דבר מלכות

עבודת יום-הכיפורים - "תשובה עילאה" מתוך שמחה

כשם שהקב"ה - יחיד שבעולם - קיים תמיד, כך גם ה'יחידה' שבנפש קיימת באופן תמידי, ומשפיעה בפועל על האדם * עבודת ה'יחידה' שבנפש היא עבודת התשובה, כידוע שיום-הכיפורים הוא "זמן תשובה לכול" - תשובה עילאה * ביום קדוש זה מתגלה הקשר העצמי של הנשמה עם הקב"ה, מתוך שמחה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עניינו של יום-הכיפורים, "אחת בשנה"¹, היא העבודה מצד בחינת יחידה² שבנפש³, דביקות הנשמה בשורשה ומקורה בעצמות אין-סוף, שבטבע כל אחד ואחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו הפרטי (כמבואר בתניא⁴).

תשובה טבעית זו הבאה מעצם הנשמה (יחידה) קשורה ומקבלת מבחינת יחיד (יחידו של עולם)⁵, נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" (כלשון אדמו"ר הזקן בספר התניא⁶), ובלשון העץ-חיים⁷: "יש ניצוץ קטן מאוד שהוא בחינת אלוקות כו' וזה הניצוץ מתלבש בכוח ניצוץ אחד נברא כו' הנקרא יחידה כו'". וניצוץ נברא זה (יחידה) הוא דבר אחד עם ניצוץ בורא - "חבוקה ודבוקה בך כו' יחידה ליחדך"⁸. ולכן עומדת הנשמה ברצון ותשוקה תמידית להיכלל בשורשה ומקורה בעצמות אין-סוף⁹.

וקשר זה הוא באופן תמידי ללא כל שינויים (אפילו אצל קל שבקלים), היות שזה קשור באופן תמידי ביחיד שלמעלה, "יחידה ליחדך", וכשם שהקב"ה (יחיד שבעולם) קיים תמיד ("אני הוי' לא שניתי"¹⁰), כך קיימת היחידה שבנפש באופן תמידי, ופועלת על האדם בבחינת עשייה בפועל.

אלא שהכוונה היא שהיהודי בעבודתו יגלה בפועל היחידה שבנפשו ויוציא זאת מן הכוח אל הפועל, מן ההעלם אל הגילוי - שיביא לידי גילוי את התקשרותו העצמית באלוקות, ועד שהתקשרותו זו תאיר ותקיף את כל מציאות האדם.

ב. ובעבודה בפועל, עבודת יחידה שבנפש היא עבודת התשובה, שהרי יום-הכיפורים הוא "זמן תשובה לכול"¹¹. וכידוע שעבודת יחידה שבנפש מתבטאת בתשובה עילאה¹², וכדלקמן:

עבודת התשובה ביום-הכיפורים היא תשובה עילאה¹³, ובזה גופא - הדרגה הכי נעלית שבתשובה עילאה¹⁴. וכמובן גם מזה שתשובה זו באה לאחרי התשובה תתאה דחודש אלול¹⁵, ולאחרי עבודת התשובה דסליחות, ולאחרי התשובה עילאה דראש-השנה ועשרת-ימי-תשובה¹⁶.

תשובה זו (אינה על חטא וכו', אלא) "והרוח¹⁷ תשוב אל האלוקים אשר נתנה"¹⁸, דביקות הנשמה בשורשה ומקורה. ולכן תשובה זו (תשובה עילאה) היא דווקא בשמחה רבה¹⁹. וזוהי עבודה מצד יחידה שבנפש - דביקות הנשמה בשורשה ומקורה, "יחידה ליחדך", גילוי התקשרות הנשמה באלוקות.

ולכן עניינה של תשובה עילאה הוא התורה, ובזה גופא ה"לוחות האחרונות" שניתנו ביום הכיפורים²⁰, תורה באופן ד"כפליים לתושייה"²¹, שהרי על-ידי התורה²² נעשה קוב"ה וישראל כולא חד²³, "יחידך ליחדך".

ועל-פי-זה יש לומר הדיוק בזה שיום-הכיפורים הוא "זמן תשובה לכול", כיוון שגילוי בחינת יחידה ביום הכיפורים הוא "לכול", כל היהודים.

ותשובה עילאה זו (תורה) - יחידה, מגלה את בחינת היחידה שבנפש בכל הכוחות כולם²⁴, ועד שזה מקיף את כל האדם, גם הנהגתו בפועל בעשייה הגשמית. ועל-ידי זה נפעל גילוי בחינת יחידה שבעולם-הזה הגשמי. כנ"ל.

ג. וזהו ביאור (באותיות השכל) בתורת הרב המגיד²⁵ [שהוא המקשר והממוצע בין הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, שתורתם נזכרה לעיל; ולאחרי זה נהיה גם תורת אדמו"ר הזקן²⁶] במאמר חז"ל²⁷ "דע מה למעלה ממך" - "דע" ש"מה שלמעלה" תלוי "ממך" ובך:

מכיוון שלכל יהודי ישנה בחינת יחידה המתאחדת עם "ניצוץ בורא", והיא תמיד בשלימות, ועד שפועלת ומקיפה את כל כוחותיו, כולל כוח עשייה הגשמית - אם-כן מובן (ובאופן של ידיעה ("דע"), נוסף על ההבנה בשכל (חכמה ובינה)) מדוע "מה שלמעלה" (אצל הבורא) זהו "ממך", כיוון שכל הפעולות הן "ממך" (אפילו פעולה בעשייה הגשמית) הכל נובע מבחינת יחידה, המאוחדת עם ניצוץ בורא.

ועל-פי זה מובנת יכולתו של יהודי לפעול גילוי בחינת יחיד שלמעלה (עצמותו יתברך) בכל העולם על-ידי גילוי בחינת יחידה שבנפשו, שהרי אם פעולה גשמית (ואפילו דבר קטן) של יהודי בעולם-הזה למטה פועלת למעלה (כיוון שכל פרט ופעולה של יהודי נובעת מבחינת יחידה שבנפשו), על-אחת-כמה-וכמה שעצם גילוי בחינת יחידה שבנפשו, שזה גופא הוא גילוי "ניצוץ בורא" (המתאחד עם הניצוץ נברא, בחינת יחידה) - פועל גילוי בחינת יחידה שלמעלה (בעולם-הזה הגשמי).

ד. ויש לומר עוד תוספת ביאור בעניין התגלות יחידה ביום-הכיפורים על-פי ביאור אדמו"ר האמצעי²⁸ בעניין ראש-השנה:

בראש-השנה חוזרים כל הדברים לקדמותם²⁹, ובני ישראל מעוררים וממשיכים המשכה חדשה מפנימיות התענוג, בחינת תענוג הפשוט שבעצמותו יתברך, ועל-ידי זה נמשך כל סדר השתלשלות מחדש, ועד שזה פועל בחיצוניות העולמות, עולם-הזה הגשמי.

במילים אחרות: בראש-השנה נמשכת המשכה חדשה מבחינת יחידה שלמעלה (בחינת תענוג בכוחות הנפש³⁰), וזה נמשך למטה מטה, עד להעולם-הזה הגשמי.

וזה נפעל על-ידי עבודת האדם ["ממך"], על-ידי זה שיהודי ממליך את הקב"ה בראש-השנה ("תמליכוני עליכם"³¹) בתור "מלך ישראל"³², "מלך על כל הארץ"³³, גילוי מלכותו יתברך בכל העולם כולו, כך שבכל העולם נרגש יחידו של עולם (יחיד דלמעלה).

וזהו כמו שאדם הראשון פעל ביום בריאתו (בראש-השנה הראשון), שהזמין את כל הנבראים (דומם, צומח, חי) - "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושינו"³⁴. ופעולתו זו נעשתה בכוח היותו דומה ליחידה של מעלה (יחידו של עולם) - "אדם" על-שם "אדמה לעליון"³⁵, "נברא אדם יחידי"³⁶, "הן האדם היה כאחד ממנו"³⁷.

ויש לומר, שזה שבראש-השנה ניתן הכוח לכל יהודי להמשיך ולגלות בעולם-הזה הגשמי כולו בחינת יחידו של עולם - נמשך מאדם הראשון.

וכמבואר בדרושי הצמח-צדק³⁸ ואדמו"ר מהר"ש³⁹ בעניין "את ה' האמרת היום גו' וה' האמירך היום"⁴⁰, ש"ה' האמרת" זהו עניין "אמרו לפני מלכיות כו' שתמליכוני עליכם"³¹ בראש-השנה ("היום"⁴¹ ). ובזה ("האמרת", "האמירך") ג' פירושים: לשון רוממות שבח ותענוג, לשון דיבור, לשון לבוש.

