מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1131 - כל המדורים ברצף
	לא חכמה להתגרות בסכנה
	יש חדש
	להיות תמים ולא לדאוג
	תמימות
	להיות אמיתי
	נשמה זורחת
	עולם שכולו טוב
	לימוד זכות
	לנטרל את מטען החבלה שבבית
	עורך-דין כהלכה

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1131, ערב שבת-קודש פרשת שופטים, ה' באלול תשס"ח (5.9.2008)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לא חכמה להתגרות בסכנה

מול הסכנות הפיזיות איננו מסתפקים בחינוך ובקריאה לזהירות ולעֵרנות. למה אנחנו אמורים להתנהג אחרת לנוכח הסיכונים הרוחניים?!

התפיסה הרוֹוחת בימינו אינה רוחשת אמון רב בבני-אדם. מערכת מסועפת של חוקים ותקנות נועדה לדאוג לשלומנו ולביטחוננו. הרשויות אינן מוכנות לבטוח בנו שנדע בעצמנו להיזהר מהסכנות. הגישה הזאת מעליבה ממש, כאילו היינו תינוקות חסרי-דעת.

אתה נכנס למכונית ומיד מאלצים אותך לחגור חגורת בטיחות. אוסרים עליך להחזיק טלפון סלולרי בידך, שמא תוסח דעתך מהכביש. וכי אינך יודע להיזהר בעצמך? בכבישים רבים נבנו גידרות הפרדה, בעלות כספית אדירה, כי לא סומכים עליך שתדע לנסוע בנתיב שלך ולא לסטות לנתיב הנגדי. בוחני רכב יקבעו לך מתי להחליף את הצמיגים ואילו ליקויים לתקן במכוניתך. הם אינם בוטחים בך.

מכריחים אותך להתקין בביתך הפרטי מערכות הגנה מפני התחשמלות. כל גרם מדרגות חייב שיהיה לו מעקה, בגובה המוגדר בחוק, משל היית פעוט שאינו יודע להיזהר. אם אתה בונה בית, מורים לך להזמין חברה הבודקת את איכות הבטון. הכול בפקודה מחייבת, לא כהמלצה וכעצה טובה. לא נותנים בך אמון.

לחסום סכנות

בשלב זה אתם, הקוראים, מתחילים לתהות. וכי אנחנו מבקשים לבטל את חוקי הבטיחות?! האומנם אנחנו קוראים למחיקת החוקים והתקנות המבטיחים את שלום הציבור, ולהשאיר דברים הנוגעים לחיי אדם לרצונו הטוב ולשיקול דעתו של כל אחד ואחד?!

אתם צודקים. ברור לגמרי שחוקי הבטיחות הם צעדים חשובים וחיוניים, ובזכותם נמנעים אסונות רבים. עם כל הכבוד לשיקול-הדעת ולרגש האחריות של כל אחד ואחד, יש דברים שבהם כדאי למנוע מראש את עצם האפשרות של סכנה, ולא לחפש אתגרים ולבחון את מידת הבגרות והזהירות של הפרט.

אם-כן, למה בסכנות הנוגעות לנפש היוצרות מתהפכים?! למה כשמדברים על הצורך להרחיק מאיתנו מפגעים רוחניים ולמנוע את חדירתם לבתינו – מתחילים פתאום לדבר על חשיבותה של ההתמודדות, על פיתוח כושר שיפוט ועל יכולת עצמית להבחין בין טוב ובין רע?!

אין שום הבדל בין סכנה גשמית לסכנה רוחנית, בין מפגע העלול לסכן את שלומנו הפיזי לבין מפגע המאיים על עולמנו הרוחני. אם מול הסכנות הפיזיות איננו מסתפקים בחינוך ובקריאה לזהירות ולעֵרנות, אלא החברה עושה ככל יכולתה כדי לחסום את הסכנות ולמנוע מהציבור להתקרב אליהן – למה אנחנו אמורים להתנהג אחרת לנוכח הסיכונים הרוחניים?!

