נושאים נוספים
	התקשרות 674 - כל המדורים ברצף
	משה רבנו נותן כוח לחיות ולהחיות אחרים
	לעתיד יעשה אהרון את הפרה אדומה
	השלוחים והשליחות
	פרשת חוקת
	"בעשרה מאמרות נברא העולם"
	עוד על ח"י פרקי משניות / שריקה על-ידי אצבעות בשבת
	עניינה של שליחות
	שמונים שנה לגאולת אדמו"ר הריי"צ
	הלכות ומנהגי חב"ד

ח"י פרקי משנה ביום

בקשר למנהג המובא בגיליון תרס"ז של 'התקשרות' עמ' 17 ללמוד ח"י פרקי משנה ביום – יש להעיר מאגרות קודש כרך ה עמ' רצ, שם מעודד הרבי את מי שנוהג כך: "להחזיק במנהג טוב שלו", למרות ש"הלימוד הוא שטחי לפי-ערך, וגם נשאר מעט זמן ללימודים אחרים". ולעניין העיון – מציע לו הרבי [על-דרך הצעותיו בקשר ללימוד הרמב"ם ולאמירת פרקי אבות]: "וילמד רק איזה משניות בכל יום בעיון לפי-ערך". עיין שם.

הרב מנחם מענדל רייצס, קריית-גת

עוד על ח"י פרקי משנה ליום

א) עוד מקורות למנהג ללמוד ח"י פרקי משנה בכל יום, שדנו בו ב'התקשרות' גיליון תרס"ז עמ' 17:

ה'קרבן נתנאל' על הרא"ש במסכת מועד-קטן¹ מתיר לאָבל בתוך 'שבעה' לגרוס בשבת ח"י פרקי משניות אם רגיל לחזור אותם בכל יום.

כמו-כן מופיע סיפור על הוראת כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' לגאון בעל ה'תורת חסד' מלובלין² ללמוד בכל יום ח"י פרקי משניות, כדי שאם נפטרים מן העולם בערב-שבת-קודש וצריכים להמתין, יהיה מה לשנן בעל-פה בינתיים.

כמו-כן, עיקר הדברים נזכר בספר השיחות תש"ג³, אך ללא המניין דח"י פרקים ליום.

ב) אגב, בספר השיחות תש"א⁴ איתא, ש"כל הורה הרוצה באריכות ימי בניו, ישתדל לשנן איתם כל שבוע משנה [אחת]. אם המשנה ארוכה, יכולים לחלק אותה לשניים או לשלושה חלקים".

הרב אברהם יהודה קיעוומאן, מלבורן

_______________

1)    פ"ג סי' כח ס"ק נ, הובא בערוך-השלחן סי' ת' ס"ו ובנטעי-גבריאל הל' אבילות ח"א פרק קטו אות כ.

2)    ספר 'הגאון מלובלין' עמ' 93, הובא גם בספר 'חסידים הראשונים' ח"א עמ' 200.

3)    סעודת יום ב' דחג-הפסח אות ס, ס' השיחות עמ' 85 ובתרגום ללה"ק עמ' צ.

4)    שיחת יום ב' דחג-השבועות אות ז, ס' השיחות עמ' 131 ובתרגום ללה"ק עמ' קיב.

שריקה בפה בשבת בעזרת האצבעות

חז"ל גזרו ש"אסור להשמיע קול של שיר [בשבת] אלא בפה בלבד, אבל לא בדבר אחר, גזֵרה שמא יתקן כלי שיר"... "וכל זה – במשמיע קול על-ידי מעשה, אבל בפיו מותר להשמיע קול של שיר... אפילו... כקול ציפור... אף-על-פי שבאותו הצפצוף רגילין להנעים בשיר – מותר לעשותו בשבת, לפי שאין לגזור שמא יתקן כלי שיר אלא במשמיע קול על-ידי איזה מעשה, אבל לא על-ידי פיו"¹.

ובערוך השולחן² כתב על הלשון "שבאותו הצפצוף רגילין להנעים בשיר"³, שהחידוש בזה הוא, שגם כאשר "בצפצוף הזה רגילין להשים אצבעו בתוך פיו בין השפתיים והשיניים ועל-ידי-כך יוצא הקול כציפור, וזהו הרבותא, דאף-על-גב דביד אסור, כמו שכתב הרמב"ם דאסור להכות באצבע... מכל מקום הכא שרי, כיוון דבידו אינו עושה מעשה שיר, ושירתו היא בפיו, והיד אינו אלא כדי שהצפצוף בפה יעלה יפה, לכן מותר", עיי"ש.

