את פרץ האנטישמיות והשנאה יש לראות כיוצא מן הכלל. הפורעים למיניהם הם הפסולת המבאישה, שבוקעת החוצה כדי שתיגדע סופית

הפיגוע הרצחני בטורקיה בשני בתי-כנסת מעורר בלב כולנו את החרדה מפני התפרצות של גל שנאה ואלימות כנגד יהודים ומוסדות יהודיים ברחבי העולם. גם בארץ-ישראל סובלים היהודים מפיגועי טרור קשים, אבל בחסדי ה'  לפחות יש לנו היכולת לעמוד ולהגן על נפשנו. לעומת זאת, במדינות העולם אנו תלויים בחסדי השלטונות, וכבר ידענו ימים לאורך ההיסטוריה שהשלטונות לא בדיוק הגנו עלינו.

תופעות של התנכלות למוסדות יהודיים והתחזקות המפלגות הנאו-פשיסטיות בכמה ממדינות אירופה באות עלינו במידה מרובה של הפתעה. הייתה תחושה שהאנטישמיות היא כבר נחלת העבר. העולם שלנו נראה נאור ותרבותי, עולם שכבר אין בו מקום לשנאת זרים ולטיפוח איבה כלפי העם היהודי; ופתאום מתנפצות כל התאוריות היפות, והאנטישמיות העתיקה והמוכרת עולה ובוקעת מחדש.

האומנם חזרה לאחור?

השאלה המרכזית יותר שצריכה להעסיק אותנו, נוגעת למשמעותה של תופעה זו בתקופתנו. כל תקופת הגלות התרגל העם היהודי לראות באנטישמיות חלק ממציאות החיים. לא מתוך השלמה, אבל מתוך קריאה נכונה של המציאות, ידעו היהודים לקבל את האנטישמיות כנתון קבוע מראש. "הלכה, בידוע עשיו שונא ליעקב", קבעה הגמרא, והלכה זו התממשה עד תום במשך שנות גלותנו.

ידענו עליות ומורדות בעוצמתה של האנטישמיות במהלך ההיסטוריה היהודית, אבל גם בעתות החסד היה ברור שמדובר בשעה של חסד בתוך מציאות של שנאה ורשע. החסד היה היוצא-מן-הכלל; הכלל היה שנאה, רדיפות, הרג וייסורים.

לאחר השואה, ובמיוחד בעשרות השנים האחרונות, מפעמת בנו תחושה שנכנסנו לעידן חדש. היהודים בעולם כולו נהנים מחופש מוחלט ומשוויון-זכויות מלא (או כמעט מלא). תופעות של אנטישמיות זוכות לגינוי כולל ומקיף של כל המדינות הנאורות. יותר ויותר מדינות מחפשות את קרבתו של העם היהודי. נראה אפוא, שמשהו בכל-זאת השתנה.

ופתאום בא הגל העכור הזה ומטיל צד כבד על כל העניין. רבים תוהים, אולי באמת אין מעמדנו הנוכחי אלא אפיזודה חולפת, חלילה? אולי אנו עדים לצמיחתה המחודשת של שנאה מטורפת ואנטישמיות גואה? אולי באמת לא השתנה דבר במהות היחסים שבין ישראל לעמים?

העולם צועד לגאולה

יש לנו יסוד איתן להאמין שאיננו עומדים לחזור לימים האפלים של רדיפת יהודים. מאמינים אנו שהתנהלות ההיסטוריה איננה אקראית, חס-ושלום, אלא מכוונת מלמעלה. השינוי שחל בדורנו ביחסן של אומות-העולם כלפי העם היהודי נובע מאופייה וממהותה של התקופה המיוחדת שאנו חיים בה.

עם-ישראל והעולם כולו צועדים לקראת עידן הגאולה, וכבר עכשיו מתחילים להתנוצץ הארות מהטוב של ימות המשיח. הרבי מליובאוויטש ציין פעמים רבות את השינוי לטובה בהתייחסות של הגויים כלפי יהודים, כחלק מהתהליכים המתרחשים בימינו כהכנה לקראת הגאולה הקרובה לבוא. על-כן יכולים אנו להיות בטוחים שהמסע הזה אל הגאולה יתקדם בנתיב המובטח, ולא ייסוג לאחור חס-ושלום.

את פרץ האנטישמיות והשנאה יש לראות כיוצא מן הכלל. הכלל צועד היום לכיוון של גאולה, שלום, צדק ויושר. מגולחי הראש והפורעים למיניהם הם הפסולת המבאישה, שבוקעת החוצה כדי שתיגדע סופית.

מכאן נגזרת תגובתנו לאיומי הטרור והאנטישמיות. חלילה להוריד את הראש או להסתיר את יהדותנו. המציאות מוכיחה שיהודים שומרי תורה ומצוות ברחבי העולם נהנים מיחס של כבוד והערכה. עלינו להתהלך ברחבי העולם כיהודים גאים, לנהל מוסדות גלויים, ולקיים פעילויות ואירועים ללא פחד ומורא. ובקרוב ממש נזכה לייעוד - "ונהרו אליו כל הגויים".