ח"י בניסן (תרל"ח) הוא יום הולדתו של הגאון והמקובל רבי לוי-יצחק ז"ל, ויום היכנס בנו, כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, (בשנת תרס"ב) בבריתו של אברהם אבינו * "על-פי לבושו היה ניכר על אאמו"ר עובדת היותו חסיד" * "כיוון שיום זה הוא יום הולדתו של אבי מורי – נתעכב על ההוראה אותה יש ללמוד משמו" * שביבים על "אאמו"ר"
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
ביום שלישי, ח"י בניסן תשי"א, לאחר תפילת מנחה, הורה הרבי ('תורת-מנחם – התוועדויות', כרך ג, עמ' 28) שיערכו התוועדות, ואמר שלכבוד ההתוועדות ייתן רשימה של שיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (שלא נתפרסמה עדיין) על-מנת ללמדה בהתוועדות, וכן נתן מעות בעבור יין.
יש להניח כי הדבר היה קשור בתוכנו של יום זה, דבר שהתפרסם ברבים רק בשנת תשל"ב.
שייכות העניינים
זה היה כש'ועד להפצת שיחות' פרסם תוכן קצר מהתוועדויות בימי-קדם, במשך הקיץ ("שנת השבעים לכ"ק אדמו"ר"). הרבי הואיל להגיה רשימות אלו (קובצו יחד ונדפסו בספר 'מקדש מלך', כרך ד, עמ' תנח-תעה).
הרשימה השנייה שפורסמה נשאה את התאריך ח"י ניסן, ובשולי הגיליון נאמר:
"יום הולדת של הרה"ג והרה"ח המקובל ר' לוי-יצחק שניאורסאהן (אביו של – ייבדל לחיים טובים – כ"ק אדמו"ר שליט"א) – שנת תרל"ח ויום הברית-מילה של בנו כ"ק אדמו"ר שליט"א – שנת תרס"ב.
"השייכות של שני עניינים אלו – ביאר בארוכה הרב לוי יצחק ז"ל בעת הברית-מילה של כ"ק אדמו"ר שליט"א (מסיפורי הרבנית חנה ז"ל – אמו של – יבלח"ט – כ"ק אדמו"ר שליט"א)".
שיחות הרבי ל'צבאות השם'
"מגלגלין זכות ליום זכאי", כידוע, ואפשר שזו הסיבה שמאז הקמת ארגון 'צבאות השם', הרי שמרבית השיחות לתלמידים ותלמידות, חיילי 'צבאות השם' שי', בבית-הכנסת, אחרי תפילת המנחה שהתקיימו בחול המועד פסח, היו בח"י בניסן.
כך היה בשנים תשמ"א, תשמ"ג, תשד"מ, תשמ"ה, תשמ"ח, ותנש"א.
(השיחות לוקטו בספר 'הרבי מדבר לילדי ישראל', חג הפסח).
"שייך לנשיא הדור"...
גם ביקוריו של הגאון המפורסם אב"ד פילדלפיה, רבי אפרים-אליעזר הכהן יאלעס, אצל הרבי, ביקורים שאותם הגדיר כ"קבלת פני רבו ברגל" – התקיימו (בשנים תשי"ח, תשמ"ב ותשמ"ח, לפחות) ביום הזה.
בשנת תשמ"ח (ביקורו האחרון של הגרא"א ז"ל) פתח הרבי ואמר: "היום (ח"י ניסן) מלאו מאה ועשר שנים להולדת אאמו"ר".
בשנת תשח"י ('תורת-מנחם – התוועדויות', כרך כג, עמ' 301) מסר הרב יאלעס לרבי מעות 'פדיון הבן'. כך נהג במשך כמה וכמה שנים למסור לרבי באומרו שה' סלעים ד'פדיון הבן' שייכים לנשיא הדור. הרבי קישר בין העניינים וקבע: "חג הפסח שייך ל'פדיון הבן', כי פסח קשור עם מצוות מילה", והאריך בביאור העניין.
"חיות ברגש החירות"
בשיחות של השנים תשמ"ח ותנש"א ('הרבי מדבר', עמ' 65-64) עמד הרבי בדבריו על כך שביום "חי" לחודש מרגישים באופן מיוחד את החיות שאנו מקבלים מה' יתברך. ה"ח"י" של חודש הגאולה (ניסן) מעניק חיות מחודשת ברגש החירות והגאולה, ומאפשר עבודת ה' משוחררת מכל הפרעות היצר-הרע, שמחה וחיות אמיתיים.
