כל אחד ואחד הצטנף בפינתו בחשש. פורים היום, אבל איך אפשר לערוך התוועדות פורים כאשר הסכנה אורבת בכל פינה, היא ידם הארוכה של הבולשביקים, הידועים באכזריותם.
בימים ההם נאסר לצאת בערבים מהבית יותר משלוש שעות. כמו-כן חל איסור מוחלט להתכנס יחד. שתיית משקה במסיבה ואסיפת כספי תרומות למטרה כלשהי היו בגדר הפרות חוק חמורות.
האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, רבי שלום דובער שניאורסון, עבר לרוסטוב בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה. בחורף תר"פ, עם התקדרות שמי רוסטוב בענני הבולשביקים, שינה גם הרבי ממנהגו הרגיל. הוא הסתגר ולא הרשה להכניס אליו איש.
תחושת החסידים הייתה קשה. בעת זו במיוחד חסרו להם דברי העידוד והחיזוק של הרבי. לקראת פורים נודע כי הרבי יערוך התוועדות קצרה, ישמיע דברי חסידות ומיד לאחריהם ישוב כל אחד ואחד לביתו.
פורים לפנות ערב. חרש התגנבו החסידים לביתו של הרבי. הם נטלו את ידיהם לסעודה והמתינו בדריכות לבוא הרבי.
הרבי נכנס והתיישב במקומו. פניו הפיקו שלווה מיוחדת. הוא לקח מעט מן ה'משקה' ואמר 'לחיים'. החסידים הבחינו מיד בשינוי שחל בהבעת פניו. הוא החל לעודדם להיות בשמחה. הרבי הוציא סכום כסף וציווה להביא הרבה 'משקה', וביקש שכל הנוכחים יאמרו 'לחיים' וינגנו בשמחה ובקול.
הכול היו מבוהלים ומשתוממים. הם חשו את גודל השעה בקִרבה המיוחדת עם הרבי, והחלו לשיר בקול רם ובהתרגשות גדולה, עד שהקולות נשמעו גם ברחוב. באותה שעה כאילו שכחו היכן הם נמצאים. המשקה נשפך כמים, השמחה גאתה, והרבי מנצח על האווירה המרוממת.
בני-ביתו של הרבי פחדו מאוד. הרבנית ניסתה לבקש מהחסידים שינמיכו את קולם, אך לשווא. בן הרבי, רבי יוסף-יצחק (לעתיד הרבי הריי"צ), חש גם הוא פחד ממה שעלול להיגרם לאביו. הרבי הבחין בפחדו, אחז בידיו ואמר לו:
"יוסף יצחק, אל תירא! שלום יהיה לנו. איני מתכוון בחדרי-חדרים, אלא שלמים בכול ובגלוי".
פניו של הרבי, פני להבים, היו כמי שנמצא בעולם אחר. דבריו היו חוצבי להבות אש, דברי חסידות עמוקים ונשגבים. פעמים רבות התוועד הרבי במועדי שמחה, אך התוועדות כזאת לא הייתה. באותו לילה זכו החסידים לשפע של חסידות והתגלות מצד הרבי, במידה שלא זכו לה מעולם.
לפתע, בתוך אווירת השמחה והשירה, נכנס בבהלה אחד החסידים והודיע כי הבולשביקים עושים עתה חיפושים בעיר, ועוד מעט ויגיעו גם לבית הרבי. פחד נפל על כולם, אך הרבי לא קם ולא זע. הוא לא הפסיק מדבקותו ומדבריו הקדושים, והורה שאיש לא יקום ושהכול יוסיפו לשיר בקול כמקודם ולא יפסיקו.
פתאום נשמעו דפיקות בשער. הרבי ציווה לפתוח את הדלת, אך מיד החזיר את פניו אל החסידים והמשיך בהתוועדות. אנשי הבולשת נכנסו וביקשו לעשות חיפוש. למרות הפחד הגדול אזר עוז אחד החסידים ואמר כי הרבי יושב עתה עם אנשים ואין לו פנאי. הם שאלו מתי לבוא שוב, וענו להם: "בעוד כמה שעות, כאשר יסיים את ענייניו". באורח פלא סבו הבולשביקים על עקבותיהם ויצאו מן הבית.
החסידים, נרגשים מהמתרחש לנגד עיניהם, ממשיכים את ההתוועדות בשמחה גדולה. שוב אומר הרבי דברי תורה ושוב פוצחים החסידים בניגוני דבקות ובניגונים שמחים.
עברו כמה שעות, ושוב נשמעו דפיקות בשער. בתחילה החסידים אף לא שמו לב לדפיקות, אך הללו התחזקו ונעשו תקיפות. הבינו החסידים כי הפעם ינסו הבולשביקים לעשות חיפוש מדוקדק. ובאמת, מה הם צריכים לחפש, כאשר על השולחן מונחים בקבוקי ה'משקה', ובקערה מונח כסף התרומות למגבית שעורך הרבי למטרות צדקה, עבֵרות פליליות למהדרין.
הבהלה שבה והשתלטה על הנוכחים. היו שביקשו לפנות את כסף התרומות ואת הבקבוקים מהשולחן. הרבי, שהבחין בחרדות החסידים, ציווה שלא לגעת בשום דבר ולא לפנות מאומה מהשולחן, ואמר: "פִתחו להם. במצב שבו אני נמצא עכשיו, אין לי שום פחד מהם!"...
הדלת נפתחה ואנשי הבולשת החמושים הופיעו בפתח. הם התקרבו אל שולחן ההתוועדות ועמדו בדיוק מול הרבי. למרות הפחד היו החסידים סמוכים ובטוחים בכוחו של הרבי, ובמתח ציפו לראות את הנס. הרבי התעלם מנוכחותם של הבולשביקים, הפנה את ראשו מעט לצד החסידים ואמר: "נתחיל באמירת חסידות והם יתבטלו לגמרי", ומיד החל באמירת מאמר על הפסוק "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד".
במשך אמירת המאמר עמדו הבולשביקים והביטו על הרבי, פניהם התרככו ומבוכה ניכרה עליהם. לפתע פנו ללא אומר ודברים ויצאו מהבית...
הנוכחים היו נרעשים מהנס הגלוי, ודבקותם ברבי גברה והלכה. רק כעבור שתים-עשרה שעות מאז החלה, הסתיימה ההתוועדות. אולם חלפו שבועיים והחסידים הבינו את משמעותה האמיתית של ההתוועדות השמימית – בב' בניסן אותה שנה עלתה נשמתו של הרבי לגנזי מרומים... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
