מדורים נוספים
	התקשרות 728 - כל המדורים ברצף
	מתחילים את ה"יד הגדולה" – ראיית אלקות שלמעלה מהעולם
	פנימיות הירידה היא התחלת הגאולה
	כאשר ישא האומן את היונק
	פרשת חוקת
	כתר שם טוב עולה על גביהן
	הלכות ומנהגי חב"ד

קירוב חם ולבבי לכל אחד ואחד... * הרבי ביקש לדעת, אם התנאים הגשמיים בישיבה מתאימים לבחור * כאשר שם האם נשכח ב'יחידות', והרבי השלים בעצמו... * מה רוצה הרבי באמת מבחורים? * תפילה וברכה תוך ניגון... * ומה היתה מטרת סיפור הרבי בהתוועדות * על רבי וחסידים – לרגל ג' תמוז

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

תשומת לב לילדה בת שנתיים

סח הרב יחזקאל ברוד (ע"ה) שהגיע לארצות-הברית בקיץ תשי"א – על ה'יחידות' הראשונה ('אור חסידי בחושך הסובייטי', עמ' 198): "הרבי קיבל את פנינו מתוך קירוב חם ולבבי ובפנים מאירות. ההתייחסות המיוחדת שלו אלינו ואל הילדים – היתה דבר שלא מן העולם הזה.

"בתי הבכורה.. תחי', היתה בת שנתיים. היא ניגשה אל מעבר לשולחן ונעמדה ליד הרבי. הרבי חייך אליה ואמר שמן-הסתם היא רוצה לצייר, ונתן לה עיפרון. אחר-כך אמר הרבי שוודאי היא צריכה גם דף נייר, והושיט לה דף. ואנחנו עמדנו נפעמים מתשומת-הלב האבהית המופלאה של הרבי לתינוקת הקטנה.

מלבוש מיותר

ועוד סיפר (שם עמ' 199):

ההתוועדות של חג השבועות תשי"א – הראשונה שבה נוכחתי – נערכה בבית-הכנסת הקטן ('למעלה') והיה צפוף למדי. המקום היחיד שמצאתי היה על החלון. ישבתי על אדן החלון כשרגלי האחת בפנים והשנייה בחוץ, אבל לא הרגשתי לא צפיפות ולא אי-נוחות, כל-כולי הייתי מרותק למחזה שטרם ראיתי כמותו.

להתוועדויותיו של הרבי בשנים ההן היה אופי שונה מאופיין בשנים שלאחר מכן. אז האווירה היתה משפחתית יותר והרבי העניק תשומת-לב אישית כמעט לכל אחד ואחד...

במשך ההתוועדות הרמתי כוסית 'לחיים' והושטתי אותה לעבר הרבי. הרבי הביט בי ובעניבה שעל צווארי, חייך ואמר: "גם אתה כבר התחלת ללבוש את הסמרטוט הזה?! הסר אותו!"... מובן שהסרתי מיד את העניבה, ומאז לא הקפדתי כל-כך על כללי הלבוש האמריקניים...

"כאן ושם בו בזמן"

ועוד (שם עמ' 202-201):

כשנולד לר' יחזקאל ברוד בנו יוסף יצחק, בכסלו תשי"ב, נכנס האב לרבי והודיע שהברית תיערך בביתו. הוא רמז שהוא רוצה מאוד שהרבי יהיה נוכח בברית. הרבי הביט בו ושאל מדוע הדבר נוגע לו כל-כך. הוא השיב, אני רוצה שבני יגדל יהודי ירא-ה'.

שאל אותו הרבי אם יש לו טלפון בבית. הוא השיב שבביתו אין, אבל לבעל-הבית [=שאצלו התגורר] יש טלפון. ציווהו הרבי לערוך את הברית בדיוק בשעה שתים-עשרה בצהריים, וממש לפני הברית לטלפן למזכירות [=הרבי] ולהודיע שעכשיו הברית נערכת, ואמר: "אפשר להיות כאן ובו-בזמן להיות שם".

