דווקא בזמן כזה חובה להתמסר עוד יותר לעבודת התפילה
סדר הליכתו של יעקב לחרן - הדבר הראשון שעשה בלכתו לחרן - "ויפגע במקום", "לשון תפילה":
בצאתו לחרן למצוא זיווגו, היה לו, לכאורה, ללמוד שפת ומנהגי המדינה, להתלבש במלבושי המדינה וכו' וכו', ואף-על-פי-כן הניח יעקב כל עניינים אלה, ובמה עסק - בעבודת התפילה.
וההוראה מזה:
כשיהודי מתכונן לבנות בית בישראל - יכול לחשוב: בשלמא עד עתה היתה התעסקותו בלימוד התורה, קיום המצוות ותפילה, אבל עכשיו, בצאתו לעולם, עליו להניח את הכל ולהתמסר ללימוד וחיקוי מנהגי המדינה, רדיפה אחר תושבי המדינה, וכיוצא בזה.
ועל זה באה ההוראה מהנהגתו של יעקב - "ויפגע במקום" - שדווקא עכשיו צריך להתמסר עוד יותר לעבודת התפילה, כי, עבודתו הקודמת שעסק בתורה ומצוות ובתפילה אינה מספיקה בשביל מצבו עתה, בצאתו לעולם, שצריך לעמוד בנסיונות גדולים שלא בערך להקודמים, ולכן צריך להתפלל ולבקש מהקב"ה שיעמוד בניסיון.
הכי חשוב לשמור על ה"ראש"
וממשיך בכתוב - "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו", ומפרש רש"י, "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות"...
בצאתו לחרן ידע יעקב היטב לאיזה מקום הולך הוא, וידע ששם יצטרך לעבוד לפרנסתו אצל לבן הארמי (טרדות הפרנסה), וידע שגם קודם בואו לחרן, בהיותו בדרך, ישנן חיות רעות (טרדות אפילו בהכנות לפרנסה). וכדי להגן על עצמו שהיציאה לעולם לא תפעל עליו, עשה "מרזב סביב לראשו" - להגן על הראש ששום דבר לא יפגע בו ("צום קאפ זאל קיינער ניט צוטרעטן"), תהיה באופן ד"יגיע כפיך" בלבד, ואילו ראשו יישאר מונח בתורה ועבודה.
וזוהי ההוראה לכל אחד ואחד מישראל - שבצאתו לעולם צריך להיזהר שהראש יהיה מוגן, על-ידי זה שיהיה מונח בתורה ועבודה, וכשהראש יהיה כדבעי, אזי במילא יהיו גם הידיים והרגליים כדבעי; עסק הפרנסה יהיה על-פי שולחן-ערוך, הנהגת הידיים תהיה באופן ש"שמאל (בלבד) דוחה (אבל) ימין מקרבת", והרגליים תהיינה רצות לדבר מצווה.
(מהתוועדויות שבת-קודש פרשת ויצא, ט' בכסלו ה'תשי"א,
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"א חלק ב, עמ' 102-103 - בלתי מוגה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