והעניין בזה:"היום" (בראש-השנה) מעוררים בני-ישראל ("האמרת" מלשון) תענוג דלמעלה (בחינת יחידה), שהרי, בכדי שתהיה התחדשות רצון למלוכה בראש-השנה,  צריכה להיות בתחילה המשכת (פנימיות) התענוג למלוכה (כמבואר בסידור הנ"ל), ואחר-כך צריכה להיות המלוכה בפועל, ולזה צריך להיות בריאת העולמות. והסדר בזה הוא שמבחינת התענוג נמשך בבחינת הסובב, מקיף ("האמרת" מל' לבוש), ואחר-כך בבחינת ממלא, פנימיות ("האמרת" מל' דיבור), בניין עולם הדיבור, ועד - לעולם-הזה הגשמי.

ועל-ידי זה נעשה "וה' האמירך היום", הקב"ה נותן סייעתא דשמיא למעלה מדרך הרגיל בכל

פעולות בני-ישראל, ובג' עניינים הנ"ל: החל מהמשכת היחידה (תענוג), ומזה נמשך לבחינת סובב וממלא, ובפשטות - בכל ענייניהם הגשמיים, וכידוע שעיקר הדין בראש-השנה הוא על דברים גשמיים⁴².

ה. והנה, מבואר בליקוטי-תורה⁴³ שיום הכיפורים "נקרא גם-כן ראש-השנה", ראש-השנה בבחינת פנימיות. ומזה מובן ששלימות ההמשכה בפנימיות בכל ענייני ראש-השנה, כולל (העניין העיקרי) גילוי בחינת יחיד שלמעלה בעולם-הזה הגשמי - היא ביום-הכיפורים.

וכמבואר בכמה מקומות⁴⁴ שגמר עיקר ושלימות ההמשכה דבניין המלכות בראש-השנה [על-ידי ג' העניינים דמלכויות זכרונות ושופרות: ממלא, סובב ועצמותו יתברך שלמעלה משניהם. ויש לומר שזהו כנגד ג' העניינים הנ"ל ד"האמרת"] היא ביום-הכיפורים, כיוון שאז היא "אמיתית הגילוי דלעתיד", בחינת עונג העצמי (שנעלה מאכילה ושתייה, בדוגמת עולם-הבא ש"אין בו לא אכילה ולא שתייה "⁴⁵) - גילוי בחינת יחידה למטה.

(קטעים מברכת כ"ק אדמו"ר בערב יום-הכיפורים ה'תשמ"ז, בבית-הכנסת, לאחר תפילת מנחה - בלתי מוגה; 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ז כרך א עמ' 113-118)

----------

1) ס"פ תצווה. אחרי טז,לד.

2) ראה תוד"ה עד אחת - מנחות יח,א.

3) ראה עטרת-ראש שער יוהכ"פ פ"ב ואילך. ועיי"ש רפ"ה. ובכ"מ. ולהעיר מקונטרס ההתפעלות (לאדהאמ"צ) פ"ד. דרך-חיים שער התשובה פי"ז, פי"ט.

4) פי"ח-יט. וראה קיצורים והערות לתניא שם (ע' צט) שבחינת חכמה שבנפש הוא נשמתא דנשמתא, שזה כולל בחינת יחידה (ד"ה אריב"ל תרפ"ח). וראה סה"מ עת"ר עמ' כד.

5) לקו"ת ראה כה,א. ד"ה משכני במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא עמ' קסט ואילך; באוה"ת שה"ש (כרך ג' עמ' תתטז ואילך); תרנ"ה; תרס"ח. סה"מ תרפ"ח ע' קיז. קונטרסים ח"ב שכ"ז, א. ועוד.

6) רפ"ב.

7) שער דרושי אבי"ע פ"א. הובא בלקו"ת ראה כז,א. ועוד.

8) פיוט דהושענות (יום ג').

9) ראה בכ"ז תו"א צט,ב. לקו"ת ראה כה,א. שה"ש ו,ב. דרך-חיים שער התשובה פ"ח ואילך. פכ"ט. שער התפלה פ"פ ואילך. קונטרס ההתפעלות (לאדהאמ"צ). קונטרס העבודה פ"ה. סה"מ עת"ר עמ' ז-ח. ע' קמט ואילך. תרפ"ד עמ' רצ. תש"ט עמ' 118. מקומות שבהערה 6. ועוד.

10) מלאכי ג,ו.

11) רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ז. וראה לקו"ש יוהכ"פ תשמ"ה.

12) לקו"ת ראה כז,א. שה"ש מט, סע"ב. ועוד. וראה שם נא,א.

13) לקו"ת תצא לו,ג. לז,ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה (כרך ב') עמ' תתמא. סה"מ תרל"ו (כרך ב') עמ' שמט. עטר"ת עמ' תרכ ואילך. ועוד.

14) ולהעיר ששבת היא תשובה עילאה (אגה"ת פ"י). ועפ"ז נמצא שיוהכ"פ, "שבת שבתון" (אחרי טז,לא. אמור כג,לב), היא תשובה עילאה שבתשו"ע.

15) סה"מ עטר"ת שם. וראה סה"מ תרל"ו שם.

16) ראה לקו"ת דרושים לשבת שובה סו,ג. סז,ד. סה"מ תרכ"ט עמ' שט. ס"ע שיג ואילך. תרס"ד עמ' שנד ואילך.

17) קוהלת יב,ז.

18) ראה לקו"ת בלק עד,א (ושם עה, ריש ע"ב). שבת שובה סו,ג. סה"מ קונטרסים ח"א קלה,ב.

19) אגה"ת פי"א (קא, רע"א).

20) משנה תענית כו,ב ובפרש"י. גמרא שם ל,ב.

21) איוב יא,ו. שמו"ר פמ"ו, א. וראה אוה"ת תשא ס"ע ב'נו ואילך. סה"מ עזר"ת עמ' לא. תרצ"ט עמ' 61 ואילך. תש"ו עמ' 36. ועוד.

22) ובפרט שהתורה עצמה היא בחינת יחידה - ראה בהברכה להתלמידים שיחיו לפני כל נדרי תשמ"ז ס"ג.

23) ראה זח"ג עג,א. לקו"ת שה"ש טז,ד. סה"מ תרנ"ז עמ' כז ואילך. ה'ש"ת עמ' 61. ובכ"מ.

24) ראה דרך-חיים (שער התשובה) פי"ב שנוסף לתשובה כללית מצד יחידה שבנפש צ"ל תשובה פרטית מצד נרנ"ח.

25) לקו"א להה"מ סקצ"ח. או"ת להה"מ קיב,ב.

26) ספר-השיחות תש"ד עמ' 23. "היום יום" י"ג אייר.

27) אבות פ"ב מ"א.

28) סידור שער התקיעות ד"ה להבין עניין תק"ש עפ"י כוונת הבעש"ט.

29) ראה פע"ח ושער הכוונות שער ר"ה. סידור האריז"ל במקומו. ובכ"מ. לקו"ת ניצבים נא,ב. ובכ"מ.

30) ראה אמרי-בינה שער הציצית פ"ד. פי"ח. פכ"א. תו"ח לך צה, ג' ואילך. סה"מ תרס"ג עמ' כד ואילך, וראה רמ"ז (לזח"ב מ,ב (נדפס במק"מ קמז,ב). הובא בסה"מ שם עמ' לח) שיחידה היא פנימיות עתיק.

31) ר"ה טז,א. לד,ב.

32) תפלת מוסף דר"ה (ברכת מלכיות) מישעיה מד,ו.

33) תפילת העמידה דר"ה (חתימת ברכת "אלוקינו כו' מלוך כו'"), וכן בקידוש ובברכת ההפטרה.

34)  תהילים צה,ו. פדר"א פי"א. זהר ח"א רכא,ב. ח"ג ס"פ אמור. וראה גם תקו"ז תנ"ו (צ,ב).

35) ס' עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ב פל"ג. של"ה ג,א. כ,ב. רסח,ב. שח,ב. ועוד.

36) משנה סנהדרין לז,א.

37) בראשית ג,כב. וראה מגלה עמוקות אופן קעה.

38) אוה"ת תבוא עמ' תתרנו ואילך. תתרסט ואילך. תתרפ ואילך. וראה גם הוספות לאוה"ת דברים כרך ד עמ' א'תתקטז.

39) סה"מ תר"ל ע' רצ ואילך. וראה גם ד"ה את ה' האמרת דליל ערב ר"ה תשמ"ז.

