נושאים נוספים
	התקשרות 683 - כל המדורים ברצף
	המשכת התשובה למטה – בכוח התורה
	הצורך במלחמה הוא רק ב"מלחמתה של תורה"
	לעזרת שומרי שמיטה
	פרשת תצא
	"דע מה למעלה ממך"
	חתונות בבית רבי
	הקב"ה רוצה את הגוף – שיהיה בטל אליו
	ברכת הגומל ליולדת / פירות בסעודה / הנהגות ב'אוהל'
	אבלות בשבת שבין המצרים
	הלכות ומנהגי חב"ד

ברכת 'הגומל' ליולדת

בחוברת 'והגדת לבנך' (נספח ל'כפר חב"ד' דערב חג-הפסח השתא) בראיון עם הרה"ח ר' צבי הירש שי' חיטריק, אודות הברית-מילה של בנו הרה"ח ר' יוסף יצחק שי', נדפס: "ניגשתי לרבי ושאלתי: מתי תברך אשתי ברכת הגומל על הלידה? הרבי ענה כי מאחר שיתפללו תיכף מנחה בציבור, שהיולדת תעמוד ותענה קדושה וכו', ואחר-כך תברך ברכת הגומל. הרבי התפלל מנחה, ולאחריה שמע את ברכתה" ע"כ. וזה מתאים להנפסק בסדר ברכת-הנהנין לאדמו"ר הזקן (פי"ג ה"ג) ש"תברך בבית-הכנסת של נשים, וישמעו עשרה אנשים מבפנים", וכמו שציין הרבי (אגרות-קודש ח"כ עמ' קב) למה שכתב בספר קצות השלחן (סי' סה בבדה"ש ס"ק ו) "ועושים מניין בבית היולדת לתפילת מעריב, ומברכת הגומל".

וצריך עיון ליישב זאת עם מה שמסר הרה"ח ר' יהודה לייב שי' גרונר, שכאשר נולדו לו בניו התאומים שי' שאל את הרבי איך תתנהג זוגתו בקשר לברכת הגומל, ונענה "היכן שמעת שאשה תברך הגומל?!". ואחר-כך הוסיף: מכיוון ששאלת, שאל את זקני רבני אנ"ש. כשיצא מן הקודש פגש את הרה"ח ר' שמואל לוויטין ע"ה, שישב עם גיסו הרה"ח ר' אברהם שמואל כהנוב ע"ה. שאל את ר' שמואל, וענה לו: מעולם לא שמעתי שאשה תברך הגומל. ואם כי גיסו אמר אז שבעירו כן היו מברכות, נשארה המסקנה שלא לברך, ע"כ ('התקשרות' גיליון כו עמ' 18).

ומפי השמועה: ר' בערל אלעניק שי', כשנולד לו הילד הראשון, נכנס ליחידות וסיפר לרבי שאשתו באה ל'חדר שני' של 770 ובירכה 'הגומל', והבחורים בבית המדרש ענו אמן על ברכתה. והגיב הרבי – במעין גיחוך - "האם הבחורים אמרו גם ברכת 'שהחיינו' על פעם ראשונה ששומעים אשה מברכת 'הגומל'?!".

הסיבה כנראה – מטעמי צניעות, וראה בעניין זה בס' פסקי תשובות סי' ריט אות י' ובספרים שצויינו שם בהערות.

פירות בסעודה

בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן¹, נפסק: "אם הביאו לו פירות בתוך הסעודה, טוב יותר להניחם לאחר ברכת המזון, כדי שיברך אחריהם ברכתם האחרונה המיוחדת להם, ולא יפטרם בברכת המזון... ויש חולקים, ויש להחמיר כסברא הראשונה. ובפרט בשבת ויום-טוב, כדי להשלים מאה ברכות..."

ובמקורות הקודמים: השל"ה² כתב ש"יכול" ו"מותר" לנהוג כך; המגן-אברהם³ כתב לאסור כדין "גורם ברכה שאינה צריכה", ואדמור הזקן בשולחן ערוך כתב לנהוג כך "להחמיר"! (ובקונטרס אחרון בהלכות שבת⁴, כתב שניתן לסמוך על השל"ה, ולא שכך צריך להחמיר).

