מדוע בחרה התורה להתחיל בדין עבד עברי שנמכר בגנבתו, כאשר עדיין לא נאמר דין תשלומין בגנב?! * הירידה לאחר מתן תורה אפשרה מצב של עבד עברי, שחושב ש'אדם העליון' לא רואהו וגונב * התיקון הוא "שש שנים יעבוד" – עבודת הבירורים ועלייתם למעלה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. לאחרי מתן תורה שענינו הוא המשכה מלמעלה למטה (כמודגש בלשון1 "נותן התורה", בדרך מתנה, ש"כל הנותן בעין יפה הוא נותן"2, כלומר שהנתינה אינה לפי כוח וערך המקבל אלא לפי כוח הנותן) – התחיל עניין העבודה מלמטה למעלה, שזוהי התכלית שתהיה עבודה מצד המטה, ואז התחילו הציוויים שנאמרו לאחרי מתן תורה, שהם ציוויים בנוגע לאופן הנהגת הנבראים.
ובפרטיות3:
הציווי הראשון שלאחר מתן תורה הוא – "לא תעשון אתי גו'"4, וכמדובר בהתוועדות יו"ד שבט5, שכיוון שהעדר קודם ליש וריקבון קודם לצמיחה, לכן הציווי הראשון הוא עניין של שלילה והעדר, והוא עניין ההרגש ד"אין עוד מלבדו"6 (ולכן, ברשימת השיחה בעניין זה7 לא נזכר סיום הכתוב "אלקי כסף ואלקי זהב", כמו שנתבאר לעיל בארוכה).
ולאחרי זה בא הציווי "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך גו'"8 – זביחת עניני העליות והשלימות הנעשים על ידי תורה ומצותשגיאה! הסימניה אינה מוגדרת., דאף שהם מציאות דקדושה (שהרי אי אפשר שמענייני תורה ומצות יהיה מציאות דלעומת-זה, אלא מציאות דקדושה), מכל-מקום, גם במציאות דקדושה צריך להיות עניין הזביחה והביטול.
ושני ציוויים אלו ("לא תעשון אתי גו'" ו"מזבח אדמה תעשה לי גו'") הם כללות עניין העבודה שלאחרי מתן תורה (לא העניין דמתן תורה מלמעלה למטה, אלא עבודת הנבראים מלמטה למעלה), שעל ידה דווקא נשלמת הכוונה, ועל זה – על עבודת הקרבנות, שהיא המצוה הראשונה שלאחרי מתן תורה – נאמר9 "ריח ניחוח", "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"10.
ב. ולאחרי שני ציוויים אלו מתחיל בפרשתנו – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם":
"משפטים" – הוא עניין התורה, שהיא למעלה מעניין המצוות, כי, "אורייתא וקוב"ה כולא חד"11, ועל זה נאמר "אשר תשים לפניהם", דקאי על פנימיות אין-סוף (כמבואר בתורה אור12), שמצד עניין הפנימיות אין מקום להתחלקות, אלא "כולא חד".
והעניין בזה:
מצוות – הם "אברים דמלכא"13, ובחינת מרכבה, בדוגמת מרכבה שהיא בטלה לרוכב ואין לה רצון ותענוג משלה כלל, אבל אף-על-פי-כן הרי זה רק מרכבה ולא הרוכב, שאינה מיוחדת עם הרוכב;
ולמעלה מזה הוא עניין התורה, שנוסף על מעלתה בעניין המצוות גופא, שרמ"ח פיקודין הם רמ"ח אברים13, ואילו התורה היא בחינת המוח שלמעלה משאר האברים, ישנה גם המעלה מצד התורה עצמה, שלמעלה מעניין המצוות והאברים – ש"אורייתא וקוב"ה כולא חד" ("ולא אברין דמלכא לחוד כפיקודין"14).
ג. וממשיך בכתוב15, "כי תקנה עבד עברי גו' ובשביעית יצא לחפשי חנם":
"ובשביעית" – קאי (בכלל) על אלף השביעי16, כללות הגילוי לעתיד, שאז יקוים היעוד17 ד"ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר גו'", וכפירוש אדמו"ר האמצעי18 ש"אפילו בהמות וחיות יכירו את בוראם".
[וכבר היה לעולמים מעין זה, כידוע הסיפור19 אודות הבעל-שם-טוב, שהתפלל בשדה, והעזים נעמדו על רגליהם כו', כיוון שתפילתו חדרה גם בהם ("עס האָט זיי דערנומען"), עד שנתבטלו ממהותם: "זיי זיינען געוואָרן אויס ציגן"].