40) תבוא כו,יז-יח.

41) ראה גם רמ"ז לזח"ב לב,ב. זח"ב רלא,א. פענח רזא ס"פ נצבים. לקו"ת תבוא מא,ג. שם ר"פ נצבים.

42) לקו"ת דרושים לר"ה נט,ב - מהגהות מיימוניות הל' תשובה פ"ג אות א בשם הרמב"ן.

43) שם נח,. סד,א.

44) המשך תרס"ו בסופו (עמ' תקמו - הוצאת קה"ת, תשל"א ושלאח"ז).

45) ברכות יז,א.

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

עשרת ימי תשובה:

ידוע אשר בלילה - החל מצאת הכוכבים עד אחרי חצות לילה - אין אומרים תהילים (ובכלל זה - שיעור תהילים החודשי)... לבד מראש-השנה, עשרת-ימי-תשובה, יום-הכיפורים והושענא-רבה..."¹.

יום שישי
ז' בתשרי, ערב שבת שובה

מנהג-בית-הרב להדליק לשבת תשובה "נר תשובה"². נר זה היו קולעים מפתילות, פתילה לכל אחד מבני הבית³. דייקו לעשותם משעווה. כשהתקינו את הפתילות בנר, היו קוראים בשם מי שעבורו מכינים את הפתילה⁴.

שבת-קודש פרשת האזינו⁵
ח' בתשרי, שבת שובה

ערבית. יש להזכיר לציבור - לפני התפילה - את השינויים וההוספות שבתפילת עשרת-ימי-תשובה ושבת-תשובה. בברכת 'מגן אבות' - "המלך הקדוש".

הפטרה: "שובה ישראל" עד "ופושעים ייכשלו בם"; "מי א-ל כמוך" עד "מימי קדם" (הושע יד,ב-י. מיכה ז,יח-כ)⁶. נוהגים (להקפיד ביותר) שלא לקרוא נער למפטיר בשבת זו⁷.

מנחה. קוראים בפרשת ברכה. צדקתך⁸, קדיש תתקבל. לדוד ה' אורי, עלינו, קדיש יתום.

בסעודה שלישית (בכל שבת) היה הרבי נוהג לטעום מזונות או פירות⁹.

יום ראשון
ט' בתשרי, ערב יום-הכיפורים

מוצאי שבת:

ערבית. אין אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש'¹⁰.

אין מקדשין את הלבנה עד מוצאי יום-הכיפורים¹¹.

מהיום ועד אחר ב' דראש-חודש מרחשוון אין אומרים תחנון¹².

סדר כפרות¹³:

תרנגול לבן. זמנו - באשמורת הבוקר של ערב-יום-הכיפורים¹⁴. הכפרות יהיו כפי חשבון בני-אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה ולנקבה, ולמעוברת¹⁵ שלושה: אחת בשבילה, וזכר ונקבה בשביל ספק הוולד¹⁶.

אומרים "בני אדם" עד "מצאתי כופר" פעם אחת, ואחר-כך אומרים פעם אחת "זה חליפתי" עד "ולשלום", ובעת אמירת "זה חליפתי..." מסבבים שלוש פעמים את התרנגול/ת מעל הראש, וחוזרים ואומרים "בני אדם...". כסדר הזה עושים שלוש פעמים.

בסך הכול אמירת "בני אדם" עד "ולשלום" - שלוש פעמים. ובסך הכול מסבבים תשע פעמים¹⁷.

אם היה פגם בשחיטה, צריך 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה היתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה, אין צריך אחרת¹⁸.

המהדרין, מכסים בעצמם את הדם בברכה (ברשות השוחט, שהמצווה מוטלת עליו, שיכבד אותו להיות שליחו). כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה מכסה את הדם על-ידי נוצה, בחמש תנועות¹⁹. נוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדם בעפר"²⁰. (ה' ו-ד' 'הדם' בפתח, ב' 'בעפר' דגושה ובסגול) אף מי שמכסה את הדם בפעם הראשונה, לא יברך 'שהחיינו'²¹.

אחרי כפרות לבש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בגדי משי, וגם לבנו אדמו"ר מהוריי"צ ציווה לעשות כן²².

נוהגים לזרוק את בני המעיים, הכבד והכליות על הגג או בחצר לאכילת בעלי-חיים, משום שראוי לרחם על הבריות כדי שירחמו עלינו מן השמים²³.

ראוי לתת את פדיון הכפרות לעניים או לקופות הצדקה בו ביום, ובהקדם האפשרי²⁴. אם נותנים את העופות עצמם לעניים, שאינם מתביישים בכך, יש להיזהר לתת לעניים היודעים (או ללמדם) כיצד להכשירם במליחה כדת וכדין.

אסור להתענות היום²⁵.

בתפילת שחרית אין אומרים "מזמור לתודה"²⁶, ולא "אבינו מלכנו"²⁷.

אין מאריכים היום בתפילת שחרית²⁸.

מבקשים 'לעקאח' (עוגת דבש), וגם אוכלים ממנו²⁹.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה נוהג לחלק 'לעקאח' לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בגדי משי של שבת וחגור אבנט, ומברך את כל אחד ואחד ב"שנה טובה ומתוקה"³⁰.

אין נהוג ללכת היום לקברי צדיקים³¹.

מרבים בצדקה, ובפרט לפני תפילת מנחה³². הבעש"ט אמר: "מקול קשקוש המטבעות בקערות, מתפרדים הקליפות"³³.

מרבים באכילה ובשתייה כשיעור שני ימים - ערב יום-הכיפורים ויום-הכיפורים³⁴. וכל האוכל ושותה בערב יום-הכיפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי³⁵.

נוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסני-בצק ממולאים בבשר)²⁹.

היום טובלים פרוסת המוציא בדבש³⁶, אבל על השולחן שמים גם מלח³⁷.

אין לאכול היום אלא מאכלים קלים להתעכל, כגון עופות ודגים. גברים לא יאכלו היום שום וביצים כלל³⁸.

אבל (רח"ל): כשסיים הרבי 'שבעה' על פטירת אמו הרבנית חנה ע"ה (תשכ"ה) טבל אחר חצות, קרוב ליום-הכיפורים. לא נהג בכל פרטי המנהגים האמורים בספר-המנהגים ביציאה מהשבעה, ואמר שגם לאחר יום-הכיפורים אין עושים מאומה מזה.

לפני טבילה ותפילת מנחה³⁴ נוהגים ללקות ל"ט מלקות קלות ברצועה של עגל. הנלקה - מוטה, ופניו לצפון³⁹. סדר ההלקאה: על כתף ימין, על כתף שמאל ותחתיהם באמצע⁴⁰, וחוזר חלילה. המלקה והנלקה שניהם אומרים שלוש פעמים פסוק 'והוא רחום'³⁰, בכל הלקאה אומרים תיבה אחת, סך הכול ל"ט תיבות.

אחרי מלקות יש לבדוק שלא יהיה על הגוף שום חציצה⁴¹ וטובלים שלוש פעמים, לפי שטבילה זו היא משום תשובה, כגר המתגייר⁴².

בתפילת מנחה בלחש, אחר 'יהיו לרצון' הראשון, אומרים וידוי ו"על חטא"⁴³.

בכל הווידויים: מתוודים בעמידה, ושוחים בעת הווידוי⁴⁴. מפסיקים קימעא במקומות המופסקים במחזור בנקודותיים לאחריהם ("דברנו דופי:" - "טפלנו שקר:" - "קישינו עורף:"). מכים על החזה באותיות הא"ב של 'אשמנו' וגם באמירת "ואנחנו הרשענו"⁴⁵, ובעת אמירת: 'על חטא...', 'ועל חטאים...', 'סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו'⁴⁶.

אין אומרים "אבינו מלכנו".

בסעודה המפסקת⁴⁷ - המאכלים יהיו ללא מלח⁴⁸.

אנשים לא יאכלו מאכלי חלב וחמאה ולא תבלינים חריפים בסעודה המפסקת⁴⁹.

"יש טובלים אחר סעודה המפסקת, כדי שיהא סמוך ליום-הכיפורים"⁵⁰.

מפסיקים לאכול מבעוד יום⁵¹.

הדלקת הנרות: מברכים: "להדליק נר של יום-הכיפורים", ו"שהחיינו"⁵².

מרבים בנרות בבית-הכנסת⁵³.

כל איש נשוי מדליק "א לעבעדיגע ליכט" [= נר חיים]. ולנשמת הוריו שנפטרו - נר נשמה⁵⁴.