רבים מרגישים כאילו הקריאה לחסום את הערוצים החושפים לפנינו את כל תועבות העולם היא מיושנת ולא עדכנית. מישהו החליט שבימינו אלה הכול חייב להיות פתוח ופרוץ, בלי גבולות ובלי בקרה. האומנם יש בסיס לגישה כזאת?! האם באמת אתה חייב לפתוח ערוץ ישיר בין סלון ביתך לכל הרפש שדמיונם החולני של בני-האדם מסוגל לייצר?!

מעקה-בטיחות רוחני

אין-ספור מחקרים הוכיחו שהטלוויזיה משחיתה את הדור, מדרדרת את השיח הציבורי, ומרגילה את בני-האדם לאי-חשיבה ולרדידות. לא-אחת אנו שומעים על בני-אדם שאינם שומרי מצוות, שהחליטו להוציא את הטלוויזיה מהבית, כדי להיגמל מההתמכרות להבליה וכדי להקדיש את הזמן שהיא בזבזה לבני-המשפחה ולדברים החשובים בחיים. על-אחת-כמה-וכמה שאין לה מקום בבית המבוסס על ערכים של תורה ומצוות.

גם החדירה הבלתי-מבוקרת של האינטרנט אל תוך בתינו אינה מובנת כלל וכלל. רבים אינם זקוקים לו, ומוטב שלא יהיה להם כלל חיבור לאינטרנט. מי שזקוק לו לצורכי עבודה – המינימום ההכרחי הוא להתחבר באמצעות ספק המסנן את התוכן ואינו מאפשר לחומרים בלתי-ראויים להגיע אל ביתנו. זה מעקה הבטיחות המינימלי להגנת נפשנו ונפש ילדינו. חודש אלול הוא הזמן לפעול בכיוון.

  יש חדש

בדיקת מזוזות

עם כניסתנו לחודש אלול פותחים בתי-חב"ד ברחבי הארץ במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות, על-פי מנהג ישראל לבדוק את כשרות התפילין והמזוזות בחודש הזה. גם תפילין ומזוזות כשרות עלולות להיפגם במשך השנים, וחשוב לוודא את כשרותן לקראת השנה החדשה. כדאי לזכור כי בדיקת התפילין והמזוזות חשובה גם לביטחון האישי, שכן התפילין והמזוזות מוסיפות שמירה והגנה על האדם.

לוח-שנה לעולים

לקראת השנה החדשה הפיק האגף לקליטת העלייה של צעירי-חב"ד לוח-שנה חדש בשפה הרוסית, בעיצוב מרהיב. בלוח, ובו 44 עמודים, מובאים ההלכות והמנהגים שנוהגים בכל יום ובחגים ובמועדים, והוא מעניק לדוברי רוסית את כל המידע היהודי הנחוץ לשנה הבאה. להזמנת הלוח: טל' 072-2770130.

מפעל התנ"ך

החלה ההרשמה למחזור הי"ב של לימוד התנ"ך, על-ידי לימוד קבוע ב'חק ליעקב'. במתכונת זו לומדים את כל התנ"ך עם פירוש רש"י, ונבחנים שנים-עשר מבחנים. טל' 052-8630212.

הפקות חדשות

חברת ניצוצות של קדושה מגישה את ההפקה החמישית בסדרה לילדים רכבת המצוות. בשעת המסע עם 'נח הקטר' הילדים לומדים להכיר את עולם השמחה. הזמר החסידי יידל ורדיגר השיק את תקליטו החדש לב אחד, ובו שלושה-עשר שירים. דוד ד'אור מגיש את שירת רבים – פיוטים וזמירות מבית אבא. טל' 1-700-704120.

 שלחן שבת

להיות תמים ולא לדאוג

בפרשתנו התורה מזהירה שלא לשמוע אל "קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף", ואל מי שמתיימרים לדעת עתידות ודברים נסתרים על-ידי העלאת אוב או דרישה אל המתים. הדברים האלה מכונים "תועבת ה'", שבגללם הקב"ה מעניש את תושבי כנען. אחרי כל אלה מופיע הציווי: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".