וכיצד נעשה גילוי זה – על ידי הקדמת העבודה ב"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", המשכת עניין "לפניהם" (פנימיות אין סוף) גם למטה, עד למדריגת חיות ובהמות ("מלפנו מבהמות ארץ"), ועל ידי העבודה ד"כי תקנה עבד עברי" (כפי שיתבאר לקמן) במשך התקופה ד"שש שנים יעבוד", דקאי על "שית אלפי שנין"20.
וזהו ביאור כללות המשך העניינים בפרשיות אלו: תחלה – עניין מתן תורה, המשכה מלמעלה למטה; לאחרי זה – תכלית הכוונה – העבודה מלמטה למעלה, החל מעניין המצוות: "לא תעשון אתי גו'" ו"מזבח אדמה תעשה לי גו'", ועד לעניין התורה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שעל ידי זה נעשה עניין הייחוד ועד לייחוד של המטה ביותר; ולאחרי זה ועל ידי זה באים לידי הגילוי ד"וראו כל בשר גו'" – "ובשביעית גו'".
ד. על-פי זה יש לבאר גם כן הטעם שהדין הראשון בפרשת משפטים הוא "כי תקנה עבד עברי גו'" – שלכאורה אינו מובן21:
א) "כי תקנה עבד עברי גו'" – קאי בעבד שמכרוהו בית-דין בגניבתו22. ולכאורה: הרי עדיין לא נאמר עצם דין התשלומין בגנב (דאף שבעשרת הדברות נאמר23 "לא תגנוב", הרי לא נזכר שם דין התשלומין), והדין ש"אם אין לו ונמכר בגניבתו"24, ואם כן, למה מתחיל הכתוב לבאר את אופן המכירה – הרי זה סדר הפוך?!
ב) ישנו הכלל "אתחולי בפורענותא לא מתחלינן"25, ואילו כאן מתחיל הכתוב מיד בעניין של פורענות: לכל לראש – מדובר אודות גנב, ונוסף לזה, הרי הוא גם עני שאין לו מה לשלם, ועד כדי כך שאינו מוצא מי שילווה לו את הכסף כדי לשלם, כדי שלא יוצרכו למוכרו לעבד?
ג) "אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג"26, "בזמן שישראל שרויין על אדמתן"27, ולכן ישנם חילוקי דיעות28 אם היה נוהג בזמן בית שני (ועל דרך זה במדבר). ואם כן, אינו מובן: מדוע פותח הכתוב בעניין שאינו נוהג לדורות, ולא בעניין הנוהג לדורות?
ה. ויובן בהקדמת ביאור החילוק בין עבד כנעני לעבד עברי (כידוע שבעבדים בכלל ישנם ג' דרגות – עבד כנעני, עבד עברי ואמה העבריה):
עבד כנעני – "בהפקירא ניחא לי'"29, והיינו, שמצד עצמו היה עושה על מנת להכעיס, ומה שעובד את רבו הוא מצד יראת העונש בלבד. מה שאין כן עבד עברי – לא שייך אצלו ענין "בהפקירא כו'".
וכמבואר בדרושי חסידות30, שבבחינת עבד עברי לא שייך עניין פריקת עול, אלא בחינת גניבה בלבד, בדוגמת גנב שאומר "שלא יראני אדם"31 – אדם העליון, או נפש האלקית, כמאמר רז"ל32 "אתם קרויין אדם", דקאי על נפש האלוקית, אבל אילו היה יודע שבחינת אדם רואהו – לא היה חוטא, כיוון שאין בו חוצפה ופריקת עול.
וכמאמר רז"ל33 "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", דהיינו שהרוח שטות מכסה על האמת, ונדמה לו שאין רואים אותו. וזהו גם כן ביאור מאמר ר' יוחנן בן זכאי34 "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם . . ולוואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם".
וזהו שהכתוב מתחיל בדין עבד עברי – כי, מיד לאחרי מתן-תורה לא שייך מצב של "עבד כנעני" (פריקת עול), כי אם מצב של "עבד עברי" (גניבה) בלבד. והיינו, שמצד סילוק השכינה לאחרי מתן תורה, כמו שכתוב35 "במשוך היובל גו'" (שהכוונה בזה היא בכדי שיהיה עניין העבודה מלמטה למעלה, שזהו התכלית (כנ"ל ס"א)) – עלול האדם לחשוב "שלא יראני אדם" (העליון).