חתן בשנת הנישואין שלו, שלבש ה'קיטל' לחופה, אינו לובשו ביום-הכיפורים⁵⁵. אבל (רח"ל) בשנת האבלות - ילבשנו⁵⁶. אין להיכנס בקיטל לבית-הכיסא⁵⁷.

מתעטפים בטלית כנהוג, ומברכים עליו לפני השקיעה⁵⁸.

נועלים נעלי בד, גומי וכל סנדל שאינו של עור, ודלא כהמחמירים בזה⁵⁹.

לפני ההליכה לכל-נדרי - ברכת הבנים והבנות⁶⁰. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נהג לברך אז את תלמידי הישיבה, כשהוא לבוש בקיטל ובטלית.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בירך את נכדותיו, כשידיו למעלה מראשה של כל אחת ואחת⁶¹.

רבותינו נשיאינו היו מברכים בנוסח "יברכך"⁶².

אם יש שהות, יאמר כל אחד לעצמו (לפני פרקי התהלים שקודם כל-נדרי) וידוי - 'אשמנו' ו'על-חטא', וכן נהגו רבותינו נשיאינו⁶³.

יום שני
י' בתשרי, יום-הכיפורים

אין מדקדקים לומר כל-נדרי מבעוד יום⁶⁴.

לפעמים, היה מורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לנגן 'אבינו מלכנו', ואחר-כך אמרו את תשעת מזמורי התהילים קטו-קכג שקודם כל-נדרי⁶⁵.

פותחין הארון, ומוציאים לפחות שלושה ספרי-תורה⁶⁶. ומצווה גדולה לקנות החזקת 'ספר ראשון'⁶⁷. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נהג להחזיקו⁶⁵.

שני אנשים כשרים פונים עם ספרי-התורה למקום הש"ץ (המצטרף לבית-הדין). עומדים עם ספרי-התורה בסמוך לו, ואין מקיפין את הבימה, ואין עומדים איתם על הבימה⁶⁵.

מתחילים: "ה' מלך, תגל הארץ".

"על דעת המקום... בישיבה של מעלה" צריך הש"ץ (בלבד) לומר בקול נמוך, אך באופן שהעומדים סביבו, שהם בית-דין, ישמעו⁶⁸.

פסוק "אור זרוע" - פעם אחת ובקול רם.

כל-נדרי: גם הקהל אומר זאת בלחש (אך באופן שיישמע לעומדים בסמוך), עם הש"ץ⁶⁹.

"ויאמר ה' סלחתי כדברך" - אומר הקהל ג' פעמים ואחר-כך הש"ץ ג' פעמים⁷⁰.

הש"ץ מברך 'שהחיינו' בקול רם, והקהל מברך כל אחד לעצמו בלחש, וייזהרו לסיים קודם שיסיים הש"ץ כדי שיוכלו לענות אמן אחר ברכתו⁷¹.

יש להכריז בבית-הכנסת, שאלו שברכו 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות - לא יברכוה עתה⁷⁰.

מחזירים את ספרי-התורה וסוגרים הארון.

תפילת ערבית:

"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" - אומרים בקול רם⁷².

אחר עלינו - קדיש יתום, ארבעה מזמורי תהילים א-ד (באמירת שמות הוי"ה שבהם, מכוונים שניקוד כל שם הוא כמו בתיבת 'בברית', כנדפס במחזור), קדיש יתום. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנהיג לומר אחר-כך את כל התהילים (והתחילו שוב מתחילתו) ⁷³.

קריאת-שמע שעל המיטה - כמו בשבת ויום-טוב. 'ברוך שם...' - בקול רם. אין אומרים תחנון ו'על חטא'⁷⁴.

קודם השינה אומרים תשעה מזמורי תהילים: קכד-קלב⁷⁵.

מי שצריך לאכול ביום-הכיפורים⁷⁶, אינו מקדש ואינו צריך לבצוע על לחם משנה. אבל אומר בברכת המזון 'יעלה ויבוא', ואומר "ביום-הכיפורים הזה, ביום סליחת העוון הזה, ביום מקרא קודש הזה"⁷⁷.

מחנכים את הילדים (בנים ובנות) - הבריאים מגיל תשע והכחושים מגיל עשר - להתענות לשעות. ובזמננו אין מדקדקים שיתענו בני שתים-עשרה ובנות אחת-עשרה כל היום⁷⁸. מה שנהגו המון העם לענות את התינוקות בליל יום-הכיפורים ואף כשצריכים לאכול מונעים זאת מהם - טעות היא בידם⁷⁹.

ילדים הזקוקים לאכילה ביום הקדוש, יש להשגיח עליהם שלא יאכלו אכילה גסה, ושיברכו כדין⁸⁰.

היוצא לבית-הכיסא בליל יום-הכיפורים אחר התפילה, ייגע במקומות המכוסים כדי שיצטרך ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ולברך "אשר יצר" בידיים טהורות. אבל ביום, די בכך שעשה צרכיו, אף לקטנים, כדי ליטול כאמור, מכיוון שצריך להתפלל אחר-כך⁸¹.

שחרית:

יטול ידיו רק עד סוף קשרי אצבעותיו. לאחר שניגב ידיו, מעביר המגבת על-גבי עיניו, להעביר מהן חבלי שינה. אם עיניו מלוכלכות, מותר לרחצן להעביר הלכלוך ולא יותר⁸².

הכוהנים נוטלים ידיהם עד פרק הזרוע⁸³.

אין מברכים "שעשה לי כל צורכי"⁸⁴.

"כל מי שמכוון בעת התחלת אמירת 'אדון עולם'" - כתב ר' יהודה חסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון - "ערב אני בדבר שתפילתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפילתו, ואין לו שטן ופגע-רע בראש-השנה ויום-הכיפורים בתפילתו, ואוייביו נופלין לפניו"⁸⁵.

בפתיחת הארון להוצאת ספר-תורה אומרים שלוש פעמים י"ג מידות, ואחר-כך "ריבונו של עולם", ככתוב במחזור.

קוראים בתורה, חוץ מן המפטיר⁸⁶, בניגון המיוחד לימים הנוראים, וכן גם באמירת 'ויעזור', קריאת העולים לתורה, ברכות התורה, ו'מי שבירך'.

בהזכרת נשמות אומרים "בן/בת פלונית"⁸⁷.

מי שיש לו אב ואם - יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות⁸⁸. אבל (רח"ל) בשנה הראשונה למות אביו או אימו, נשאר בבית-הכנסת, אבל אינו אומר 'יזכור'⁸⁹. אחר-כך אומרים "אב הרחמים". גם מי שאינו מזכיר נשמות יכול לומר "אב הרחמים"⁹⁰.

אם יש מילה בבית-הכנסת, מלים קודם 'אשרי'. ומברכים על הכוס ומטעימים לתינוק הנימול, חוץ ממה שנותנים לו לטעום כשאומרים "בדמייך חיי". אם המילה מחוץ לבית-הכנסת - יחזירו את ספר-התורה לארון הקודש לפני שיוצאים⁹¹.

ונתנה תוקף: הש"ץ מתחיל, והציבור אומר עד "את גזר דינם". אח"כ הש"ץ אומר בקול מ"כבקרת" עד סוף הקטע, והציבור מתחיל "בראש השנה" עד "ומי ירום". אז אומר הש"ץ בקול את כל הקטע, ובסיימו אומרים הש"ץ והציבור יחד בקול רם "ותשובה... הגזירה". שוב אומר הציבור "כי כשמך... וכחלום יעוף", והש"ץ אומר (או על-כל-פנים מסיים) את הקטע בקול, ואז אומרים הש"ץ והציבור בקול רם "ואתה הוא... וקיים", ואז אומרים הציבור "אין קצבה" עד גמירא כשהש"ץ מסיים את הקטע בקול מתחיל הש"ץ "כתר"⁹².

מכינים מגבות וכדומה כדי לפורסן, להפסיק בין פני המשתחווים ב'עלינו'⁹³ וב'והכוהנים' לבין הקרקע.

ב'סדר העבודה' עמד הרבי, וישב לאמירת פיוט "כאוהל הנמתח".

"אתה כוננת" צריך הש"ץ לומר כך: לצעוק 'אתה', להפסיק קימעא, ואחר-כך להמשיך ולומר "כוננת עולמך..."⁹⁴.

"מה שאומרים בסדר עבודה... 'חטאו, עוו, פשעו... בני ישראל' - אנו מדמין עצמנו כאילו אנחנו אותן 'בית ישראל', ויפה עושים המכים על ליבם כדרך שעושים באמירת 'אשמנו'"⁹⁵.