בשורה שגרמה לרבי שמחה גדולה

בשנת תשכ"ה התבשר ר' יחזקאל שאחיו ר' ישראל הצליח לקבל היתר-יציאה מרוסיה. זה היה נס משמים ממש, כי רק מתי-מספר הצליחו אז לצאת, ושמחתו היתה עצומה. החליט ר' יחזקאל שבשורה משמחת כל-כך הוא רוצה למסור אישית לרבי. עמד אפוא בגן-עדן התחתון, מול פתח חדרו של הרבי, וכשיצא הרבי לתפילה ניגש ואמר:

"יש לי בשורה משמחת, זה עתה קיבלתי ידיעה שאחי ישראל קיבל היתר-יציאה מרוסיה". למשמע הדברים אורו עיניו של הרבי ופניו הקדושות נהרו משמחה. ממש אפשר היה לראות את גודל השמחה שהביאה לו הבשורה.

ר' יחזקאל החל לזוז אחורה. ואז פנה אליו הרבי ושאל מה קורה בעניין בנו יוסף יצחק... ומעשה שהיה כך היה:

הבן סיים אז את החדר והיה צריך להתחיל ללמוד בישיבה, ואביו חשב לשולחו אל הרב ר' יוסף גולדברג בברינואה שבצרפת. האב כתב לרבי זמן-מה קודם לכן בעניין, והרבי השיב שצריך לברר תחילה את התנאים הגשמיים שם. כשהגיע ר' יוסף גולדברג לחצרות-הקודש, סיפר לו את כל העניין ואת מה שביקש הרבי לברר, וביקש ממנו שיאמר לו את האמת. הלה השיב שהגשמיות בברינואה היא על הצד הטוב ביותר.

עתה, כאשר נשאל על כך על-ידי הרבי ב"גן עדן התחתון", סיפר ר' יחזקאל לרבי שבירר אצל ר' יוסף גולדברג והוא השיב שהגשמיות היא על הצד הטוב ביותר. הגיב הרבי מתוך חיוך רחב: "הוא צריך לומר כן"...

לאפשר לרבים להיכנס..

בעיצומה של 'יחידות' שהתקיימה בחודש מרחשוון תשכ"ג, כשבני-זוג שהו ב'יחידות', נשמע צלצול פעמון.

הגברת הגיבה ואמרה לרבי: אני רואה שכבר מגרשים אותנו.

הגיב הרבי: לא, כאן לא מגרשים.

הגברת: אבל חייבים לשמור על בריאותו של הרבי.

הרבי: לא, יש רבים הרוצים להיכנס, וצריך לאפשר גם להם.

הרבי רשם בעצמו...

סיפר הרב יצחק אייזיק ע"ה קרסיק ('גבורה יהודית במלכות הרשע' עמ' 146):

לאחר שמחת תורה תשכ"א, לקראת נסיעתנו חזרה לארץ, נכנסתי לרבי ל'יחידות' נוספת. הפעם נכנסתי לבד לעשרים דקות. בין השאר התעניין הרבי על המקווה בכפר, ואמר שבניין המקווה צריך להיות מפואר ומהודר גם במראהו החיצוני.

במשך ה'יחידות' ביקשתי ברכה בעבור זוגתי תחי', והרבי שאל אותי לשם אמהּ. מרוב התרגשות שכחתי את שמה. ואז רשם הרבי מעצמו על הפתק את שם אמהּ – "פסיה בת טובה רבקה".

מנורה בבית הכנסת 'המרכזי'

סח הרב יצחק אייזיק קרסיק ע"ה (שם עמ' 148-147):

באחת היחידויות ביקשתי את הסכמת הרבי וברכתו להתקין בבית הכנסת המרכזי בכפר חב"ד נברשת מפוארת על-שם ולזיכרון אמו של הרבי – הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה.

הרבי שמע את בקשתי והסכים,אך התנה זאת בכך שיהיו בנברשת פחות משבעה קנים, שהם מספר הקנים שהיו במנורה הטהורה בבית-המקדש, ועל-פי הדין (טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן קמא סעיף ח. וראה במלבי"ם שמות פרק כ, פסוק כ) אין לעשות מנורה של שבעה קנים. כמו כן, יש בעיה גם בעשיית מנורה שיש בה יותר משבעה קנים, שמא מקצת המנורות יכבו, ויקרה מצב שידלקו במנורה רק שבעה נרות.

