, למנוף להשרשת אכזריות שטנית ושנאת-אדם.
למרבה הצער, אין הוקעה מוסרית הולמת לתופעה הזאת. גם אצלנו יש מי שרואים במחבלים האכזריים סוג של 'לוחמים'. העובדה שיש המכנים את המרצחים שנתפסו ויושבים בכלא בשם 'שבויים' היא המחשה לעיוות המוסרי. שבוי הוא חייל שיצא למלחמה לגיטימית בשליחות עמו, לא מרצח נתעב, שמבצע פשע מוסרי המנוגד לכל ערך מוסרי בסיסי.
בנכונותנו לדון ב'שחרור אסירים' – אם כ'מחווה' אם כעסקה לשחרור חייל שבוי – גלום הכשל המוסרי הזה. אנו נותנים לגיטימציה לטרור, במקום להוקיעו הוקעה חד-משמעית ומוחלטת. הכניעה המוסרית הזאת מסוכנת לאין-ערוך מההיבטים המעשיים השליליים של עידוד הטרור, כי היא הופכת אותו לדבר לגיטימי ולאמצעי מתקבל על הדעת ביריבות בין קבוצות אנושיות.
לחץ בכיוון הנכון
הלב יוצא אל החייל החטוף גלעד שליט, וכולנו מייחלים לשובו הביתה בריא ושלם, אולם הלחץ לשחרורו חייב להיות מופנה כלפי הערבים ולא פנימה. צדק שר-הביטחון כשאמר שלחצים כאלה מקשיחים את תביעות האוייב. עם כל הכאב, אין לנו הרשות לשחרר חייל אחד על-ידי שחרור מרצחים שיגרמו שפיכות-דמים של יהודים רבים פי כמה וכמה, כפי שאירע לצערנו בעסקות הקודמות.
על-כן יש לברך על שינוי המגמה שחל במחאה הציבורית. עכשיו התביעה הציבורית היא להקשיח את היד כלפי החמאס ומחבליו הכלואים. לסגור את המעברים. למנוע ביקורים אצל המרצחים שבבתי-הסוהר. צריך לחפש דרכים ואמצעים להגביר את הלחץ על החמאס, עד שייכנע ויסכים לשחרר את החייל. זו הדרך האחת והיחידה שתמנע חטיפות בעתיד ותעביר מסר מוסרי ברור וחד-משמעי.
כיהודים, מוטלת עלינו חובה לא רק לקיים תרי"ג מצוות, אלא גם להנחיל לאומות-העולם את שבע מצוות בני-נוח. ודאי שעלינו לעשות הכול לשרש את תרבות הרצח המפלצתית שהצמיח האוייב הערבי. כך נהיה שותפים ליצירת עולם מתוקן, שיזכה לגאולה האמיתית והשלמה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