את הציווי הזה מפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך – קבל בתמימות, ואז תהיה לחלקו ולגורלו".

יש תמים ויש תמים

המילה 'תמים' כבר מופיעה בתורה כמה וכמה פעמים. על נוח נאמר: "תמים היה בדורותיו". לאברהם אמר הקב"ה: "התהלך לפניי והיֵה תמים". בדיני הקרבנות נאמר כי הקרבן צריך להיות "תמים". בכל הפעמים האלה אין רש"י מסביר את משמעות המילה 'תמים'. מדוע הוא נדרש לפרש זאת דווקא כאן?

עלינו לומר, שבכל המקומות האחרים המילה 'תמים' מתפרשת במובן של שלמות. נוח ואברהם היו תמימים – שלמים בקיום רצון ה'. הקרבנות אמורים להיות שלמים, ללא מום. אולם כאן באה המילה 'תמים' במשמעות אחרת.

בלי לחקור

ההקשר שבו נאמר הפסוק הזה מלמד, שהתורה לא באה כאן לצוות על הצורך שהאדם יהיה "תמים", במובן של שלמות, בקיום התורה ומצוות. הציווי הזה נאמר אחרי שהתורה פירטה איסורים על פנייה לכל מיני בעלי כוחות נסתרים. מכאן שמשמעות המילה 'תמים' היא כמו "יעקב איש תם" – הליכה בתמימות, בלי לחקור יותר מדיי.

כלומר, אמנם על-ידי ה'קוסמים' וה'מעוננים' והדורשים אל המתים אפשר לדעת עתידות ודברים נסתרים – אך האדם נדרש להיות תמים עם ה', וכמו שמפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות".

שכר התמימות

התנהגות כזאת עלולה להשאיר את האדם בדאגה מתמדת. מכיוון שאין הוא יודע מה יהיה ומה יֵלד יום, הוא עלול להתמלא דאגה וחשש מפני העתיד. כתשובה על כך רש"י ממשיך: "כל מה שיבוא עליך – קבל בתמימות". כשהאדם יודע שהקב"ה מנהיג את העולם ודואג לכל פרט, הוא מסיר דאגה מליבו, אלא מקבל בתמימות כל מה שיבוא עליו.

רש"י מוסיף עוד: "ואז תהיה לחלקו ולגורלו". בכך הוא מבטא את השכר על התמימות הזאת. קודם לכן אומרת התורה, שעמי כנען חטאו בכל הדברים האלה, ו"בגלל התועבות האלה ה' אלוקיך מוריש אותם מפניך". מכאן, שכאשר יהודי שומע בקול ה' ומתהלך עמו בתמימות – יקבל את 'חלקו' של הקב"ה ויירש את ארצו של הקב"ה.

(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 64)

  מן המעיין

תמימות

גם באין רואים

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח,יג). על האדם להיות תמים וישר גם כשהוא נמצא "עם ה' אלוקיך" בלבד, באין רואה.

 (אלשיך)

שלמות תמידית

האדם כולו צריך להיות תמים עם ה', ולא להיות במצב שפעמים הוא עובד את ה' ופעמים את עצמו.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

קל להונות

בשום מצווה אחרת לא נאמר "עם ה' אלוקיך". שכן במידת תמימות זו קל מאוד להונות את הבריות ולהיראות תמים. לכן התורה מזהירה "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".

(רבי בונם מפשיסחה)

תמימות מקפת

עבודת הבורא צריכה להיות תמימה. היא חייבת להקיף את כל מהותו של האדם. העבודה צריכה לחדור גם לפנימיות האדם, שיהיה תוכו כברו. וכמו-כן העבודה צריכה להיות גם מצד הנפש הבהמית, כמאמר חז"ל "בכל לבבך – בשני יצריך".

(אור התורה)

מתוך אחדות

האדם יכול להיות תמים ושלם עם ה' רק כאשר הוא מתאחד עם כלל-ישראל, מתוך אהבת-ישראל, שכן כל ישראל הם כגוף אחד גדול. לכן נהוג לומר קודם התפילה בשחרית "הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך".