בהזדמנות אחרת אמרתי לרבי, שהמנורה שעשינו עם שישה קנים נראית מאוד דלילה ולא כל-כך מרשימה, ולכן אני מבקש את הסכמתו להוסיף עוד נורות, וכדי למנוע מצב שיישארו דולקים שבע נורות, נחבר כל שתי נורות יחד, כך שאם נורה אחת תכבה, תכבה אוטומטית גם בת-זוגה, ולעולם לא יהיה מצב שידלקו במנורה שבע נורות.

הרבי הרהר קמעה, והשיב: טוב, שיעשו מנורה של שתים-עשרה נורות [ולא הזכיר בתשובתו על חיבור זוגי של הנורות].

בכפר חב"ד יש להחמיר יותר

ועוד סיפר:

פעם אחת שאלתי את הרבי איך ישבו המבוגרים והמכובדים היושבים במזרח בית-הכנסת: כשפניהם למערב כלפי הציבור, או כשפניהם למזרח ואחוריהם לכיוון הציבור? הרבי לא השיב.

לאחר ניסיונות להסדיר חשמל כשר לכפר חב"ד ומציאת פתרונות מסויימים – הגיב הרבי לדיווחו של הרה"ח הרב אייזיק קרסיק באומרו ('גבורה יהודית' עמ' 149-148): "כפר חב"ד צריך לנהוג בעניינים רוחניים יותר מהמוכרח לפי הדין, מכיוון שכולם מסתכלים על כפר חב"ד, ואומרים שאם בכפר חב"ד נוהגים כך, אז הם יכולים לנהוג קצת פחות מזה".

לאחר זמן נתקבלה הוראה מהרבי להקים גנרטור בכפר.

מתנה על מנת להחזיר

בספר 'דוד עבדי' (לר"מ זיגלבוים) מסופר (עמ' 179):

הרה"ג הרב דוד חנזין ע"ה היה מוסר לרבי ב'יחידות' דמי מעמד באופן אישי. הרבי, שידע כי מצבו הכספי של הרב חנזין קשה והוא שקוע בחובות רבים, מצא דרך להחזיר לו את הכסף בדרך כבוד מבלי לפגוע בו חלילה, ומבלי שאיש ידע על כך.

לקראת סיום חודש תשרי, נקראו כמה וכמה רבנים להיכנס לחדרו של הרבי, ושם דיבר עמם דברים אחדים. לאחר-מכן נתן לכל אחד ואחד מעטפה אטומה. כשיצאו הרבנים החוצה, נשאלו על-ידי הנוכחים מה קיבלו מהרבי. הרבנים שהיו במקום פתחו את המעטפה וגילו בה שני קונטרסי שיחות קודש, שיצאו לאור באותם הימים.

הרב חנזין הגיע לאכסנייתו ופתח את המעטפה, וגילה סכום כסף נכבד שהרבי החזיר לו בדרך כבוד, מבלי שמישהו ידע על כך...

עצה למידת הכעס

כך השיב הרבי במכתב מי"א אלול תשכ"א:

ולכתבו אודות מידת הכעס, ידועה עצה היעוצה לזה, להיות חקוק בזכרונו הענין דהשגחה פרטית, כוונתי אשר השם יתברך משגיח על כל פעולותיו, מעשיו דיבוריו ואפילו מחשבותיו, והכי יעלה בדעת מי שהוא – להתכעס ולהתקצף בעמדו אצל מלך בשר ודם, ועל-אחת-כמה-וכמה, להבדיל, מלך מלכי המלכים הקב"ה.

להתעסק בעבודת התפילה

סח הגה"ח הר"ר מאיר צבי גרוזמן שליט"א, מראשי ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד:

באחת היחידויות (בשנות הלמ"ד) שמעתי מהרבי דברים ברורים:

"תומכי תמימים" ללא עבודה פנימית – אינה יכולה להתקיים כמו שנתבאר בקונטרסים (של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע), ובאמת ניתן להתעסק בעבודת התפילה מבלי שהדבר יפריע לסדרי הנגלה, כגון: בשבת-קודש וערב-שבת-קודש, ביום-טוב וערב יום-טוב, בין הזמנים, יומי דפגרא, שני וחמישי, וכן בכל פעם שהתלמיד מרגיש צורך "לצאת מעצמו".

