יש המתקשים לעכל את עניינו של המלך המשיח, אף שבאופן כללי הם מקבלים את רעיון הגאולה. הם מאמינים שיבוא עידן כלל-עולמי של שלום ואחווה, תקופה שבה יתגשמו נבואות הנביאים בדבר "וכיתתו חרבותם לאיתים", וכדומה; אבל קשה להם לקבל שכל זה ייעשה על-ידי אדם, בשר-ודם – המשיח.
התפיסה שלפיה ביאת המשיח היא רק עולם טוב יותר, מהווה ניסיון של הפשטה שלא במקומה. יש דברים שאפשר ואולי אף ראוי להפשיטם מהדימוי הגשמי. למשל, את ה'חמור' של המשיח אפשר לפרש במשמעות של חומריות, אשר עליה 'רוכב' המשיח; או במובן של תהליך ממושך שעובר בדרכי הטבע. אבל להוציא את כל עניין המשיח מפשוטו – זה בניגוד מוחלט לאמונה בביאת המשיח (וראה בשו"ת חתם-סופר יורה-דעה סי' שנו, שהאומר כדעת הילל [סנהדרין צט,א], שאין להם משיח לישראל אלא הקב"ה יגאלם בעצמו, הוא כופר בכלל התורה).
נצר לדוד המלך
כשהרמב"ם פותח את ההלכות העוסקות בביאת המשיח, אין הוא מניח מקום לספק: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה". כלומר, עניינו של המשיח הוא קודם-כול להחזיר את מלכות דוד. מדובר במלך, נצר לבית-דוד, שעל-ידו תחזור המלכות שנקטעה בשעתה. כך גם מנבא ישעיהו הנביא: "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משורשיו יפרה". שוב – לא עידן מופשט, אלא אדם, יהודי, נצר לדוד המלך.
הגאולה באה אפוא דווקא על-ידי אדם, שנעשה מלך, והמערכת השלטונית נמסרת לידיו – "המלך המשיח". הוא "יכוף כל ישראל לילך בה (בדרך התורה) ולחזק בדקה"; הוא "יילחם מלחמות ה'"; הוא יבנה את בית-המקדש; הוא יקבץ את נידחי ישראל; והוא גם "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד".
אלא ששלטונו של המשיח יהיה נקי לחלוטין מכל תאוות שררה ומכל מניעים אישיים – ובזה ייחודו. אמנם המשיח הוא בן-אדם, אבל זה אדם חדור כוח אלוקי אדיר, כפי שמתארו ישעיהו הנביא: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אוזניו יוכיח".
תפקידו של האדם
מדוע באמת חייבת הגאולה לבוא דווקא על-ידי אדם, ולא כמפנה עולמי כללי, שבמהלכו מתעלה האנושות בעצמה לרמת הקדושה, האמונה, הצדק והיושר של עידן הגאולה? שאלה זו נוגעת, למעשה, בסוד בריאתו של האדם ובתפקידו של עם-ישראל בעולם. אפשר לשאול אותה שאלה על עצם בריאת האדם – וכי הקב"ה אינו יכול להביא את העולם לשלמותו בלי בני-אדם?
אלא שהקב"ה רצה, שזיכוך העולם והכנתו לתכליתו ייעשו דווקא על-ידי יהודים – בשר-ודם – שיקיימו תורה ומצוות ויקדשו במעשיהם את העולם. דווקא על-ידי בני-אדם, נשמות בגופים, מתמלא רצונו, שהעולם יהיה "דירה לו יתברך בתחתונים".
באדם בא לידי ביטוי שילוב בין האלוקות לבין המציאות הגשמית. מצד אחד הוא מורכב מגוף גשמי, ומצד שני יש בו נשמה אלוקית. מצד אחד הוא כפוף למגבלות הטבע, ומצד שני ניתנה לו בחירה חופשית. האדם מבטא את המיזוג בין הקדושה העל-טבעית לבין המציאות הגשמית, ודווקא הוא יכול לחבר את האור האלוקי האין-סופי עם המציאות הארצית.
במלך המשיח יתבטא השילוב הזה בצורה השלמה ביותר. מצד אחד הוא אדם, בשר-ודם, ומצד שני "נחה עליו רוח ה'". כאשר הוא מביא את העולם לשלמותו, אין זו פעולה ניסית, מנותקת מהמציאות הארצית, אלא שילוב של פעולה אנושית עם הכוח האלוקי העצום השוכן בו. לכן דווקא הוא יכול להביא את העולם אל הגאולה ואל התכלית, בצורה שה' חפץ בה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