(אור התורה)

שלמות באיברי הנפש

יש לוודא שהנפש תהיה שלמה ותמימה, ולא חסרת איבר. כשם שיש תרי"ג איברים בגוף, יש תרי"ג איברים בנפש. שלמות האיברים האלה תלויה בקיום מצוות התורה.

(לקוטי תורה)

חיבור ענייני העולם

האות א' רומזת לקב"ה – אלופו של עולם, והאות ת' היא האות הרחוקה ביותר מן האות א'. האות ת' של "תמים" רומזת שיש לקשר ולחבר גם את ענייני העולם "עם ה' אלוקיך".

(כתר שם טוב)

מתי האדם שלם

כאשר תהיה "עם ה' אלוקיך", אז אתה תמים ולא חסר לך דבר.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

  אמרת השבוע

להיות אמיתי

רבי ירחמיאל-משה מקוזניץ הקפיד שלא להשתמש בכלים מצופים כסף. הוא היה אומר: "כלי של כסף טהור או של מתכת פשוטה הוא אמיתי, ואילו כלי מצופה כסף הוא בבחינת שקר, ומדברים כאלה צריך להתרחק".

פעם אחת נזדמן אצל אחד הצדיקים הגדולים, והצדיק הזמינו לסעוד על שולחנו. כלי האוכל שעל השולחן היו מצופים כסף, ורבי ירחמיאל-משה לא רצה לגעת בהם. מארחו הפציר בו שיאכל, ואז נטל את הכף, כדי לקיים את המאמר 'מצווה לשמוע דברי חכמים', אבל אכל כף אחת ולא יותר.

  מעשה שהיה

נשמה זורחת

הכול כינוהו 'געצל העגלון'. יהודי פשוט היה, ומימיו לא זכה ללמוד תורה. בגיל צעיר התייתם מהוריו, והוכרח לשאת בעול פרנסת המשפחה. אך למרות עבודתו הקשה היה תמיד נוח לבריות ומעולם לא התלונן באוזני איש. בשקט היה מנהיג את סוסיו, הרתומים לעגלת-עץ מיושנת, ובעת הנסיעה היה מביט בהתפעלות בהדר הבריאה.

חבורת חסידים מחסידי 'החוזה מלובלין', רבי יעקב-יצחק הורביץ, מיהרה להגיע אל הרבי לרגל מועד חשוב. ביקשו החסידים את שירותיו של מיודענו העגלון, וזה נענה להם בשמחה.

הדרך ארוכה ומפותלת. החסידים לא שתו ליבם לשרב הכבד. שקועים היו בדברי חסידות נלבבים, ששמעו בעבר מרבם, וניצלו כל רגע עד שהגיעו למחוז חפצם. שמע העגלון את שיחתם, וכמובן לא הבין דבר. ליבו נצבט בקרבו. 'כמה מאושר הייתי לוּ הייתי מבין פירוש או אמרה חסידית אחת מדברי תורת הצדיק', הרהר במר-ליבו.

סוף-סוף נכנס העגלה לשערי העיר לובלין. החסידים קפצו מהעגלה ומיהרו לעבר בית-מדרשו של הרבי. טרם הספיקו להתרחק והנה הם שומעים את העגלון קורא אחריהם ומבקשם לעצור. 'הלוא את עשרת הרובלים שסיכמנו עמו מסרנו לו בשלמות, ומה הוא רוצה מאיתנו', תמהו החסידים, אך המתינו לשמוע את דבריו.

"בבקשה מכם", ביקש בקול תחנונים, "הזכירו את שמי לברכה לפני הרבי, געצל בן גיטל". דמעות לחות נקוו בעיניו.

בהתרגשות רבה נכנסו החסידים לחדרו של הרבי, ומסרו לו את כל פתקאות ה'פדיון-נפש' שלהם, ושל כל מי שמסר לידם, כדי למסור לרבי. בין הפתקאות ציינו לבקשת ברכה גם את שמו של העגלון.