בפתיחת דבריו קובע הרבי:
י"ח הן אותיות "חי", עניין החיים. ה"חי" שבחודש מזכיר ליהודי על מקור החיים האמיתי – הקדוש-ברוך-הוא, שנקרא בשם "מחיה חיים", המעניק חיים לכל יהודי. כפי שאומרים ב'ברכות השחר', "נשמה שנתת בי": בכל יום נותן לנו ה' נשמה מחדש, ונשמה זו "טהורה היא", היא טהורה וקדושה.
"שמח לספר את הסיפור"
בשנת תשמ"ג אמר הרבי (שם, עמ' 66):
י"ח בניסן הוא יום הולדת של אבי מורי, לכן אספר סיפור (שאינו מפורסם כל כך) שארע עמו, בקשר לחג המצות...
שנה אחר כך (תשד"מ) השמיע הרבי שיחה בשפה הרוסית, במעמד כינוס הילדים, שכוונה לילדי צבאות ה' שמאחורי 'מסך הברזל'. את השיחה פתח (שם, עמ' 52) בדברים הבאים:
פסח, "זמן חירותינו", הוא הזמן המתאים לאחל ליהודים הנמצאים "מאחורי מסך הברזל" שתהיה אצלם חירות אמיתית...
וסיפר את הסיפור על עמידתו האיתנה של אביו בנוגע לאפיית מצות לפסח, עמידה שבזכותה זכו יהודי רוסיה לקיים את מצוות הפסח כהלכתה. הרבי אף הוסיף ואמר:
סיפור זה אירע במדינה קומוניסטית, שבה אי-אפשר היה לפרסמו, ורק אנשים ספורים ידעו על זה. ולכן אני שמח לספר את הסיפור כעת, בגלל ההוראה שיש להפיק ממנו עבור כל יהודי, החל מילדים יהודיים...
הוראה משם בעל יום-ההולדת
"למנהג ישראל בו מאחלים איש לרעהו "חג פסח כשר ושמח" ישנו ביאור מאבי מורי ע"ה" – אמר הרבי לילדים המתכנסים בשנת תשמ"ה – "בו הוא כותב, ש'כשר' ראשי-תיבות "כמוצא שלל רב", רמז יש בדבר וגם לקח והוראה לילדי ישראל..." (שם, עמ' 51-50).
בשנת תנש"א (שם, עמ' 69) אמר הרבי: "כיוון שיום זה הוא יום הולדתו של אבי מורי – נתעכב על ההוראה אותה יש ללמוד משמו – לוי-יצחק ..": לוי מצביע על חיבור – "וילוו עליך וישרתוך". כלומר, כשילד יהודי רואה את עמיתו לומד תורה ומקיים מצוות, נדרש ממנו להתחבר אליו ולסייע בעדו. יצחק מדגיש את עניין השמחה, וכן את השמחה הגלויה שמשפעת על הכול – "אפילו לא-יהודים המסתובבים ברחוב, אינם עורכים 'סדר', אוכלים מצה או שותים ד' כוסות – הרי כשהם עוברים ליד בית יהודי ושומעים כיצד נאמרת ההגדה בניגון ובשמחה, הרי זה גורם גם להם לרגש של שמחה".
מעלה ב"אחישנה"
בכ"ף מנחם-אב תשי"ב ('תורת-מנחם – התוועדויות', כרך י, עמ' 117) הביא הרבי את הנאמר במאמר ד"ה "עניין קין והבל" – שבו נתבאר העניין ד"זכו אחישנה, לא זכו בעיתה" בנוגע לאנשים פרטיים (כלומר, לא בנוגע לכלל ישראל, אלא בנוגע לכל איש פרטי מישראל) – בקשר להסתלקות הנשמה מהגוף.
ומבואר שם, שכשם שבגאולה השלמה של כלל ישראל יש מעלה ב"אחישנה" לגבי "בעיתה" (שלכן "זכו אחישנה, לא זכו בעיתה"), כך גם בעניין הסתלקות הנשמה מהגוף אצל כל איש פרטי יש מעלה ב"אחישנה", שההסתלקות היא קודם הזמן (כמו בעל ה"יארצייט" דכ"ף מנחם-אב).
והרבי ביאר עניין זה בהרחבה. נקודת הדברים:
האפשרות שתהיה אחיזה ללעומת-זה בעת ההסתלקות היא רק כשההסתלקות היא "בעיתה", מה-שאין-כן כשמסתלק קודם זמנו; ולכן מצינו הסתלקות קודם זמנם אצל כמה מגדולי ישראל.
