פרק תניא קודם התפלה
המנהג הטוב שנהגו חסידים (בדורות שלפני זה, וגם בדורנו), ללמוד פרק תניא בכל יום (לפני תפילת הבוקר). וכדאי לפרסם ולחזק מנהג זה – שבקיומו, הרי זה קיום מצוות עשה מהתורה, לימוד תורה שבעל פה.
ולפלא שמנהג זה אינו מפורסם, אף שגם בדורנו היו חסידים שנהגו כן, כפי שראיתי בעצמי אצל חסידים בדורנו.
(כ"ק אדמו"ר חייך ואמר:) לא שאלתי אצלם אם לימוד זה הוא גם לפני התחלת התפילה ממש, כולל גם לפני אמירת "הריני מקבל" . . ומסתבר לומר, שלימוד זה היה לפני התחלת התפילה ממש, גם לפני אמירת "הריני מקבל כו'". כלומר, שתחילה למדו פרק תניא, ורק אחר-כך פתחו את הסידור החל מ"הריני מקבל כו'".
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי ה'תשמ"ט. 'תורת- מנחם – התוועדויות' ה'תשמ"ט, חלק ג, עמ' 68-75)
דע לפני מי אתה עומד
כללות עניין התפילה צריך להיות באופן של "דע לפני מי אתה עומד". כלומר, צריכה להיות הכוונה הכללית שהתפילה היא לקב"ה. זאת אומרת: לפני שמדברים אודות כוונה בפירוש המילות – צריכה להיות הכוונה הכללית שהתפילה היא לקב"ה… ועניין זה אינו קשור עם "מידת חסידות", שזוהי הנהגה השייכת לחסיד גדול, חסיד בינוני או אפילו סתם חסיד – לא זקוקים כלל לעניין של "חסידות" כדי להתנהג כך, מכיוון שזהו דין פשוט ב"שולחן ערוך"!
(מהתוועדות י"ג תשרי ה'תשמ"ג, 'תורת- מנחם – התוועדויות' ה'תשמ"ג, חלק א, עמ' 144)
תפלה מתוך הסידור
מכיוון שבשעת התפילה צריכים לחשוב רק אודות הקב"ה, ומה גם שצריכים לחשוב פירוש המילות – אזי העצה הפשוטה לדבר היא להתפלל מתוך הסידור, שאז נקל יותר שלא להסיח דעת מכוונת התפילה, ובוודאי שלא להחסיר תיבות בתפילה.
כ"ק מו"ח אדמו"ר נהג להתפלל את כל התפילות מתוך הסידור (מלבד עניינים מיוחדים) – אף-על-פי שבוודאי ידע את כל התפילות בעל-פה, וכך נוהג גם אני – כפי שראיתי את הנהגתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.
(מהתוועדות י"ג תשרי ה'תשמ"ג, שם עמ' 145)
'רחמנות' על הקב"ה...
אאמו"ר [הרש"ב] נ"ע והרז"א למדו אצל שלום מקאדין. אאמו"ר נ"ע היה מאריך בתפילה ונהג להתחיל את התפילה מוקדם. המלמד התאונן [עליו] לפני אמו הרבנית [רבקה] נ"ע, שאחר התפילה הוא נשאר ללא כוחות, ובשעת הלימוד עיקר רצונו הוא לא כל כך בעצם הלימוד כמו בלקיים את מה שלומד.
הרבנית סיפרה זאת לאדמו"ר מהר"ש נ"ע, והוא אמר: נראה...
[לימים] ביום חול אחד, כאשר אאמו"ר נ"ע עמד באמצע התפילה עם טלית מעל הראש וניגן ניגון, הרים לו אדמו"ר מהר"ש את הטלית..., ועיניו היו בורקות, ומרוב דביקות לא הרגיש אאמו"ר בכל הדבר.
אמר אדמו"ר מהר"ש לרבנית: נו, האם יש לב לצוותו..., הרי מצד כיבוד אב [ואם] הוא ודאי יציית. אך זו רחמנות כפולה: רחמנות עליו, לקחת לו את זה. שנית, רחמנות על הקב"ה לקחת את הנחת רוח שיש מזה למעלה.
כאשר הייתה מספרת [לכ"ק אדמו"ר הריי"צ] על הסיפור הזה, היו דמעות נוצצות בעיניה.
(ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ, תש"ו-ה'שי"ת, עמ' 82 – בתרגום מאידיש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