לאמירת 'והכהנים' עמד הרבי ממקומו.

הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: בכריעה - תחילה כריעה על ברכיו וגודלי רגליו. אחר כך, על גודלי ידיו, וההשתחוואה (מתרומם מברכיו. במצחו מגיע עד הרצפה, ונשאר עומד על אצבעות רגליו וגודלי ידיו)⁹⁶.

בין תפילת מוסף לתפילת מנחה מפסיקים, אם אפשר, לכל הפחות שלושת רבעי שעה⁹⁷.

קריאת התורה במנחה - בנגינת הטעמים הרגילה⁹⁸.

זמן תפילת 'נעילה' מתחיל כשהחמה בראש האילנות, היינו קרוב לתחילת השקיעה⁹⁹.

לפני 'אשרי' פותחין את הארון⁹⁵, ונשאר פתוח עד אחרי התקיעה¹⁰⁰.

בחצי קדיש שלפני תפילת נעילה ובקדיש תתקבל שאחריה, אומרים "לעילא ולעילא מכל"⁹⁷.

בנעילה אומרים "חתמנו" (בתפילה וב'אבינו מלכנו', במקום "כתבנו"), "וחתום" (במקום "וכתוב"), "ניזכר וניחתם" (במקום "ניזכר וניכתב").

אומרים "היום יפנה" גם אם כבר העריב היום⁹⁷.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נהג לומר "ואוצרך הטוב לנו - תפתח", עם הפסק לפני תיבת "תפתח", ו"לנו" נמשך למעלה¹⁰¹.

באמצע קדיש תתקבל, אחרי 'דאמירן בעלמא ואמרו אמן', מנגנים 'מארש נפוליון¹⁰², ואחר-כך תוקעין תקיעה אחת⁹⁷.

מעיקר הדין, מותר לתקוע אפילו בין השמשות¹⁰³. אבל כמה פעמים אירע בבית-המדרש של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שהש"ץ סיים תפילת נעילה לפני צאת הכוכבים, והאריך כ"ק אדמו"ר בניגון "אבינו מלכנו" וניגון מארש נפוליון עד צאת הכוכבים¹⁰⁴. ומאחר שהמון העם סומכים על התקיעה ומסיימים מיד אחריה את הצום, יש להיזהר בכל מקום שלא לתקוע לפני צאת הכוכבים.

מוצאי יום-הכיפורים:

כתב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "המנהג 'שהש"ץ במוצאי יום-הכיפורים צריך להיות מי שיש לו אב ואם' - לא ראיתיו. ובבית-הכנסת כאן אין נוהגין כן"¹⁰⁵.

תפילת ערבית¹⁰⁶ והבדלה - בקיטל וטלית, אבל בכובע, והטלית על הכתפיים⁹⁷.

מי ששכח ואמר 'המלך הקדוש' או 'המלך המשפט' אינו חוזר¹⁰⁷, אבל אם אמר 'זכרנו לחיים' פוסק ומתחיל 'מלך עוזר', ואם כבר אמר "וכתבנו בספר החיים" - גומר תפילתו, ומתפלל שוב בתורת נדבה¹⁰⁸.

במוצאי יום-הכיפורים אומרים: 'גוט יום-טוב'⁹⁷. ובליובאוויטש, באולם הקטן, הכריזו זאת¹⁰⁹.

מי שכבה נרו, ידליקנו שוב במוצאי יום-הכיפורים עד גמירא¹¹⁰.

צום יום-הכיפורים הוא כ"ו שעות¹¹¹, ויש להקל בזה ולצום קצת יותר מכ"ה שעות¹¹².

קודם הבדלה וקידוש לבנה צריך ליטול ידיו שלוש פעמים לסירוגין עד פרק הזרוע, כמו נטילת ידים שחרית ביום רגיל, אבל בלא ברכה. וגם הכוהנים שכבר נטלו ידיהם לנשיאת כפיים עד פרק הזרוע, אף אם נטלו אז לסירוגין, צריכים ליטול ידיהם כנ"ל¹¹³.

הבדלה - יין, נר, הבדלה. ומברכים דוקא על נר ששבת (שדולק מערב יום-הכיפורים). ואם אין נר חוץ מזה שבבית-הכנסת, ידליק נר אחר ממנו ויברך על שניהם. ובבית מדליק עוד נר מהנר ששבת בביתו ומברך על שניהם. ואם אין בביתו נר ששבת יביא מבית-הכנסת. ואם אי-אפשר, יברך על נר שהודלק מנר בית-הכנסת¹¹⁴.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע היה מדייק (רק בהבדלה זו) לעשות הבדלה בעצמו¹¹⁵.

בכל השנה אין נותנים לאחר לשתות מהשיריים של כוס הבדלה (אלא אם-כן ברכו עליו ברכת-המזון), מה שאין כן במוצאי יום-הכיפורים אפשר לתת¹¹⁵.

אחרי הבדלה מקדשים את הלבנה - בחגירת אבנט ובסידור [אבל לאו-דווקא בטלית וקיטל¹¹⁶], ונכון לרחוץ את הפנים ולנעול נעליים לפני כן¹¹⁷.

במוצאי יום-הכיפורים - סעודה חשובה¹¹⁸. עריכתה בהרחבה, ממשיכה גשמיות על כל השנה¹¹⁹. טובלים פרוסת המוציא בדבש³⁶, אבל על השולחן שמים גם מלח³⁷.

אין מברכים "שעשה לי כל צרכי", אלא למחרת בברכות-השחר⁹⁷.

הערב מתעסקים או על-כל-פנים מדברים על-דבר עשיית הסוכה⁹⁷. ואמר הרבי: "רוב ישראל - ואני בתוכם - אינם נזהרים בזה במעשה בפועל, ויוצאים גם עתה ידי חובת העניין על-ידי דיבור בזה"¹²⁰.

באחת השנים ראו שהרבי חוזר הביתה הערב, ומיד בכניסתו לחדר, עוד בטרם פשט את הקיטל, ניגש לארון הספרים, הוציא משניות מסכת סוכה, והחל ללמוד דיני סוכה¹²¹.

יום שלישי
י"א בתשרי

מחרת יום-הכיפורים נקרא "בשם השם" (ג-ט'ס נאמען)⁹³.

משכימים לבית-הכנסת¹²².

אין מתענים עד אחר אסרו-חג. וחתן ביום חופתו - בין יום-הכיפורים לחג הסוכות, מתענה¹²³.

יום חמישי
י"ג בתשרי

יום ההסתלקות-הילולא של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, דור רביעי לנשיאי חב"ד (שנות הנשיאות: תרכ"ו-תרמ"ג), ומנוחתו כבוד בליובאוויטש, באוהל אביו כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק'¹²⁴.

יום שישי
י"ד בתשרי, ערב חג הסוכות

מרבים בצדקה בערב סוכות.

עורכים מגבית ומחלקים את 'צורכי החג' לחג-הסוכות לאלו הנצרכים (בדומה ל'מעות חיטים' לחג-הפסח). וכן מחלקים ד' מינים (שצריכים להיות 'לכם'), ומה טוב להשתדל שלכל אחד ואחד תהיה סוכה משלו.

בניית הסוכה:

סיפר הרבי: "כ"ק מו"ח אדמו"ר [מהוריי"צ] וכן אאמו"ר [הרה"ג והרה"ח המקובל ר' לוי-יצחק] לא עסקו בעצמם בעשיית הסוכה". אם כי מסופר שהרבי השתתף בעצמו בבניית הסוכה בביתו ברח' פרזידנט, על-ידי זריקת כמה ענפים של סכך.

מכיוון ש"תשבו כעין תדורו" - צריכה להיות לכל משפחה סוכה לעצמה, בדוגמת מה שבכל השנה היא גרה בדירה משלה. ובפרט שגם עשיית הסוכה היא מצווה, ובכיוצא בזה "מצווה בו יותר מבשלוחו".

אין שום הידור שתהיה הסוכה מחוץ לבית דווקא, אלא אפשר להסיר את הגג ולהניח סכך.

עושים את הדפנות אפילו לכתחילה גם מדברים הפסולים לסכך. מנהגנו לעשות ארבע דפנות.

מרבים בסכך. אדמו"ר הזקן היה מצווה על כך: "סמיך יותר! עוד יותר סמיך!". וכדי "שיהיו כוכבים נראים מתוכה" תוחבים מקל בעובי הסכך, ליצור נקב שיוכלו לראותן בעדו [המכסים את הסוכה מפני הגשם בכיסוי פלסטי, ידאגו שיישאר (מחוץ לחלק המגולל) טפח פרוס לפני החג, כדי שיהיו מותרים לפתוח את המכסה כשנכנסים לסוכה בחג].