מספר הגה"ח הר"ר יעקב דוב הכהן כ"ץ שליט"א, ראש ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, מה ששמע מהרבי בחודש שבט תש"ל ב'יחידות':

תפקידם של ראשי ישיבה, משגיחים ומשפיעים, הוא להביא לידי כך שהבחורים ילמדו בחיוּת ובלהט ("זיך קאכן אין לענרנען").

המשיך הרבי בניגון של שאלה:

לכאורה, הרי יש דברים טובים נוספים – מבצע תפילין, הפצת המעיינות?!

והשיב תיכף בניגון תשובה:

בזמנים שלא יפריע לסדר הלימוד, ערב שבת אחר חצות וכדומה.

פעם אחרת, במהלך חלוקת דולרים, ביקש הרב כץ מהרבי ברכה שהתלמידים (בישיבת תומכי-תמימים בכפר חב"ד) ילמדו בהתמדה.

הרבי הגיב: "בהתמדה? – בהתמדה רבה!"

עמיתו הרב גרוזמן שמע פעם ב'יחידות' (בשנת תשכ"ז) מהרבי בין השאר את הדברים הבאים:

...ומה שכותב שילמדו בשביל התקשרות [=לרבי] הנה "התקשרות" משמעותה למלא את רצון המשלח, ורצוני – רצון עצמי, רצון פנימי, רצון חזק – שהבחורים יעסקו בחיות בלימוד וממילא יתקשרו אלי כי זה רצוני.

סיפור – ופישרו

בהתוועדות שבת קודש פרשת פקודי תשל"ד סיפר הרבי את הסיפור הבא:

נוהג היה הצמח-צדק לשגר לאורחים שהיו באים לליובאוויטש לקראת חג הפסח, את כל צורכי הפסח (החל ממצה, מרור וכו'). השיגור נעשה כמה ימים קודם החג, כדי שלא ידאגו אודות צרכי החג.

פעם אחת הגיע לליובאוויטש החסיד ר' יחזקאל מדרויע, וכששלח לו הצמח צדק את צורכי הפסח – באמצעות משרתו – הרי מיד כשהגיעו לידיו נטלם ואכלם. משהגיע ערב-פסח פנה ואמר שאין בידו צורכי הפסח. כשנשאל הלא נשלחו לך מכבר (כמה ימים קודם לכן)? אמר שאכלם מיד, בהסבירו, שתיכף כשקיבל דבר מהרבי ידע שצריך לאוכלו מיד, ואכן הועילה לו אכילה זו בהבנת חסידות (דא"ח), ובתפילה וכו'. והצמח צדק הזמינו לבסוף לסדר שלו.

והרבי הסביר:

לכאורה נדרש הסבר: מדוע אכן אכל אותו חסיד את צורכי הסדר שנשלחו לו לליל הסדר? אלא, מכאן יש ללמוד על עוצם וגודל התקשרותו לרבו, שמכיוון שלא היה מציאות בפני עצמו כלל, לכן תיכף כשקיבל דבר מרבו הבין שהעניין שייך אליו באותו רגע, ולכן זה אכן הועיל לו בעבודתו.

ומזה – הסיק הרבי – הוראה על עניין ההתקשרות, כמאמר המכילתא על הכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ששלימות האמונה בה' היא על-ידי האמונה במשה עבדו.

על משמעותו של סיפור זה וסיפורו על-ידי הרבי בהתוועדות, מספר הרב יוסף שי' גרליצקי:

ב-770 היו שפירשו שהרבי ביקש 'להמתיק' בכך אירוע שהתרחש קצת יותר משבועיים קודם לכן. ומעשה שהיה כך היה:

באותה שנה חל פורים ביום שישי. מכיוון שתלמידי התמימים ב-770 היו נוסעים לחלק משלוח מנות באוניברסיטאות וכו' ביום פורים, הוחלט עקב הקביעות המיוחדת שלמקומות הרחוקים יותר ייסעו יום קודם לכן, כלומר, בתענית אסתר.

וכן היה. כמה תמימים נסעו אז, וחילקו משלוח-מנות בתוספת הסברה, שאת המצווה יש לקיים ביום המחרת וכו'.