'החוזה' עבר בעיניו הקדושות על כל אחת ואחת מהפתקאות, עד שהגיע לשמו של העגלון. פתאום נהרו פניו והוא קרא: "נשמתו של אדם זה מאירה וזורחת עד מאוד. הגידו-נא לי מיהו".

הביטו החסידים בפליאה זה בעיני זה, עד שאחד מהם השיב לרבי, כי איש פשוט הוא בתכלית, והוא העגלון שעמו הגיעו ללובלין. "בכל זמן היכרותנו עמו לא ראינו עליו כל דבר מיוחד", הוסיפו.

שתק הרבי ולא ענה דבר, והחסידים יצאו מן החדר בחרדת-קודש. עייפים ורעבים היו מעמל הדרך, אך דברי רבם בדבר העגלון העסיקו את מוחם ולא נתנו להם מנוח. הם הבינו כי יש דברים בגו, והחליטו יחדיו לצאת ולחפש את געצל ברחובות העיר, ולנסות לדובבו שמא יאמר להם דבר שיבהיר מעט את כוונת הרבי.

זמן-מה סובבו בעיר, עד ששמעו לפתע קולות זמר ושירה חזקה בוקעים מאחד הבתים. 'ודאי שמחת חתונה נחגגת שם', אמרו החסידים וקרבו למקום. והנה מה רואות עיניהם? במרכז מעגל גדול רוקד לו געצל העגלון בעיניים עצומות, מפזז ומכרכר לכל צד, ועל פניו נסוכה נהרת שמחה בלתי-רגילה.

המתינו החסידים בצד עד להפוגה שבין מנה אחת לשנייה בריקודים. או-אז התיישב געצל, מזיע וסחוט כולו, באחת מפינות הבית, והביט בחיוך לכל עבר.

"מזל-טוב!", ניגשו אליו החסידים בקריאת-שמחה. "ודאי חתונה זו היא של בן או בת קרוביך, הלוא כן?", שאלו.

"דווקא לא", ענה געצל במידת-מה של שובבות. "איני קרובם וגם לא הכרתי את החתן והכלה כלל. אך מה יש לנו להאריך, עוד מעט הריקודים יתחילו שוב, עלינו להזדרז". החסידים לא היו מוכנים לוותר, והפצירו בו רבות עד שניאות לספר להם את מה שאירע.

"בלכתי היום ברחובות לובלין", החל לספר, "שמעתי קולות זמר ושמחה, ומשום שחשקה נפשי במעט שמחה ולגימה של מצווה, צעדתי לעבר הקולות, עד שהגעתי לבית הזה. התברר לי כי חוגגים כאן חתונה של מצווה ממש, ליתום וליתומה. התיישבתי והאזנתי לצלילי התזמורת הערבים, ופתאום הבחנתי בכלה היושבת בפאתי הבית וממררת בבכי. בצד אחר נראה החתן, כולו כועס ורוגז, וסביב שניהם המולה של אנשים טובים, המנסים לדבר על ליבם.

"התקרבתי ושאלתי במה מדובר, וענו לי כי בין היתום לבין היתומה הוסכם, קודם שהחליטו להשתדך, כי הכלה תקנה לחתן טלית יקרה חדשה ומעוטרת, בשווי עשרה רובלים. הגיע יום החתונה ולנערה עדיין לא היה הכסף הדרוש לקניית הטלית. החתן הודיע כי לא ייכנס לחופה עד אשר יקבל את הטלית שהובטחה לו.

"ראיתי שללא עזרה מידית עלול בניין זה ליפול בטרם הוקם. בליבי גמלה החלטה לתת את עשרת הרובלים שקיבלתי מכם בעבור קניית טלית חדשה ומהודרת לחתן. לנגד עיניי עלה זיכרון ילדיי הרעבים ואשתי הממתינה למעט הכנסה, כדי לשלם לבעלי החנויות שמהם היא קונה בהקפה, אך גבר בי רגש הרחמים, לעזור בהכנסת כלה יתומה לחופה. במהירות הוצאתי את עשרת הרובלים ומסרתים לידי השושבינים.

