נישואיו של האברך הצעיר לא עלו יפה. זמן קצר אחרי הנישואין התברר לו כי רעייתו הטרייה היא צעירה קלת-דעת ובעלת מידות לא-טובות. הוא ניסה לשכנעה לאמץ גישה רצינית יותר לחיים ולהקים יחד משפחה יהודית טהורה, אך ראשה כבר היה במקום אחר לגמרי.
זמן קצר אחרי החתונה החליטה האישה לפרוק מעליה את עול התורה והמצוות. בעוד המשפחה מתקשה לעכל את ההתפתחות הזאת, יום בהיר אחד יצאה האישה מביתה כדי שא לשוב אליו. היא עזבה את העיר, עקבותיה נעלמו ובעלה האומלל נותר לבדו, כבול בנישואיו.
בני-הזוג התגוררו באזור צ'ורטקוב שבגליציה. זמן רב ניסו הבעל ובני-משפחתו לאתר את האישה, כדי לגרשה בגט, כדת וכדין, אך המאמצים עלו בתוהו. לא הייתה לבעל ברירה אלא לנסות להשיג היתר-נישואין ממאה רבנים.
מי שנרתם לסייע לו בהשגת ההיתר היה הגאון רבי מאיר אריק, שעמד בקשרים הדוקים עם רבנים רבים. בשלב מסויים יעץ רבי מאיר לבעל לנסוע לצ'ורטקוב ולהימצא שם בימי החג הקרוב, שכן רבנים רבים נאספו ובאו לשם, כדי לחסות בצילו של הצדיק הנודע רבי דוד-משה מצ'ורטקוב.
שעה הבעל לעצה ונסע לצ'ורטקוב. שם אכן הצליח לגייס רבנים רבים, והללו סמכו ידם על ההיתר. כשכבר היו בידיו תשעים ושש חתימות של רבנים מורי הוראה, יעץ לו רבי מאיר להיכנס אל הצדיק עצמו, כדי לבקש את הסכמתו למהלך ולזכות בברכתו למציאת זיווג טוב והגון.
בהיכנסו אל הצדיק הביט רבי דוד-משה קצרות בפתקה שהושיט לו, ובה היו רשומים שמו ושם אשתו. "עצתי לך היא", אמר לבעל, "כי אחד מארבעת החותמים החסרים על היתר-הנישואים שלך יהיה הדיין מטויסט". סתם ולא פירש.
בצאת הבעל מחדר הצדיק סיפר לסובבים על עצתו התמוהה. הכול הביעו פליאה על העובדה שהצדיק בחר דווקא בדיין מטויסט. אמנם העיר טויסט שכנה לא-הרחק מצ'ורטקוב, אבל הדיין הנזכר – "ר' לייבל'ה דיין", כך נקרא בפי כול – נודע כ'מתנגד' חריף, שמעולם לא דרכה כף רגלו בצ'ורטקוב.
אף שלא ירד לסוף דעתו של הצדיק, פעל הבעל כמצוותו ונסע לביתו של הדיין מטויסט. כשנכנס אליו וסיפר מי שלחו אליו ולאיזו מטרה, הביע גם ר' לייבל'ה את תמיהתו על שדווקא הוא נבחר למשימה.
כעבור רגע הושיט הבעל לדיין את כתב-ההיתר, שעליו התנוססו מאה חתימות חסר ארבע. אך הציץ ר' לייבל'ה בדף, עלה על פניו חיוורון עז.
"מתי היית בצ'ורטקוב!", שאל-צעק הדיין בהתרגשות.
"אתמול בשתים-עשרה בצהריים בקירוב", השיב הבעל, מנסה לתהות על פשר השאלה הנרגשת.
"סהדי במרומים שאתמול בצהריים קיבלתי מהדואר מכתב ארוך, שנשלח אליי מאישה הנושאת את שם אשתך", הגיב ר' לייבל'ה בסערה, "המכתב הגיע מ...אמריקה".
מרוב הלם לא הצליח הבעל להוציא הגה מפיו. הוא שתק והקשיב להמשך דבריו של הדיין מטויסט:
"במכתב המונח כאן לפניי, מתוודה האישה ומגוללת את סיפור חייה. היא מזכירה את שמך ומספרת כיצד התעמרה בך, כשנטשה אותך ואת דרך התורה. היא נסעה לאמריקה, ושם ניהלה חיי הוללות. לפני כמה חודשים חלתה במחלה מסתורית, והרופאים התקשו לעמוד על טיבה. לכן גם לא מצאו לה מזור.
"מצבה התדרדר והלך, עד שלפני שבועות מספר חשה שימיה ספורים. בצר לה ביקשה מהרופאים שטיפלו בה להזמין אליה רב. הרופאים הלא-יהודים, שהכירו את תהליך הפרֵדה מהחיים המקובל אצלם, נענו לבקשתה ומיהרו להזעיק רב אל מיטתה.
"כשהגיע הרב, סיפרה לו האישה את קורות חייה. 'אני מרגישה שלא אוכל לעזוב את העולם בעוד העוול שעוללתי לבעלי רובץ על מצפוני', אמרה לו. ואז הוסיפה ואמרה לרב: 'הריני מתחייבת בזאת לפניך ולפני בוראי, כי אם אזכה להתאושש ולקום ממיטת חוליי, אצור מיד קשר עם בעלי ואקבל ממנו גט. ואם חלילה ישיגני המוות, אתה כבוד הרב תהיה עֵד למותי כאן במרחקים, וכך יוּתר בעלי מכבלי נישואיו לי'.
"מיד לאחר הפגישה עם הרב חל שיפור מפתיע במצב בריאותה של האישה. כעבור זמן לא-רב הצליחה לקום על רגליה. לאחר שהתאוששה ממחלתה לגמרי, פנתה שוב אל הרב שביקר אותה בשכבה על ערש-דוויי. היא ביקשה את עזרתו ביצירת קשר עם בעלה ובהסדרת קבלת הגט.
"הרב השיב לה כי הוא מכיר רב מסויים בגליציה ואף מיודד איתו, ונקב בשמי. האישה קיבלה מהרב את כתובתי, וזה הסיפור שמופיע במכתב שהגיע אליי אך אתמול".
הדיין מטויסט עצר את שטף דבריו ונטל נשימה עמוקה. ניכר היה עליו כי הוא נסער ונרעש כולו.
"עיניך הרואות את המכתב", אמר והושיט לבעל ההמום את מכתבה של אשתו האבודה, "יש כאן כל הפרטים האישיים של האישה, והבעת הסכמתה לקבלת גט. אינך זקוק אפוא להיתר מאה רבנים. קח את המכתב, שלח לה גט, וה' יצליח את דרכך". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
