"את כל אשר לי ולצאצאיי אנחנו חייבים לכ"ק אדמו"ר הריי"צ", מכריז הרב משה גרינברג מיד בפתח השיחה. אנחנו יושבים בביתו בבני-ברק. העין נמשכת מיד לתמונה המתנוססת במרכז הסלון ובה נראים שמונה-עשר ילדיו, שרובם משמשים שלוחים ברחבי העולם, על רקע בית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש.
הוא נולד בעיירה ליד קישינב. אביו היה 'חסיד כללי', שלא היה שייך לחסידות מסויימת. הימים היו ימי המהפכה הקומוניסטית, שבהם לימוד התורה ושמירת היהדות היו אסורים. אביו לימדו תורה בסתר עד היותו בן ארבע-עשרה, ואז שלח אותו לישיבת 'תומכי תמימים' שפעלה בטשקנט. "לא היה מקום אחר ללמוד בו", הוא אומר. "שם שמעתי לראשונה על הרבי הריי"צ ועל מסירות-נפשו למען קיום היהדות ברוסיה. נכבשתי ונהפכתי לחסיד חב"ד בכל ליבי".
עשרים וחמש שנות מאסר
עדויות מאותם ימים מספרות כי הרב גרינברג ניצל כל רגע ללימוד תורה. הוא אינו מפרט ורק אומר: "הכול בזכות הרבי הריי"צ, שהצית את השלהבת היהודית שבליבי. מסירות-נפשו גרמה לי להרגיש שכל מה שאני עושה זה מעט שבמעט לעומת השלכת חייו כפשוטו למען קיום היהדות".
בתום מלחמת-העולם השנייה נודע שיש דרך לעבור בגנֵבה את הגבול מרוסיה לפולין. הוא וכמה מחבריו ניסו לעשות זאת, אך הוא נלכד. נגזרו עליו עשרים וחמש שנות מאסר. "למזלי הטוב לא ידעו שאני חסיד חב"ד. לוּ ידעו זאת, ייתכן שהייתי משלם על כך בחיי", הוא מציין וחיוך על שפתיו.
שנתיים בצינוק
במחנה-העבודה שאליו נשלח התברר לו כי המזון היחיד שאינו בגדר טרֵפה הוא חמש-מאות גרם לחם ליום, קורטוב סוכר ופרוסת דג מלוח. האסירים הועסקו בעבודת פרך בהשגחת סוהרים שפיקחו כי העבודה תיעשה בקצב הרצוי.
"בשבת סירבתי לצאת לעבודה", הוא מספר. "נידונתי לחמישה ימי צינוק, וכמות המזון ירדה בחצי. ביום חמישי שלאחר מכן שוחרתי מהצינוק וחזרתי לעבוד, אך בשבת סירבתי שוב לעבוד ונידונתי לעוד חמישה ימי צינוק. ככה זה נמשך שנתיים עד שחליתי ואושפזתי בבית-החולים. יהודים שריחמו עליי שיחדו את המפקד המקומי, והגיעו איתו להסכמה כי כשאצא מבית-החולים אבוא לאזור העבודה בשבת אך לא אהיה חייב לעבוד. וכך היה. הייתי בא וממלמל לעצמי 'שבת, שבת', מכיוון שסביבי הכול עבדו כבכל יום וקל היה לשכוח לרגע את קדושת השבת".
להיות יהודי בגלוי
שש שנים וחצי היה בכלא. לאחר מות סטאלין שוחרר בחנינה הכללית. כעבור זמן קצר נשא את בתו של הרב אהרן חזן (מדמויות ההוד של חסידות חב"ד ברוסיה, שפעל ועשה רבות למען היהדות). "לחמי היו שלושה-עשר ילדים ואף אחד מהם לא למד בשבת. גם הילדים שלנו לא הלכו לבתי-הספר הממשלתיים, ובביתנו היו מנייני תפילה במחתרת", הוא מציין כמובן מאליו.
בניסי-ניסים הצליחה משפחת גרינברג לעלות לארץ-ישראל ולהתיישב בבני-ברק. "בשבת הראשונה עליתי לתורה בבית-המדרש של ויז'ניץ. באמצע ברכות התורה פרצתי בבכי, לנוכח המראה הבלתי-אפשרי של יהודים שחיים כיהודים בגלוי", הוא מתאר. את ילדיו חינך לאורו של הרבי מליובאוויטש, "והתוצאות ברוך השם", הוא מסכם.
הרב גרינברג: "הייתי בא למקום העבודה וממלמל 'שבת שבת'" | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