"ברגע זה התחייכה הכלה והתפייס החתן, אווירת השמחה חזרה והחופה התקיימה כדת משה וישראל. אם-כן, הלא תבינו", סיים העגלון לחסידים ששמעו את סיפורו פעורי-פה, "כי יש לי חלק בשמחה זו, ומשום כך רקדתי ושמחתי בכל נימי נפשי".

עתה הבינו החסידים את עומק כוונת רבם בדבר נשמתו הזורחת ומאירה של געצל העגלון...

  לומדים גאולה

עולם שכולו טוב

הגאולה תביא את העולם למצב שיהיה בו רק טוב, בלי רוע וזדון. הגאולה אמורה לגאול את העולם מכל הדברים הרעים והשליליים שבו, וליצור עולם מתוקן וטוב. אולם כפי שהדבר נראה מהמקורות, שינוי זה לא יבוא במהפך חד, אלא בתהליך מתמשך שיש בו כמה וכמה שלבים.

בשלב השלם והסופי של הגאולה אכן לא תישאר כלל מציאות של רע בעולם, כפי שנאמר (זכריה יג,ב): "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ". לא יהיה עוד רע, ולא יהיה גם יצר-הרע, כפי שאומרת הגמרא (סוכה נב,א): "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר-הרע ושוחטו". אז גם לא יהיה צורך בכל מערכות הצדק, שתפקידן למנוע עוול ורשע, כפי שמפרש הרד"ק על הפסוק (ישעיה א,כו) "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה": "זה יהיה בימות המשיח, שיכלו הרשעים כולם, ושארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב". אך כל זה יהיה בסוף תהליך הגאולה, ואילו בשלביה המוקדמים יותר עדיין תישאר התמודדות בין הטוב לבין הרע.

שני שלבים

בשלב הראשון של הגאולה, עם בואו של משיח-צדקנו, אמורה להתנהל מלחמה גדולה בין הטוב לבין הרע. כך יש לראות את כל המקורות המדברים על מלחמותיו של המלך המשיח ברשעי הגויים וברשעי ישראל. בשלב הזה יכולה לבוא אפילו התעצמות מיוחדת של הרע, האוזר את כל כוחו לקראת המאבק המכריע. אולם בסופו של דבר יכריע המשיח את הרע ויכניעו תחת ידיו.

אחרי-כן ייפתחו שני שלבים מבחינת העברת הרע. בתקופה הראשונה, הנקראת 'ימות המשיח', עדיין לא ייעלם הרע לגמרי מן העולם, אלא ייפסק ערבוב התחומים שקיים כיום בין הטוב לבין הרע. יחזרו ויתקיימו הגבולות שנבראו ביניהם (כמו קודם חטא עץ-הדעת). עם-ישראל כבר לא יהיה נתון לשלטון הרע. בספר הזוהר נאמר, שהרע יתרכז אז רק בקרב ה'ערב-רב'.

זה יהיה שלב תיקונו של הרע, ויהיה לו אז תפקיד חיובי. אחד הכינויים של הרע הוא – 'קליפה'. קליפה כשהיא לעצמה איננה דבר רע – היא שומרת ומגינה על הפרי. הבעיה נוצרת כאשר היא מתערבבת בתוך הפרי ולפעמים משתלטת עליו. לכן בימינו, ה'קליפה' היא גורם שלילי, מכיוון שהרע מעורבב בתוך הטוב, ובמידה מסויימת אף גובר עליו. אבל בימות המשיח, כשהרע יתייצב על מקומו, יהיה אפשר להשתמש בסגולותיו המיוחדות (למשל, העוצמה המיוחדת שיש לרע, השאפתנות שלו וכדומה) כדי להרים את הטוב לגבהים נעלים יותר.