אין מנהגנו לעשות רצפה מיוחדת לסוכה [הבונים סוכתם בגינה, ברור שחובתם להכין לה ריצפה מיוחדת כדי שיוכלו לאכול בה בשבת וביום-טוב].

אין מנהגנו בנוי סוכה, לא תחת הסכך ולא על הדפנות.

בסוכת 770 (ובשאר הסוכות שבשכונה) רגילים לנהוג כבסוכת הרבי עצמו, שהיה בה רק היופי של הדפנות והסכך עצמם (והשתדלו להרבות בזה) ותו לא. אך בין אנ"ש בארה"ק נפוץ לתלות סדינים לבנים מסביב, ותמונת הרבי. וצ"ע.

ארבעת המינים:

אין מדקדקים לשלם עבור ארבעת המינים קודם החג דווקא.

קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן, להדר לברך על אתרוג מקלבריה. גם בימינו, שיש אתרוגים משתילי קלבריה באה"ק ת"ו, עדיין יש להשתדל לברך על האתרוגים מקלבריה.

מראה האתרוג צריך להיות צהוב (כמראה שעווה), ולא כהמדקדקים שיהיה מקצתו ירוק.

לוקחים לולב שאין עליו כפופים (הכפיפה נקראת 'כפתורים'='קנעפלאך').

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ הקפיד שהשדרה תהיה באמצע הלולב ממש, ולא מן-הצד קצת; לולב ישר; שאינו דק; ושעליו מחוברים בקליפה מאחורי השדרה. הקפדה זו האחרונה ידועה לנו גם מהנהגת הרבי.

בחג הסוכות (וגם בשבת שבו) אסור להריח בהדס שבלולב. וטוב להימנע גם מלהריח באתרוג של מצוה. אם טעה והריח, לא יברך על הריח.

סדר אגידת הלולב:

מהדרים לאגוד את הלולב בסוכה ובערב יום-טוב. הרבי נהג לעשות זאת אחר חצות היום. (גם) בשנת תש"מ, שבה היתה הקביעות כבשנה זו, אגד הרבי את הלולב בערב שבת-קודש. ואף שבארה"ק ניתן לעשות זאת במוצאי יום-טוב ללא חשש תלישה וחיתוך, כי אצלנו הוא חול-המועד, הרי גם אצלנו יש עניין רוחני באיגוד הלולב לפני יום-טוב, כיוון שבזה נוצר קשר בין הלולב לסוכה (כנסמן ב'אוצר' עמ' רפג).

המהדרים - אוגדים בעצמם את הלולב.

אין מוסיפים על אתרוג אחד, לולב אחד, שתי ערבות. אבל מנהג חסידים מקדמת-דנא להוסיף על שלושה הדסים. ו"כל המרבה - הרי זה משובח".

בשנים האחרונות עורר הרבי להשתדל להוסיף על שלושה הדסים - על-כל-פנים עוד שלושה, כנגד השלושה שמן-הדין. גם ההוספות בהדסים מתחלקות בשווה לצדדים.

אין משתמשים בסלים הקלועים לערבות ולהדסים, אלא בטבעות העשויות מעלי הלולב.

את כל הטבעות מכינים קודם שמתחילים לאגוד את הלולב.

ההדסים - אחד מימין הלולב (כאשר שידרת הלולב היא מול פני האוגד), אחד משמאלו ואחד באמצע, נוטה קצת לצד ימין. והערבות אחת מימין הלולב ואחת משמאלו.

משתדלים שהערבות לא ייראו כל-כך.

קצותיהם התחתונים של הלולב, ההדסים והערבות מונחים בשווה זה ליד זה, ולא שיבלוט הלולב מלמטה.

על הלולב עצמו עושים שתי כריכות. ומשתדלים ששתי הכריכות יהיו מכוסות בהדסים ובערבות, וגם, על-כל-פנים מקצת, הכריכה העליונה.

בנוסף לשתי כריכות הנ"ל (ואחרי עשייתן), אוגד את הלולב, ההדסים והערבות ביחד על-ידי שלוש כריכות. שלוש כריכות אלו צריכות להיות בתחום טפח אחד. נמצאו סך-הכול חמש כריכות.

רצוי לקנות לכל אחד מהבנים מגיל שש ומעלה ארבעת המינים כשרים כהלכתם (וכמובן שלאלה שלאחר הבר-מצווה יהיו ארבעת המינים מהודרים).

יש לאחסן את הלולב ומיניו בצורה טובה, ובפרט שבשבת אסור גם להוסיף מים בכלי שבו נמצאים ארבעת המינים. יש מעדיפים להוציא בכל פעם את ההדסים והערבות מכריכתן עם הלולב אחרי התפילה (והמבצעים), ולאחסנם יבשים בתוך נייר-אלומיניום בתחתית המקרר.

הדלקת הנרות: "כדאי ונכון שיתחילו [הבנות] להדליק פעם הראשונה ביום-טוב, שאז יברכו 'שהחיינו' גם על התחלת קיום מצוות הדלקת נר יום-טוב".

אם אפשר, מדליקים נרות יום-טוב בסוכה. ואין להכניסם הביתה אחרי ההדלקה [אמנם אם הסוכה קטנה ואין מקום לנרות, ובפרט אם יש חשש בטיחותי, יכולים להשתמש במשהו לאור הנרות ואחר-כך להעבירם (אם אפשר - רק חלק מהן), על-ידי מי שטרם קיבל עליו שבת, לחדר אחר ובאם אפשר, יש להשתדל שיהיה הנר שבירכו עליו במקום שיראו אותו בעת ברכת הקידוש].

אחרי ההדלקה, מברכות "להדליק נר של שבת ושל יום-טוב" ו"שהחיינו".

איש המדליק, לא יברך שהחיינו.

----------

1) הוראת הרבי, ספר-המנהגים עמ' 20. והיא דלא כדעת הבן-איש-חי שנה א' פ' פקודי ס"ז שניתן לקרוא מקרא בלילי שבת ויו"ט (ולהעיר מקריאת שמו"ת ע"י רבותינו אור ליום ועש"ק, היום-יום ד' טבת).

וצ"ע הכוונה בקשר להו"ר, מה שייך לתהילים דאחר חצות שהוא עניין בפ"ע.

2) שם עמ' 58. וראה בשיחה הנדפסת שם בראש הספר, שגילוי מנהגי בית-הרב מהווה הוראה בנוגע לפועל, עיי"ש.

3) בסה"ש תש"ד מספר אדמו"ר מוהריי"צ, שהניחו גם עבורו פתילה בילדותו. וראה הנסמן ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קסז. למעשה, כיום נפוץ המנהג להדליק נר א' לכל משפחה.

4) סה"ש תש"ד עמ' 7, תש"ה עמ' 14. ושם, שזה אחד מהמנהגים המקובלים מהמהר"ל מפראג - ג' נרות בעשי"ת: בע"ש שובה - נר תשובה, ובעיו"כ - נר-חיים, ונר-נשמה (מקורות לכמה פרטים צויינו בהערות הרבי שם). כן מסופר שם שנרות שבת שובה היו עבים וקצרים, ושהיה זה כיבוד גדול לשזור את הפתילות וכו', ואף לעשות את ההכנות לזה.

5) אדמוה"ז היה קורא בתורה שירה זו בטעמים מיוחדים, השונים מקריאת כל השנה וגם משאר השירות. כך נהגו גם כל בניו. הוא לימד זאת את הרה"ק הרב"ש בן אדמו"ר הצמח-צדק, וממנו למד הרה"ק הרז"א אחי אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (לקו"ד ח"א עמ' 460).

המהר"ל מפראג (ס' הזכרונות לאדמו"ר מהוריי"צ ח"א פכ"ט) והמגיד ממזריטש (ס' התולדות מהר"ש של הרבי, עמ' 74) ציוו ללמוד שירת האזינו בע"פ. ובסה"ש תש"א (עמ' 56. בלה"ק - עמ' מו): "שמעתי מגדולים, שכל יהודי צריך לדעת את שירת האזינו בע"פ". ומבאר שם שזה מביא שפע ברכה גדול בפרנסה, עיי"ש.

6) ספר-המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.