והנה למעשה, לא רק בבתי אנ"ש נוהגים להגיש פירות או 'קומפוט' בסוף הסעודה ולברך עליהם, אלא גם בבתי רבותינו נשיאינו נהגו כך (ראה הנסמן ב'אוצר מנהגי חב"ד'⁵, בקשר ללילי ראש השנה. ועוד).

ואולי הטעם, מפני שדין זה נשמט מ'סדר ברכת הנהנין' שבסידור רבינו, בפרק ד, כשמפרט דיני "דברים הבאים בתוך הסעודה", וכותב בהלכה ב, שפירות שאין דרך לקבוע סעודה עליהם, ו"אין אוכלים אותם למזון", "טעונים ברכה לפניהם", ללא כל הסתייגות.

ואולי יש לזה קשר עם ההקפדה היתירה בסידור להימנע מ"ברכה שאינה צריכה" (כמו בכלל ההקפדה בספק ברכות).

_____________

1)    סי' רטו ס"ה.

2)    מסכת שבת (קלד,א) ד"ה אסור, בשם אביו ב'עמק הברכה'.

3)    סי' רטו ס"ק ו. ועיין בקונטרס אחרון דלהלן.

4)    סי' רמט ס"ק ד, עיי"ש בסופו.

5)    אלול-תשרי עמ' פ.

לוי במקום כוהן

תחת הכותרת הזאת התפרסם ב'פינת ההלכה' שב'שיחת השבוע' (גיליון 1067, עש"ק קורח השתא):

"כשאין כהן בבית הכנסת... לדעת המג"א והט"ז, אם הלוי והישראל שווים בתורה, יש להעלות את הלוי ראשון, ויש הנוהגים כך. ומסופר, שפעם אחת לא היה כוהן במניין של אדמו"ר הזקן, וקרא הבעל-קריאה ללוי במקומו, ובירכו אדמו"ר הזקן בעבור זה באריכות ימים".

ב'מקורות' שם, צויין [על הסיפור] לספר 'לקוטי סיפורים' להרב פרלוב, עמ' עב. וכן [על עצם המנהג] לרשימות הגר"י לנדא ז"ל, שנתפרסמו בשבועון 'כפר חב"ד' גיליון 986 [העמ' הנכון הוא: 35]. ושם: "בש"ק פ' פקודי תרע"ו ציווה כ"ק שי"נ [=אדמו"ר מהורש"ב נ"ע] לקרות ללוי במקום כהן".

ואגב, מצב כזה שאין כהן בבית-הכנסת היה נדיר אצל רבותינו נשיאינו, כי "כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים היו מדקדקים ביותר אשר בכל קריאה... יהיה הסדר: כוהן, לוי, ישראל" (ספר המנהגים עמ' 14, מלקוטי דיבורים כרך ב עמ' 456).

והעירני הרב אברהם-ברוך שי' פבזנר, משלוחי הרבי לעיה"ק ירושלים ת"ו, שייתכן מאוד שהסיפור נשתרבב מלשון אדמו"ר הזקן בשולחן-ערוך בעניין הסדר הנכון בכיבוד בברכת המזון (סי' רא סו"ס ג, שגם הוא צויין ב'מקורות' שם) : "ובמקום שאין כוהן, טוב להקדים גם־כן הלוי לישראל בכל אלו אם הם שווים בחכמה (והעושה כן מאריך ימים, אבל אין חיוב בדבר, שלא נאמר 'וקידשתו' אלא בכהן 'כי את לחם אלוקיך הוא מקריב וגו'')". עכ"ל.

לעצם העניין, כיבוד לוי במקום שאין כוהן, ציינו לטור כאן, שהביא מירושלמי (ברכות פ"ה ה"ד): "אמר רבי יהושע בן לוי: מימיי לא ברכתי לפני כוהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפניי", "וריב"ל לוי היה. וייראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כוהן". ואחר-כך מביא דעת מהר"ם מרוטנבורג שדוחה זאת, אין זה מצד לויה אלא מצד גדולתו. אבל הב"ח שם תמך בראיית הטור.

אמנם צריך חיפוש מה מקור העניין שמאריך ימים, כי במהדורה החדשה צויין למגילה (כח,רע"א). הגמרא שם אומרת זאת בקשר לרבי פרידא שנשאל "במה הארכת ימים?" וענה בין השאר: "ולא בירכתי לפני כוהן"; אבל מניין לנו שגם המכבד את הלוי מאריך ימים?