בני-האדם מכונים בתורה בארבעה שמות – אדם, איש, גבר, אנוש. כל אחד ואחד מהשמות האלה מבטא דרגה מסויימת – 'אדם' מייצג את הדרגה הגבוהה ביותר ואילו 'אנוש' מתאר את האדם בחולשתו ובירידתו.
כאן מתעוררת שאלה על דיני הצרעת המפורטים בפרשתנו, והנפתחים במילים: "אדם כי יהיה בעור בשרו". התואר 'אדם' מבטא את מעלתו של עם-ישראל ("אתם קרויים אדם"). 'אדם' מייצג את השלמות והעמידה בדרגה גבוהה ועליונה. איך ייתכן אפוא שמי שעומד בדרגת 'אדם' ילקה בטומאת הצרעת, שהיא מהטומאות החמורות ביותר?!
הנגעים אינם מצויים
מבואר בתורת החסידות שדווקא האדם השלם הוא היכול ללקות בצרעת. נגע זה פוגע "בעור בשרו" בלבד, בשכבה החיצונית, ואינו חודר לתוך-תוכו של האדם. בכך הוא משקף את מעמדו הרוחני – זה יהודי מושלם, שכל-כולו טהור, אולם נותרה בו 'פסולת' חיצונית, שעכשיו באה גם היא לידי תיקון.
לפיכך אין מצוות הנגעים מצויה לאחר החורבן, שכן בני-אדם בדרגה מושלמת כל-כך, שרק חיצוניותם זקוקה לתיקון, אינם בנמצא כיום. בימינו "אף הצדיק והטוב – עדיין הרע (מצוי אצלו) קצת בפנימיות", וממילא אין הוא מתבטא בנגעי צרעת, שמייצג את הרע החיצוני בלבד.
אין פגיעה
הסבר זה מעורר שאלה גדולה: חז"ל אומרים שנגעי הצרעת באים כעונש על חטא לשון הרע. חטא זה חמור ביותר, והוא שקול כנגד שלוש העבֵרות שעליהן נאמר 'ייהרג ואל יעבור'. איך אפשר לומר שאדם החוטא בחטא זה (שבעטיו נענש בנגע צרעת) הוא האדם השלם שיש בו פגם חיצוני בלבד "בעור בשרו"?!
הדבר יובן על-פי אריכות לשונו של הרמב"ם בהלכות צרעת. הוא מביא שם את מעשה מרים, שדיברה על נבואתו של משה. מדגיש הרמב"ם: "לא דיברה בגנותו, אלא טעתה שהשוותו לשאר נביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו". ברור לגמרי שמרים לא התכוונה לפגוע במשה, והוא גם לא נפגע מדבריה, ולכן אין כאן לשון הרע הפוגע בזולת. היא נענשה בצרעת דווקא משום שזה היה עניין חיצוני ביותר.
הכוהן המטהר
בלשון הרע יש שני היבטים: האחד, הפגיעה שהדבר גורם לזולת; השני, עצם הדיבור על הזולת, גורר את האדם לדיבורים שליליים. נגע הצרעת קשור להיבט השני. מבחינת הפגיעה בזולת – אין כאן פגיעה; אבל עצם הדיבור הוא בבחינת פגם, שיכול לגרור בעקבותיו דברים שליליים, ולכן זה נחשב עניין חיצוני, שעונשו צרעת.
טהרתו של המצורע היא דווקא על-ידי כוהן. האדם עצמו, אף שהוא 'אדם שלם', אינו יכול לתקן את עצמו. העובדה שנכשל בלשון הרע מוכיחה שעדיין קיים בתוככי נפשו רע נעלם, שהוא-עצמו אינו חש בו. רק הכוהן, העומד בדרגת 'חסד עליון', מסוגל לטהרו, ולהרעיף עליו קדושה עליונה המתקנת את הרע הנעלם ומטהרת אותו לגמרי.
(לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 65) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