מאידך הביא בספר פסקי תשובות⁴, בשם שו"ת משנה הלכות⁵, "שדוחה ראיותיו של הערוך השולחן", ו"חוכך בזה להחמיר".

אמנם בסוף שיחת ש"פ וישב תשנ"ב⁶ מסופר:

האורחים שיחיו מצרפת אמרו "לחיים" וניגנו "האדרת והאמונה לחי עולמים". ובאמצע הניגון רמז כ"ק אדמו"ר שליט"א באצבעותיו הק' לשרוק.

ובהערה 62 מקשר זאת עם "עניינה של סעודה שלישית בשבת".

כידוע, שריקה זו נעשתה תמיד בשיתוף האצבעות⁷.

לכאורה אין הכוונה שהשריקה היא חלק ממה ש"נוהגים לשורר, לספק ולרקד גם ביום-טוב, ואפילו אם חל בשבת"⁸, אלא מכיוון שלא ידוע בזה מנהג להקל ובכל זאת הנהיג הרבי היתר בזה בפשיטות, מסתבר שהדבר אינו כלול מעיקרא באיסור השמעת קול, כדעת הערוך השלחן הנ"ל. ועדיין צריך עיון.

עניין זה של טיפוח וריקוד נדון בליקוטי שיחות: ח"א עמ' 230 (במתורגם ללה"ק עמ' 209), וחלק כד עמ' 342 (=אג"ק כרך י עמ' שמב, שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב סי' קסה), שם מדובר גם בשבת (שאינה יו"ט), ומתיר זאת לכל הדעות.

נקודת הביאור היא, שהאיסור הוא קל, כיוון שאין אנו בקיאים בעשיית כלי-שיר כמבואר ברמ"א שם, ולכן יש להקל לעשות כן ללא כלי בשמחה של מצווה, על-דרך מה שהתירו זאת הגאונים בשמחת-תורה, ובקהילות רבות גם בליל הסדר (וראה בס' מנהג ישראל תורה שם). בערוך השלחן שם ס"ט ובשו"ת דבר יהושע (ח"ב סי' מב אות ד) התירו גם משום שההליכה במחול סביב כנהוג אינה בכלל ריקוד שאסרו חז"ל, ועל דרך זה, הסיפוק והטיפוח שבימינו אינם מותאמים בדיוק לפי הקצב. הדברים הובאו גם בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' נח, שאסר בכלל, אך הסכים עמו בפרט זה).

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, רב אזורי עומר

_______________

1)    טושו"ע סי' שלח ס"א. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"א-ב.

2)    שם ס"ז.

3)    שמקורו בשלטי הגיבורים סוף עירובין בשם ריא"ז.

4)    שם סוף ס"ק א.

5)    ח"ד סי' נה.

6)    ס' השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 186 (בלה"ק) = 'תורת מנחם - התוועדויות' תשנ"ב ח"א עמ' 409. צויין בשו"ע שם במהדורה החדשה אות כא.

7)    כנראה במראות-קודש מהתוועדויות רבות, כגון מ-י"ט כסלו תשמ"ג ותשמ"ז (בפרט בשיר "ניעט ניעט ניקאווא"), י"ב תמוז תשמ"ה, ופעמים רבות ב'כוס של ברכה'. מופיע השנה בין השאר בלקט 'לראות את מלכנו' (מט"ו בשבט תשמ"ח) בשבוע ב' של חודש שבט. בלקט 'תורת חיים' מס' 5 (מיו"ד שבט תשל"ב), וכן בלקט זה לחודש סיוון תשס"ה, בפניית הרבי להר' אבוחצירא.

8)    מנהגי חג הסוכות, ס' המאמרים תש"ט עמ' 61 (הראשון), ומשם לס' המנהגים עמ' 67. וציין שם הרבי לשו"ע או"ח ר"ס שלט ונו"כ. אשל אברהם להרה"צ מבוטשאטש. שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' כט, ובקונטרס שירי מנחה בסוף ח"ב. נמוקי או"ח (להנ"ל) סי' שלט, ועוד, ע"כ.