יסתיים המאבק

השלב השני בסילוק הרע יתקיים בתקופה השנייה שלאחר ימות המשיח. זו התקופה של תחיית המתים, שהיא למעשה עולם חדש לגמרי. אז יועבר הרע לגמרי מן העולם ויחדל מלהתקיים בשום צורה שהיא. בשלב הזה הרע יסיים את תפקידו, והטוב יישאר לבדו, כמציאות האחת והיחידה. האמת האלוקית – היא לבדה תשלוט בכל המציאות.

לכן, עולם התחייה הוא התכלית של כל הבריאה. מטרת הבריאה היא לעשות לקב"ה "דירה בתחתונים" – להשכין את הקב"ה דווקא בעולם התחתון. שיא השלמות בזה יהיה בזמן התחייה, כאשר הרע יתבטל ויושמד כליל, ובכך יהיה העולם הגשמי התחתון 'דירה' לקב"ה. אז תסתיים עבודת עם-ישראל במשך הגלות – ובכלל זה בתקופת 'ימות המשיח', ותגיע תקופת ה'שכר' – "צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה" (ברכות יז,א. וראה תשובות וביאורים עמ' 50. וכן בספר השיחות תנש"א כרך ב, עמ' 575 ואילך).

  פתגם חסידי

לימוד זכות

סיפרו לרבי לוי-יצחק מברדיצ'ב על יהודי בן שבעים שהמיר את דתו. נענה הצדיק: "כמה קדושים ישראל! שבעים שנה היה היצר צריך להיאבק ביהודי עד שהכריע אותו"...

  חיים יהודיים

לנטרל את מטען החבלה שבבית

בחורף האחרון נערך סקר מקיף בהשתתפות כ-850 תלמידים ותלמידות במוסדות חינוך דתיים-לאומיים ברחבי הארץ על השימוש באינטרנט. הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני במכללת 'אורות ישראל' באלקנה, עיין בתוצאות ונדהם. מהמחקר עלה כי 95% מבתי האב של הציבור הדתי- לאומי מחוברים לרשת, שבה גולשים גם הילדים, ורק ב-16% מהם מופעלות תוכנות סינון.

המחקר, שנעשה בשיתוף 'מדרשת עופרה', נראה לו ברגע הראשון מופרך. הוא ביקש לקבל את הנתונים הגולמיים כדי לבחון אותם. זמן רב הועיד להם, בחן את הנתונים בעין חשדנית ובדקדקנות, ובסופו של יום נאלץ להסכים לתוצאות.

תירוצים

הרב גודמן אומר כי יש כאן כשל או רפיון: "אנו נדרשים לחזרה בתשובה גדולה. מי שמכניס אינטרנט הביתה חייב להבין שיש לו בבית מטען-חבלה רוחני. אם לא ינקוט אמצעי הגנה חיוניים, ובעיקר שימוש במערכות סינון חזקות, ייפגעו בוודאות חייו הרוחניים וחיי בני-משפחתו".

בשיחות עם הורים הוא שומע מהם תשובות בנוסח "יצר לב האדם רע מנעוריו", "גם בדורות קודמים היו בעיות דומות". יש המפריחים את הססמה כי "מערכת סינון תיפרץ על ידי הצעירים המתמחים במחשבים". הוא דוחה את הטענות האלה על הסף: "נכון שיצר לב האדם רע מנעוריו, ולכן מוטל על ההורים לשים גדרים ולטכס עצה כיצד לא להיכשל". הוא מוסיף ומדגיש: "בדורות הקודמים ההורים לא היו מביאים את המכשלה הרוחנית אל תוך הבית, ועוד רואים בה דבר לגיטימי".

לא קל לפרוץ

הטענה בדבר יכולתם של בני-הנוער לפרוץ את ההגנות מוגזמת מאוד, לדעתו. מבדיקה שהוא עשה התברר כי רבים אינם מתמצאים כלל בתחום המחשבים. גם המתמחים במחשבים לא יצליחו בנקל לפרוץ את מערכות ההגנה הקיימות כיום. לכן חשוב לבחור את מערכת הבקרה והסינון החזקה והקשה לפיצוח.

