הציווי הנצחי לזכור ולא לשכוח את אשר עשה עמלק, מופיע בפרשתנו. התורה מצווה: "זכור את עשה לך עמלק... אשר קרך בדרך". עמלק הוא הנחות והגרוע מכל האומות. שאר האומות נרעשו ונרעדו כששמעו על ניסי יציאת מצרים, וכמו שנאמר: "שמעו עמים ירגזון... נמוגו כל יושבי כנען", ואילו עמלק יצא דווקא אז להילחם בישראל.
עמלק התייצב נגד ישראל לא משום שהייתה חסרה לו ידיעה על כוחו של הקב"ה. הוא גם לא נזקק למלחמה כדי להציל את עצמו, שכן בני-ישראל לא התכוונו לכבוש את ארצו. הוא יצא למלחמה משום שהוא "יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו". הוא ידע שייפגע במלחמה, אבל מטרתו הייתה לקרר את ההתפעלות והיראה של כל האומות מפני בני-ישראל.
אין תקנה
התנהגות כזאת אין לה שום בסיס הגיוני. על-פי כל שיקול שכלי היה עמלק צריך להימנע מהמלחמה בישראל, כי היה ברור לו שלא יוכל לגבור על ישראל. מלחמתו הייתה ביטוי לחוצפה הטהורה, שאין לה שום יסוד בשכל ובהיגיון. זו חוצפה כנגד הקב"ה, בלי שום טעם והסבר.
לכן דינו של עמלק הוא השמדה מוחלטת – "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". כל עוד ההתמרדות נגד הקב"ה נובעת מטעות שכלית, אפשר להעמיד את הטועה על טעותו. אם החטא נובע מהעדר גילוי אלוקות – אפשר להאיר אור אלוקי והחוטא ישוב בתשובה. אולם כאשר זו מרידה לשמה וחוצפה שאינה על-פי טעם ודעת – אין שום דרך לתקנה, אלא הפתרון הוא חיסול מוחלט.
מלחמה מתמדת
המלחמה בעמלק היא מלחמה מתמדת – "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". יש שהאדם נתקל בקשיים בעבודת ה' הנובעים מהשכל. עליהם אפשר לגבור על-ידי שכל של קדושה, שמשכנע את האדם כי צריך לעבוד את ה', ללמוד תורה ולקיים מצוות. אולם לפעמים נתקל האדם בהפרעות שמקורן בחוצפה שלמטה מטעם ודעת, וכנגדן אי-אפשר לעמוד על-ידי שכל. מה אפוא העצה?
את התשובה אנו מוצאים בדברי מגילת אסתר, שכאשר היהודים גברו על המן, שבא מזרע עמלק, "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם" לקיים את רצון ה'. מי הם "הנלווים עליהם"? אומר הגאון הרוגוצ'ובי, שהכוונה לעבדים הכנענים של היהודים.
הפתרון – התבטלות
עניינו של עבד כנעני ש"בהפקירא ניחא ליה" [=הוא רוצה בחיי הפקר]. אין הוא מוכן לקבל מרות של מישהו שלמעלה ממנו. אולם כאשר יהודי לוקח אותו עמו, עד שהעבד מאבד את מציאותו העצמית וכל-כולו נהיה בבחינת 'נלווה' ליהודי – הוא מקבל עליו גם-כן את רצון ה'.
וזו העצה למי שמתקשה להתגבר על 'עמלק' הפנימי – לבטל את מציאותו העצמית ולהיות בבחינת טפל ו'נלווה' לקב"ה. עליו לדעת שהמציאות האמיתית היא מציאות האדון, הקב"ה, וממילא אין לרצונותיו האישיים שום משמעות. מתוך גישה כזאת מבטלים את 'עמלק' ומגיעים לניצחון השלם עליו.
(תורת מנחם כרך ה, עמ' 31) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