7) שו"ע אדה"ז סי' רפד ס"ח, ונתבאר בלקו"ש חי"ד עמ' 144 שאין מקום לקטן - שפטור מכל המצוות וממילא אין שייך אצלו (שלימות) עניין התשובה - שיאמר ההפטרה ד'שובה ישראל', ע"כ. והיינו אפילו "במקרים יוצאים מהכלל", כי בלאו-הכי הרי "אצל חסידים לא נהגו לתת מפטיר לקטן" (התוועדויות תשמ"ה ח"ד עמ' 2334).

8) ע"פ סידור אדה"ז לפני "למנצח יענך", והטעם שהרי ערב יו"כ אינו נהוג כיו"ט אלא מהלילה ממש ולא ממנחה שלפניו - שו"ע אדה"ז סי' תר"ד ס"ה.

9) לקט הליכות ומנהגי ש"ק עמ' 60 (ומן הסתם אכל כזית), ע"פ המובא בספר-המנהגים עמ' 34. וראה ביאור בזה בלקו"ש כרך כא עמ' 84. לעניין מה שאכלו רבותינו אז מזונות, ראה קובץ 'הערות הת' ואנ"ש' כפר-חב"ד, גיליון קעד עמ' 26.

10) לוח כולל-חב"ד.

11) רמ"א סו"ס תרב (לא הובא בשו"ע אדה"ז שם, אך כן משמע בסיום מנהגי יוהכ"פ בספר-המנהגים עמ' 59).

12) לוח כולל-חב"ד, יא תשרי. גם הקורא ק"ש שעהמ"ט אחר חצות אינו אומר תחנון, כיוון שנהגו כבר יו"ט אז, שהיו ממעטים בו בסליחות (שלא כער"ה), ראה שו"ע אדה"ז סי' תר"ד ס"ד-ה.

13) ב'אוצר' עמ' קעח, שגם כשטבלו רבותינו ג"פ, היתה הפעם הראשונה בין כפרות לשחרית. והרבי כנראה טבל רק אז. ומ"מ רבים טובלים לפני כפרות (ומנחה, והדה"נ).

14) סידור אדה"ז. מי שאי-אפשר לו לעשות סדר הכפרות בערב יום-הכיפורים, יקיים זאת יום או יומיים לפני-כן, כי כל עשרת-ימי-תשובה ימי כפרה הם (ראה פרמ"ג סי' תרה במ"ז ס"ק א. שדי-חמד מערכת יוהכ"פ סי' א אות ב).

15) יש שדנו מאימתי נקראת מעוברת, אם מג' חדשים או ממ' יום עכ"פ. ואולי לפני כן תפדה בצדקה.

16) סידור אדה"ז. ובלקו"ש חכ"ב עמ' 59 הע' 36: "לא חיישינן לתאומים (כמ"ש הב"ח שם ממרדכי קטן. פמ"ג שם) - כיוון דמיעוטא הוא והמדובר הוא במנהג. וצ"ע בזמננו, דלפעמים רבות יודעים ברור אשר 'תאומים בבטנה', ועל בירור זה סומכים בנוגע לפיקוח-נפש בשבת ויום-הכיפורים וכיוצא-בזה - איך תתנהג ב'כפרות', או שנאמר דכיוון דלא שכיחא כו', ובפרט בנדו"ד דבלא"ה י"א לפטור כמה זכרים בתרנגול אחד כו'".

וע"פ המבואר שם (ובלה"ק - ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד סו"ס צח) שהאם היא שצריכה כפרה נוספת, ולא שהכפרה היא בשביל העובר עצמו -העירו, דא"כ אם כבר עשתה כפרות יום או יומיים לפני כן, ולפני זמן הכפרות נולד התינוק, יצטרך התינוק כפרה נפרדת לעצמו. או שמא הכפרה על אבריו כעובר מועילה לו גם עתה. וע"ע.

17) ספר-המנהגים עמ' 58. בשער-הכולל (פמ"ד ס"ב) כ' שאדה"ז השמיט מסידורו הלשונות "חליפתנו, חליפתכן, חליפתהן" וכדומה, וכנראה כוונתו שיאמרו תמיד "חליפתי" (המתכפר ולא המסובב), גם כשעושים לאחרים ואחרות, וצ"ב מה מנהגנו בפועל.

בבית הרבי נהגו (כל אחד מבני-הבית) לקיים ב'כפרה' מעין ד' מיתות אחר סדר הכפרות: לדרוך עליה מעט - כעין סקילה, לגעת קלות בצווארה - מעין חנק, לשרוף מעט משערותיה - כעין שריפה ('כפר חב"ד' גיליון 633 עמ' 23, מפי הרה"ח ר' חס"ד הלברשטם. ולהעיר משעה"כ הנ"ל, ששלל כ"ז, ומ'רשימות' יד עמ' 14 שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לא הי' זורק התרנגול תחת השולחן אבל היה סומך שתי ידיו עליו), ראה מטה-אפרים סי' תרד-תרה ס"ה.

18) שער-הכולל פמ"ד סוס"ב.

19) 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קעז, עיי"ש.

20) כן הקפיד לומר השו"ב הוותיק הרה"ח ר' יעקב-יוסף רסקין ע"ה, מפי בנו השו"ב הרה"ח ר' מנחם-מענדל שי' רסקין, וכמדומה לו שאביו שמע זאת מפי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. וראה שו"ע יו"ד סי' כח ס"ב ודרכי-תשובה שם ס"ק טז מס' תורת-זבח, ומה שהעיר עליו. (וע"ע בדרכ"ת שם ס"ק יז).

יש להכין מראש עפר (חול יבש, שגרגיריו נפרדים, ולא גושים) למטה, לפני השחיטה, שיישפך הדם עליו. ממתינים לבדיקת הסימנים ע"י השוחט - שלא תהיה ברכתו לבטלה, ומכסים ביד בעפר (כנ"ל) - שו"ע ונו"כ שם.

21) שו"ע אדה"ז או"ח סי' כב בקו"א א. וראה לקו"ש חי"א ס"ע 288.

22) 'רשימות' הנ"ל, עמ' 17. גם הרבי היה לבוש בגדי יו"ט בערב יוהכ"פ, 'אוצר' שם. וראה מט"א סי' תרז ס"א.

23) שו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ו. וראה 'רשימות' שם, עמ' 18.

24) ראה גם 'רשימות' שם.

25) שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"א, עיי"ש בארוכה ובנתיב החיים 'דיני עיוהכ"פ' סק"ד.

26) סידור אדה"ז, ובשו"ע שלו סי' א (מהדו"ק) סי"ז, נא ס"א, ותר"ד ס"ו. וראה צמח-צדק (שער המילואים, חידושים, טז ע"ב) שתמה ע"ז, ונתבארו דבריו בלקו"ש חי"ז עמ' 426.

27) שם ס"ז.

28) קובץ-ליובאוויטש גיליון 5 עמ' 71, ועוד בשיחות אדמו"ר מהוריי"צ, נסמנו ב'אוצר' עמ' קפ.

29) ספר-המנהגים שם. באלף-המגן למט"א סי' תרד-תרה ס"ק לח הביא הטעם, שאם נגזר עליו ח"ו שיזדקק למתנת בשר ודם, יצא ידי-חובה בקבלת ה'לעקאח'. הובא בלקו"ש חי"ד עמ' 373. ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א ח"א עמ' 9. סה"ש תש"נ ח"א עמ' 22 ואילך, וש"נ.

30) ספר-המנהגים שם.

31) למרות שהמנהג מובא בשו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ה מהרמ"א. גם הרבי לא הלך לאוהל ביום זה, מלבד בשנים תשי"א ותש"נ - 'אוצר' עמ' קפד.

32) מטה-אפרים סי' תרז ס"ג.

33) לוח כולל-חב"ד. ספר בעש"ט עה"ת, ר"ה ויו"כ, אות מח.

34) סידור אדה"ז.

בשער-הכולל (מד,ג) משמע שהכוונה להוסיף עוד סעודה (ושמא שתי סעודות) לשם יוהכ"פ. וע"ע.

35) שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"א.

36) היום-יום ח"ב (הוספות להיום-יום בלה"ק - קטע מס' 21. 'צדיק למלך' ח"ז עמ' 298).

37) שו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ח.

38) שו"ע אדה"ז סי' תרח ס"ח.

39) שו"ע אדה"ז סי' תרז סי"א-טו (מלבד שני הפרטים - זמן המלקות, ואמירת הנלקה, שההוראה בספר-המנהגים אחרת).

40) 'אוצר' עמ' קפח (וע"ע רמב"ם הל' סנהדרין פט"ז ה"ט).

41) מט"א סי' תרו ס"ח.

