חז"ל קבעו, שיש להתחיל ללמוד עם התינוקות את ספר ויקרא, העוסק בדיני הקרבנות. גם בלימוד החסידות נהוג להתחיל בלימוד המאמר 'אדם כי יקריב' בליקוטי תורה לרבנו הזקן. במאמר זה נפתח לפני הלומד צוהר לעולם הפנימי של עבודת ה'. הוא לומד שעבודת הקרבנות היא למעשה עבודה נפשית יום-יומית, שבה צריך להקריב (במובן של לקרב) לקב"ה את ה'בהמה' שבליבו של אדם – את הנפש הבהמית.
רבנו הזקן עומד על הפסוק "אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה וגו'", ושואל: למה נאמר "אדם כי יקריב מכם", ולא "אדם מכם כי יקריב"? אלא הפירוש הוא, שהקרבן הוא אכן "מכם", מעצמכם ממש – עליכם להקריב את נפשכם קרבן לה'. ואיזו נפש? "מן הבהמה" – הנפש הבהמית שבכל אדם. את הנפש הזאת יש 'לשרוף' באש האהבה לה', עד שגם היא תבוא לידי אהבת ה'.
דחייה גמורה של הרע
תורת החסידות ממעטת לדבר על יצר הרע. כשהיא מדברת על המלחמה הפנימית שבלב האדם, היא מדברת על הצורך להכניע ולברר את הנפש הבהמית. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מתבטא באחת מאיגרותיו (כרך יג עמ' תלג), כי "חסיד לועג ליצר הרע. כל העבודה היא עם הנפש הבהמית, לא עם יצר הרע".
ההבדל בין השניים הוא, שיצר הרע מייצג את המשיכה לדברים אסורים ממש, ובפני פיתויים כאלה קל יותר ליהודי חסיד וירא-שמים לעמוד. לעומת זאת, הנפש הבהמית מייצגת את תחושת הישות העצמית, את הפניות הצדדיות, את הרצון לתרגם כל דבר להנאה פרטית ולסיפוק אישי. כאן העבודה האמיתית של יהודי.
הנפש הבהמית מוגדרת כך באחד ממאמרי החסידות (ספר המאמרים קונטרסים א, עמ' קז וקפו): "שמה של הנפש הבהמית מוכיח עליה, שכל עניינה להימשך אחרי חומריות וגשמיות, כבהמה זו שכל עניינה אכילה ושתייה ושאר ענייני החומר והגוף. עיקרה הוא מידות, לאהוב כל מה שידוע לה מענייני העולם. ואף שיש בה גם שכל, כל שכלה הוא להתחכם איך להשיג חמדותיה ולהמציא תחבולות להרבות הון ועושר, כבוד וגדולה, ולהצדיק את עצמה בכל מיני הצטדקות".
העבודה האמיתית היא להפוך את הנפש הבהמית, ולהביאה להכרה שהטוב האמיתי הוא הקב"ה, תורתו ומצוותיו. זו הכוונה במאמר חז"ל, "ואהבת... בכל לבבך" – "בשני יצריך". הדרך לכך היא על-ידי התבוננות בגדולת ה' ובהשגחתו על כל ברואיו, כך שהנפש הבהמית תתחיל להרגיש, שרק על-ידי דבקות בה' ובתורתו תשיג את ההנאה האמיתית במלוא המידה.
לתרגם חסידות לנפש הבהמית
כדי שתהליך זה יתרחש, צריך לחולל שינוי במהותה של הנפש הבהמית. נפש זו, במצבה הגולמי, אין לה שום מושג והרגשה בעניינים שבקדושה. היא מבינה ומרגישה היטב את תאוות העולם הזה ונמשכת אליהן בעוצמה רבה; אבל בדברי קדושה אין לה שום הכרה ושום תחושה. לכן היא נקראת 'נפש בהמית', משום שבכל הקשור למציאות האלוקית היא כבהמה, שאין לה כל מושג והרגשה בעניינים רוחניים. כדי שגם נפש זו תתחיל לחוש טעם בעניינים אלוקיים, צריך האדם לשנות את מהותה.
שינוי מהותי זה בנפש הבהמית יכול להיעשות כאשר פונים אליה בשפתה ובמושגיה. אפשר להשוות זאת לאילוף בעל-חיים – צריך למצוא דרכים 'לדבר' אליו ב'שפתו' ולגרום לו לרצות לעשות את אשר מצווים עליו. כך צריך האדם להסביר את העניינים הרוחניים לנפשו הבהמית, בשפתה-שלה. עליו ללמוד ולהבין את גדולת ה', להתבונן בדברים שוב ושוב עד שיובנו גם בשכל גשמי וחומרי. ואז יוכל להסביר לנפשו הבהמית, שכדאי גם לה לאהוב את ה' ולמלא את רצונו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