[האמת היא שגם עכשיו צריך להיות לימוד התורה כמו בשעת מתן תורה ממש, כמאמר רז"ל36 "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע", אבל מצד ההעלם נדמה לאדם שעכשיו אין זה כמו בשעת מתן תורה ממש, וממילא חסר אצלו עניין האימה והיראה כו', וזהו עניין הגניבה].
ולאחרי הירידה בבחינת עבד עברי, עלולה להיות הירידה גם בבחינת עבד כנעני, כמו שכתוב37 "וקם העם הזה וזנה אחרי גו'".
וכיוון שבשעת מתן תורה ידע כבר הקב"ה אודות הירידה שתהיה לאחרי זה, תחלה בבחינת עבד עברי ולאחרי זה גם בבחינת עבד כנעני כו' – לכן הקדימה התורה את העצה והתיקון לזה, שזהו תוכן הדין הראשון בפרשת משפטים: "כי תקנה עבד עברי גו'", שזהו התיקון לעניין הגניבה על ידי כללות עניין התשובה, שעל ידה נעקר החטא למפרע, ועד שנעשה רצוי כמו קודם החטא ועוד יותר.
ולהעיר, שעניין זה שייך אצל בני-ישראל דווקא: בנוגע לעניין התשובה שמצינו באנשי נינוה38 – ידועה הקושיא כיצד שייך עניין התשובה אצל אומות העולם39, והביאור בזה – שהתשובה הועילה להם רק בנוגע למחילת העונש מכאן ולהבא; ואילו אצל בני-ישראל – מועלת התשובה גם למפרע, ועד ש"זדונות נעשו לו כזכיות"40, שזהו מצד התקשרותם עם שם הוי' – "הי' הוה ויהי' כאחד"41, שבמדריגה זו אין הגבלות הזמן כלל42.
ו. ועל זה נאמר "כי תקנה עבד עברי גו'", לשון יחיד21:
לכאורה אינו מובן מה שכתוב "כי תקנה" לשון יחיד – דהוא ליה למימר "כי תקנו", לשון רבים, וכמו שכתוב לפני זה "לפניהם", לשון רבים?
והביאור בזה – שתיבת "תקנה" קאי על מה שכתוב לפני זה "אשר תשים", שזהו משה (כולל גם בחינת משה שבכל אחד ואחד מישראל, על ידי "אתפשטותא דמשה (ש)בכל דרא ודרא"43), שממנו נמשך נתינת-כוח על עניין התיקון והתשובה, להיותו בחינת ממוצע המחבר – "אנכי עומד בין הוי' וביניכם"44.
ועניין התיקון והתשובה הוא – "שש שנים יעבוד":
"שש שנים" קאי בכלל על "שית אלפי שנין"16, ובפרטיות יותר – על ששת ימי החול, שבהם צריכה להיות העבודה בל"ט מלאכות, שאף שהן "עובדין דחול", מכל מקום, ממשיכים בהם אלקות. וזהו כללות התיקון על הירידה שלאחרי מתן-תורה, שתכליתה היא בשביל עבודת הבירורים ועליית הדברים הגשמיים, שהיא הכוונה העליונה [. .].
ועל דרך זה בכללות ה"שית אלפי שנין" – שבתחילתם היה חטא עץ הדעת, שגם הוא היה באופן של גניבה, כמו שכתוב45 "ויתחבא האדם גו'", שחשב שאדם העליון אינו רואהו, כגנב שאומר "שלא יראני אדם" (ולא כגזלן שאינו מתפעל מבני-אדם), וכמובן גם מזה שמיד לאחרי זה התחרט והבין ש"מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה"46; והתיקון לזה היה "לעבדה ולשמרה"47 – כללות העבודה ד"שית אלפי שנין", "שש שנים יעבוד".
ועל ידי התיקון – יהיה לאחרי זה הגילוי ד"ובשביעית גו'", גילוי אלקות גם בדברים התחתונים ("וראו כל בשר"17).
וכשם שהנתינת כוח על תיקון הירידה היא ממשה רבינו (כנ"ל בפירוש התחלת הכתוב "כי תקנה"), כך גם הגילוי דלעתיד ("ובשביעית גו'"), שהוא גמר התיקון, קשור עם משה רבינו – שהרי "גואל ראשון הוא גואל אחרון"48, ו"משה" בגימטריא "שילה"49 (וכידוע שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה50), והיינו, שלעתיד לבוא תתחבר נשמת משה בנשמת משיח51.
ז. (וסיים כ"ק אדמו"ר:)
איתא בגמרא52: "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".