האכזבה היתה גדולה כאשר בגמר החלוקה שהתקיימה בכמה מבנים וכו', גילו הבחורים ליד פחי אשפה עטיפות של המוצרים שהיו במשלוחי-המנות. גם ב-770 ובהנהלת צעירי אגודת חב"ד התפרסם הדבר, שלא זו בלבד שחלק מהסטודנטים לא קיימו את מצוות הפורים, אלא אף אכלו את משלוחי המנות בתענית אסתר. המאורע היסב לבחורים חלישות דעת גדולה, והבינו שההחלטה לנסוע ל'מבצע פורים' ביום תענית אסתר הייתה שגויה.

הרבי אמנם לא הזכיר דבר, אך ב-770 הועלו סברות שהרבי – באמצעות הסיפור בהתוועדות – אכן ביקש ללמד זכות על המאורע ו'להמתיקו'!...

יחידות של ילד בן 11

להלן תוכן היחידות של הת' יי"ג (מארץ הקודש) בהיותו בגיל 11, ביום כ"ה תשרי תשל"ו, כפי שנכתבה על-ידו ומוגשת כאן בלשון-הקודש ובשינויי לשון קלים:

כשנכנסתי עם אבי שי' פנה אלי הרבי ושאלני: הנך יכול לומר דבר-הלכה שלמדת היום, אתמול, שלשום או קודם לכן?

עניתי – משנה במסכת מכות שם מדובר על דינו של מי שהרג בשוגג וכו'.

הרבי: כיצד יהיה הדין כיום? כיצד יהיה הדין בניו-יורק אם אחד יהרוג בשוגג?

עניתי – מכיוון שאין בית דין (סנהדרין) ואין ערי מקלט – ממילא אינו לוקה וגם אינו גולה לעיר מקלט.

הרבי שאלני שאלה נוספת ולא קלטתי את תוכנה. אחר כך היה המשך:

הרבי: איך קוראים לך?

ועניתי.

הרבי: מתי יום ההולדת שלך?

עניתי: ח' תשרי.

הרבי: האם נתת צדקה באותו יום? – ומיד המשיך – הרי זה היה יום שבת, האם נתת צדקה בערב שבת?

אבי שי' השיב: הרי הוא היה פה.

הרבי: רק בארץ-ישראל צריך לתת צדקה, בחוץ-לארץ אסור לתת צדקה? וחייך מאוד.

אבי שי' ענה – שבעת שהותו כאן, הרבי נותן לו כל יום מטבע לצדקה, ומסתמא גם באותו יום קיבל.

הרבי: כמה (חוטי) ציצית יש?

עניתי: 32 כנגד לב.

הרבי: לאיזה גיל הגעת ביום ההולדת (בן כמה אתה)?

עניתי: 11.

הרבי: יפה מאוד ("זייער פיין").

הרבי נתן לי שני דולרים ואמר לי: "אחד תיתן מחר לצדקה כאן, ואחד – כאשר תגיע לארץ-ישראל".

והחל לברך: השם-יתברך יעזור שתלך מחיל אל חיל בלימוד התורה... [היה עוד המשך אך מרוב התרגשות כו' – איני זוכר עוד].

בהמשך שוחח הרבי עם אבי, והיו דברים שהתערבתי (כשאבי לא זכר אי אלו פרטים). מיד בכניסתנו היתה בידי הרבי רשימה ודומני שסימן V...

זכירה לברכה בעת התוועדות

סח הרה"ח ר' יוסף שמואל שי' גרליצקי:

בקיץ של אחת מסוף שנות הכפי"ם הייתי אצל הרבי בהתוועדות. מכיוון שרוב תושבי שכונת המלך ("קראון-הייטס") היו בהרים, ומאידך חלק הארי של בחורי הישיבה נסעו ב"שליחות המרכז-לענייני-חינוך" [=לפזורות ארה"ב לקרב יהודים] ולמחנות-קיץ, היה בית המדרש ריק למדי, והתאפשר לי לעמוד קרוב לרבי, לראות ולהבחין היטב במתרחש.

את ההתוועדות היו מתחילים בניגון. מכיוון שעמדתי קרוב, שמעתי את הרבי אומר במנגינה של הניגון את המילים "ברוך שלום בן בוניא אַ רפואה שלימה".. (לפני כן הבחינו כמה פעמים שהרבי ממלמל משהו בעת הניגון, אך לא ידעו מה). הכוונה הייתה כנראה להגאון החסיד רבי ברוך שלום שווי ע"ה, שהיה זקוק אז לרפואה שלמה.