"הסיבה בדרך הטבע"...
שנים לאחר מכן – בשנת תשל"ח (שיחות-קודש תשל"ח, כרך ג, עמ' 243) – התבטא הרבי:
יהודי שמסר נפשו על הפצת התורה ומצוותיה בתנאים הכי קשים,
עד אשר הסיבה – בדרך הטבע – לכך שהוא לא חי כמה וכמה שנים יותר – קשורה בייסורי המאסר, ולאחר-מכן ייסורי הגלות (שגלות היא הביטוי החזק ביותר לייסורים, עד אשר ספר-החינוך מדמה עניין זה להיפך החיים)...
"שמעתי מאאמו"ר ז"ל"
"שמעתי מאאמו"ר ז"ל בביאור טעם ב' השיני"ן שביששכר – שעניינו של ישכר הוא תורה, וכיוון שבתורה יש גליא דתורה ונסתר דתורה, לכן נרמז הדבר בשמו של ישכר, שנכתב בב' שיני"ן" – אמר הרבי בשנת תשי"ב ('תורת-מנחם – התוועדויות', כרך ד, עמ' 156)
והרבי המשיך (שם):
ועל-פי-זה, צריכים לבטא "ישכר" בשי"ן אחד – כי, השי"ן השני שהוא כנגד נסתר דתורה, צריך להיות באופן נסתר, שלא יתגלה בהקרי.
"מגדולי רבני רוסיה"
במשך השנים התבטא הרבי לא-אחת על אביו, הליכותיו ואורחות חייו (את רוב הדברים פרסמנו בעבר במדור זה). להלן עוד כמה התבטאויות:
"אבי מורי היה מגדולי רבני רוסיה" – התבטא הרבי בח"י ניסן תשמ"ג.
והנה התבטאות מיוחדת משנת תשל"ז (שיחות-קודש תשל"ז, כרך ב, עמ' 623):
אאמו"ר היה עוסק בלהט ("דער טאַטע פלעגט זיך קאָכן") בעובדה שבספר 'עץ חיים' ישנו שער שלם (שער עתיק) המונה את הספיקות שישנן בעתיקא קדישא – שלכאורה אינו מובן, כיצד ייתכנו ספיקות בע"ק? בזעיר-אנפין שהוא בסדר השתלשלות [=ניחא], אך בעתיק איך מגיעים ספיקות? אלא זאת אומרת, שהוא נעלה מידיעה...
"על-פי לבושו היה ניכר על אאמו"ר עובדת היותו חסיד" – סיפר הרבי לימים ('תורת-מנחם – התוועדויות', חלק ג, עמ' 257).
"בעיר שבה כיהן אאמו"ר ז"ל ברבנות... היה נוהג לחזור חסידות, והנהיג בעיר חומרות והידורים שונים" – ('תורת-מנחם – התוועדויות', חלק יא, עמ' 146).
פתרון תעלומה
בקובץ כ' מנחם אב שישים שנה (מנחם אב תשס"ד) עמ' 65 נדפס מסמך המאשר שכ"ק אדמו"ר – ששהה כבר באירופה – תומך בהוריו.
העורך (הרש"ד שי' לוין) ציין: "לעת עתה לא התברר לאיזה צורך הוצרך מסמך זה, המוכיח שהרבי שלח כסף ומשלוחי אוכל וחפצים לתמוך באביו ואמו ברוסיה".
פתרון הדבר – מעיר הרה"ת יוסף יצחק (בהר"ר יעקב מאיר) שי' בלוי – מצוי בזיכרונותיה של הרבנית חנה, שהתפרסמו בספר 'אם בישראל' עמ' 61-60: לפי החוק הסובייטי היה על כל רב חיוב לשלם שכר דירה גבוה מאד, כך שהיה עלינו לשלם תשלום חודשי של יותר מ-500 רובל, סכום שלא היינו יכולים לעמוד בו בשום אופן, מצבנו היה קריטי. השלטונות לחצו על הרב שיתפטר רשמית מהרבנות אך הוא סירב לעשות זאת... סוף-סוף קיבלנו מבננו שלמד אז בפאריז מסמך שבו הוא מאשר כי היות ואביו הוא איש זקן (לפי הדרכון שלו) ורשאי כבר לפרוש מעבודתו ולחיות ממה שיתנו לו ילדיו – מקבל הוא על עצמו בתור סטודנט לפרנס את אביו בתמיכה חודשית קבועה. עם קבלת האישור ירד השכר-דירה שלנו לסכום של 20 רובל לחודש..." והדברים נהירים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