זאת ועוד: "יש לנו נוער מובחר שבהחלט מבקש לבנות את עצמו במובן הרוחני. הוא לא מחפש דווקא את הדברים הפסולים. הבעיה המרכזית היא, שבהעדר מערכות סינון יכולים נער או נערה להיחשף לאתרים פסולים בלי שרצו בכך, אלא תוך כדי חיפוש דבר תמים לגמרי. אם יש מערכת סינון, לא יגיעו למקומות האלה וכך יימנעו מניסיונות מיותרים ומסוכנים".

מעורבות הורים

הרב גודמן מוסיף ומדגיש: "גם אם יש מסנן אתרים, חשוב מאוד שההורים יבדקו ויתעדכנו היכן גולשים ילדיהם. אסור לאפשר מצב שהילד נעזר לצורך לימודיו רק באינטרנט. חובה שההורים יהיו שותפים לתהליך החינוכי, יכוונו את ילדיהם לספרים המתאימים וייתנו להם כלים להתמודדות ולדעת ממה להיזהר ומה אסור לחלוטין".

הוא מודע לטענה שהאינטרנט נהפך לכלי-עבודה חיוני לרבים. "אני עצמי אינני יכול לעשות כיום את עבודתי בלי החיבור לאינטרנט", הוא מעיד. "מרבית העבודה שלי נעשית דרכו. אבל אני מחובר לאינטרנט באמצעות חברת 'רימון', שלדעתי נותנת חסימה טובה, והיא פתרון טוב לא רק בעבור הילדים, אלא גם למבוגרים. לכן אין בסיס לטענה שאין ברירה. בהחלט יש ברירה, ואי-השימוש באמצעי ההגנה הוא בגדר חוסר אחריות". 

הרב גודמן. בדק ונדהם

  פינת ההלכה ומנהג

עורך-דין כהלכה

שאלה: האם מותר להעלות בדין טענות שאינן אמיתיות או להקצין טיעונים, כדרכם של עורכי-דין?

תשובה: לא כל אדם מסוגל להסדיר את טענותיו לפני בית-הדין, ולפעמים מתוך יראה מסתתמות טענותיו. לכן נהגו למנות מורשים שמייצגים את ענייני הצדדים לפני בית-הדין.

אלא שלא הכול מותר. אם עורך-הדין משתדל להשכין שלום ולפשר בין הצדדים, מצווה הוא עושה; אבל אם בשביל רווחיו הוא מנסה להקצין את הסכסוך, ובמיוחד אם הסכסוך הוא בין בני-זוג – גדול עוונו מנשוא.

לעניין טענות של שקר: אפילו מי שהאמת איתו וקשה לו להוכיח זאת, אסור לו לבוא בטענות ותחבולות של שקר כדי שיזכה בדין. קל-וחומר שאסור לעורך-דין, שהתביעה אינה שלו, לעשות זאת, או ללמד את לקוחו טענות של מרמה, ואסור ללקוח להחטיאו בכך. יש לציין לשבח אותם עורכי-דין שאינם מוכנים בשום מחיר לטעון שקר, עד כדי הסתלקות מייצוג תיק אפילו באמצע משפט. בסופו של דבר יוצא הפסדם בשכרם, כי שמם הטוב מתפרסם והם מצליחים בעבודתם.

אדם חשוב, כגון ראש-ישיבה או רב בפועל, אין לו לייעץ אף לקרוביו כיצד להסדיר את טענותיהם, ואין צורך לומר, שלא ראוי שיְיַצג אותם בבית-הדין.

(מובן שכל פנייה לבתי-משפט צריכה להיות רק בהיתר בית-דין של תורה, שאם לא-כן – מלבד עצם האיסור, גם מוציאים ממון שלא כדין).

מקורות: אבות פ"א מ"ז. כתובות פו,א. שבועות לא,א. שו"ע חו"מ סי' יז ס"ח, סי' קכג סט"ו, וסי' קכד ס"א ונו"כ. 'דיני ממונות' ח"א עמ' רנה, תלט.