וכן הוא גם בנוגע להקב"ה כביכול, כמאמר רז"ל53 "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", "הקב"ה גוזר וצדיק מבטל"54, ובכלל זה גם הגזירה שגוזר ה"עבד עברי" – שכבר "כלו כל הקיצין"55, ואין על מה להמתין עוד, ובין כך ובין כך "דיו לאבל שיעמוד באבלו"55,
וכבר צריך להיות קיום היעוד "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר גו'", בגאולה העתידה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.
(מהתוועדות שבת פרשת משפטים, מברכים אדר ראשון, ה'תשכ"א. 'תורת מנחם – התוועדויות' ה'תשכ"א חלק ב (ל), ע' 106-107, 111-116)
______________
1) נוסח ברכות התורה.
2) ראה ב"ב נג, רע"א. וש"נ.
3) ראה גם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר דאשתקד בתחלתה (תו"מ חכ"ז ע' 382 ואילך).
4) יתרו כ, כ.
5) שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט סמ"ח ואילך (לעיל ע' 88 ואילך).
6) ואתחנן ד, לה.
7) סה"ש תרצ"ט ס"ע 337 ואילך.
8) יתרו שם, כא.
9) ויקרא א, ט. פינחס כח, ח.
10) תו"כ ופרש"י ויקרא שם. ספרי ופרש"י פינחס שם.
11) זהר הובא בתניא פ"ד, רפכ"ג. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו (כא, ב). תכ"ב (סד, א). ועוד.
12) פרשתנו עה, ג.
13) ראה תקו"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא שם.
14) תניא שם (כח, סע"ב).
15) פרשתנו כא, ב.
16) ראה תו"א פרשתנו עו, א.
17) ישעי' מ, ה.
18) תו"ח תולדות טז [קנז], א. בשלח רפ, א (בהוצאה החדשה – ח"א קצה, ד). תצוה תעה, ב. תפב, א (שם – ח"ב שכה, ב. שכט, ב). מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"א ע' רסט. נ"ך ע' שפא. ועוד.
19) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סשנ"א. וש"נ.
20) ר"ה לא, א. וש"נ. וראה תו"א שם.
21) ראה גם תו"מ סה"מ אדר ע' יח. וש"נ.
22) מכילתא ופרש"י עה"פ.
23) יתרו כ, יג.
24) פרשתנו כב, ב.
25) ב"ב יד, ב. וש"נ.
26) גיטין סה, א. וש"נ.
27) חינוך מצוה מב.
28) ראה אנציק' תלמודית ערך יובל ס"ב (כרך כב ע' קכו ואילך). וש"נ.
29) גיטין יג, א. וש"נ.
30) ראה דרך חיים (שער התפילה) פס"ו ואילך.
31) ל' חז"ל – ברכות כח, ב. וראה ב"ק עט, ב.
32) יבמות סא, רע"א. וש"נ.
33) סוטה ג, א.
34) ברכות שם. הובא בתניא פמ"א (נז, סע"א).
35) יתרו יט, יג. וראה תו"מ חכ"ח ע' 79. וש"נ.
36) ברכות כב, א. וש"נ. וראה תו"א יתרו סז, ב. ובכ"מ.
37) וילך לא, טז.
38) יונה ג, ה ואילך.
39) ראה תנחומא האזינו ד. עש"מ (להרמ"ע מפאנו) מאמר חקו"ד ח"ב פי"א. בית אלקים (להמבי"ט) שער התשובה פי"ג.
40) יומא פו, ב.
41) זח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. תניא שעהיוה"א פ"ז (פב, א).
42) ראה ספר הערכים חב"ד (כרך ב) ערך אוה"ע סי"ז סק"ט (ע' שמט ואילך). וש"נ. וראה גם תו"מ חכ"ח ריש ע' 292.
43) תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).
44) ואתחנן ה, ה. וראה סה"ש תורת שלום ע' 158.
45) בראשית ג, ח.
46) פרש"י שם, ז. – מב"ר פי"ט, ו.
47) שם ב, טו.
48) ראה שמו"ר פ"ב, ד-ו. זח"א רנג, א. שעה"פ ויחי מט, יו"ד. תו"א פרשתנו עה, ב.
49) זהר שם. בעה"ט ויחי שם. שעה"פ שם. ועוד.
50) סה"ש תרצ"ט ע' 329.
51) ראה תו"מ חכ"ג ס"ע 55. וש"נ.
52) קידושין כ, א. וש"נ.
53) ראה תענית כג, א. זח"ב טו, א. שבת נט, ב. תנחומא וירא יט.
54) ראה מו"ק טז, ב (וש"נ). תנחומא תבוא א.
55) סנהדרין צז, ב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
