מדורים נוספים
	התקשרות 730 - כל המדורים ברצף
	כשיודעים שאין זה אלא ניסיון – מתבטלים כל הקשיים
	ממשיכים להכריז ולפרסם ש"לאלתר לגאולה" ממש
	שיעורי לימוד הדת (של"ה)
	פרשת פנחס
	בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת..
	בימת הקריאה בבית הכנסת
	הלכות ומנהגי חב"ד

אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (פרק ו, משנה ב)

כ"ק מו"ח אדמו"ר דיבר פעם בשמחת תורה אודות מאמר המשנה "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" [...],

ופירש רש"י "שהיא עלובה על שאין לה עוסקין", [והיינו, ש"עלבונה של תורה" אינו מצד התורה, אלא מצד "שאין לה עוסקין", וכדיוק לשון המשנה: "אוי להם לבריות" כו'], והאריך בביאור עניין ההתעסקות בתורה.

ובהקדם הביאור בכללות העניין ד"בת קול . . מכרזת":

תכליתו של כרוז הוא – שישמעו אותו. ולכאורה, כיוון שאין אנו שומעים את ה"בת קול", מה התועלת בכך ש"בת קול . . מכרזת"? וידועה תורת הבעל-שם-טוב בזה, שה"בת קול" מגעת ("רירט אָן") ונשמעת ("הערט זיך") בפנימיות הנשמה, ומצד זה נמשך גם בכוחות הגלויים כו'.

והעניין בזה:

עיקר האדם אינו רמ"ח האיברים הגשמיים, אלא עיקרו הוא הנפש אשר בו, כמובן בפשטות.

ובנפש גופא – העיקר אינו נפשו החיונית, שהרי נפש החיונית ישנה גם אצל בעלי-חיים, אלא עיקר ענינו של האדם הוא – נפשו השכלית, וכאשר אינו משתמש בה, אזי הוא לא רק כמו בהמה, אלא עוד גרוע ממנה, שהרי הבהמה אין לה שכל, מה שאין כן האדם שהוא בעל שכל ואף-על-פי-כן מתנהג כמו בהמה, הרי הוא גרוע יותר מבהמה.

ובזה גופא – הנה כאשר מדובר אודות יהודי, הרי עיקרו היא נפשו האלקית, שהיא קשורה עם התורה.

וכיוון שכן, הרי מובן, שלא נוגע שמיעת הבת-קול על-ידי איברי הגוף, אלא העיקר הוא שהנשמה שומעת את הבת-קול, ועל-ידי זה נמשך גם בכוחות הגלויים.

והנה, בנוגע לבת-קול אודות עלבונה של תורה, הדיוק הוא "שאין לה עוסקין" – אף שכיוון שהתורה ענינה חכמה ושכל, הרי לכאורה היה מתאים יותר הלשון "שאין לה לומדים".

והעניין בזה: תכלית התורה הוא לא רק הלימוד בלבד, אלא התכלית היא להמשיך את התורה בעולם, והיינו, שלא יהיה מעמד ומצב שהתורה היא בפני עצמה והעולם הוא בפני עצמו, אלא שגם בעולם יומשך אור התורה.

ובפשטות – שכל ענייניו וצרכיו, ובכל מקום שנמצא, בלכתו ברחוב או בהיותו על משרתו ("אויפן דזשאַב"), יהיו כל העניינים חדורים בצדק ויושר של התורה, באהבת ה', אהבת התורה ואהבת-ישראל.

ומובן, שזהו עניין הדורש ריבוי יגיעה ועסק, וזוהי דרישת הבת-קול שצריך להיות העסק בתורה.

('תורת מנחם התוועדויות' תש"כ חלק א' (כז) עמ' 80-81 – בלתי מוגה)