42) שו"ע אדה"ז סי' תרו סי"ב. גם נשים נשואות טובלות, עיי"ש סי"א, והמובא בס' 'כבודה בת מלך' עמ' קעו.

43) שו"ע אדה"ז סי' תרז ס"א-ג. לכאורה, אין להכות על החזה ב'סלח לנו' בתפילה זו, שהרי אין בה תחנון אלא רק הווידוי שבסופה, וכההוראה: "על-חטא אומרים רק כמה שצריך" (לקו"ש ח"ט עמ' 386). ועצ"ע מלשון הרבי בנדון בספר-המנהגים ר"ע 65 "ממוצאי (ולא: מערב) יוהכ"פ...". ככל הידוע - הרבי לא היכה על ליבו בתפילה זו ב"סלח לנו". וראה הדיון ב"התקשרות" גיליון שעט בסופו.

44) שו"ע אדה"ז סי' תרז ס"ז.

45) 'אוצר' עמ' רא, ממנהג הרבי.

46) סה"ש תש"א עמ' 151, וראה סה"ש תש"ה עמ' 9, 'המלך במסיבו' ח"א עמ' רמח. (ב'אוצר' שם הביא ממקור-חיים סי' תרז שיש להכות ב'על חטא' באמרו "שחטאנו", וב'ועל חטאים' באמרו "שאנו חייבים").

47) יאכל לפחות כזית פת, כדי לברך ברכת-המזון (סדר ברכת-הנהנין פ"ב ס"א). אם יודע שלא יאכל כביצה פת, לא יברך על נטילת ידים (שו"ע אדה"ז סי' קנח ס"ב).

48) כמה טעמים בדבר, והטעם הפשוט הוא כדי שלא יצמא ביום-הכיפורים למים - סה"ש תרצ"ז עמ' 157.

49) שו"ע אדה"ז סי' תר"ח ס"ח.

בכוונת האכילה של הסעודה המפסקת איתא, שצריך 'ג' קערות', וכדי לקיים זאת, ציווה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, לאחר שהתחיל לאכול מקערת המרק, להוסיף לה כף מרק, ואחר-כך (לאכול מעט ו)להוסיף עוד כף - סה"ש תרצ"ז עמ' 156. שיחות-קודש תשי"ז עמ' שח.

50) דעה שנייה ("וי"א", לאחר דעה ב'סתם') בשו"ע אדה"ז תרו סי"ג. ורבים נוהגים גם בזה.

51) סי' תרח ס"א-ג. רגילים להפסיק בזמן שנקבע להדלקת הנרות. וכשמפסיק לפני-כן, טוב להתנות לפני ברכת-המזון, שעדיין אינו מקבל עליו את התענית - שם ס"ז.

52) מחזוה"ש, לוח כולל-חב"ד.

53) שו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ד. לוח כולל-חב"ד.

54) במט"א סי' תרג ס"ח כתב, שאת נר הנשמה גם אשה (פנויה) מדלקת, ושמדליקים רק אחד (גם אם שני ההורים נפטרו). שם ובאלף-המגן ס"ק יח ישנן דעות שונות איזה מהנרות יהיה בביתו ואיזה בבית-הכנסת, ובשו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ד איתא, שנר חיים הוא בבית-הכנסת (באג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד עמ' קנב - שיש להניחו במקום שאינו עלול לכבות בנקל, עיי"ש). ולכן מביא בשבח-המועדים עמ' 44 שנר הנשמה יהיה בבית ויבדיל עליו במוצאי יום-הכיפורים.

55) ספר-המנהגים עמ' 58. גם קיטל אחר לא ילבש, אג"ק ח"ו עמ' קעב. ומהלשון משמע, שאם מאיזו סיבה שתהיה לא לבש בפועל את הקיטל בחופתו, ילבשנו עתה (בנטעי-גבריאל הל' יוה"כ פכ"ו הערה י' הביא טעמים למנהג זה. והנהגה זו אינה לפי הטעם שאין לובשין הקיטל בפחות מבן כ', וגם לא לפי הטעם שבשנה ראשונה עליו להיות בשמחה, אלא לפי הטעם שכבר נתעורר השנה בתשובה, עיי"ש).

56) 'אוצר' עמ' קצח.

57) שו"ע אדה"ז סי' כא ס"ג.

58) ראה פסקי הסידור אות מב. ואין מסירין אותו בלילה, מפני שהדבר ידוע שאין מתכוונים לשם ציצית, אלא כדי להידמות למלאכים - ע"פ שו"ע אדה"ז סי' יח ס"ד.

59) 'אוצר' עמ' קצו, מספר מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' שלז (לענין יו"כ), וספר-המנהגים עמ' 46 לענין תשעה באב (נדפס לראשונה בסוף רשימות הצ"צ על מגילת איכה, ברוקלין תשי"א). וצ"ע שנשמט ממנהגי אלול ר"ה ויו"כ שנדפסו לפני-כן בשלהי תש"ט (סה"מ תש"ט עמ' 232). ולפי הטעם (כנפסק בשו"ע אדה"ז תרי"ד סו"ס ג) שמנעל אינו אלא של עור דווקא, לכאורה אין להחמיר גם בנעל מחומר פלסטי דמוי-עור (למרות שמגן על הרגל כמו עור ממש) הנפוץ בזמננו, כל עוד איננו מכיל עור ממש (ומשום מראית-העין לא שייך בזה, כיוון שהדבר ידוע לכל, וכמו בעניין נקניקי סויה בחלב וכו').

60) ספר-המנהגים שם.

61) 'אוצר' עמ' קצד.

62) שם עמ' קצה, ומציין לשיחת ליל שמח"ת וש"פ בראשית (ב) תשד"מ, עיי"ש.

63) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' תרז סו"ס ב, למרות שלא נדפס במחזור. אדמו"ר מהורש"ב היה מאריך קצת בווידוי זה ('רשימות' ד, עמ' 17). הרבי היה אומר זאת בקביעות (הרה"ח ר' ישראל-צבי שי' גליצנשטיין).

אין אומרים 'תפילה זכה', 'אוצר' עמ' ר.

64) שם עמ' רב, למרות האמור בשו"ע אדה"ז סי' תרי"ט ס"ד.

65) שם עמ' רב-רג. פעם אחת הורה הרבי לנגן 'ופרצת' (הנ"ל).

66) 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' כא.

67) סידור אדה"ז. וב'המלך במסיבו' שם עמ' כב, שניתן לסדר 'מכירה פומבית' גם על שאר הספרים.

68) קובץ יגדיל תורה (נ.י.) גיליון ב עמ' נב בשם הרבי.

69) שו"ע אדה"ז סי' תרי"ט ס"ג.

70) ספר-המנהגים עמ' 63.

71) שו"ע אדה"ז שם ס"ח.

72) שם ס"ט.

73) 'אוצר' עמ' ריב-ג [בס' שבח-המועדים עמ' 46 הביא שהוא מנהג ותיקין, משל"ה מסכת יומא], ושם: שהרבי היה יושב במקומו ומסיים התהילים עם הציבור, ובסיימו, נעמד ואומר ה"יהי רצון" שלאחר אמירת תהילים בשבת ויו"ט. [הנ"ל מסר: לפעמים ראו שעמד ופתח הסידור, וקרא ק"ש שעל המיטה עם הפרקים שלפני השינה, ואז יצא מביהכ"נ]. בצאתו, כמדומה שאינו מאחל 'גמר חתימה טובה' וכדומה.

74) ספר-המנהגים עמ' 59. במחזורים דלהלן בהערה הבאה, נדפס לומר נוסח "ריבון העולמים" בסוף ק"ש, ואכן י"א (בשם הרה"ח רש"ח קסלמן ע"ה) זאת גם בשבת ויו"ט, מפני שהזכרת העוון שם אינה אלא סיפור דברים. כיוון שאין משכימים לתיקון חצות, צ"ל עד 'ובבטח', ואח"כ כנראה: "כי אתה... שומע תפילה", ואולי גם פסוק "תורה ציווה..." אבל מסתמא לא "אעירה שחר".

75) ספר-המנהגים עמ' 54. משמעות 'קודם השינה' (ולא 'קודם קריאת-שמע שעל המטה') היא, לכאורה, בזמן הקרוב ביותר לשינה (לפי אדה"ז שאין מפסיקין במאומה בין ברכת 'המפיל' לשינה). ובמחזוה"ש, הוצאת קה"ת כפר-חב"ד, ימי הסליחות תשמ"ז ושלאח"ז, נדפסו המזמורים הללו לפני ברכת 'המפיל'. וראה לעיל הערה 73.

76) לעניין שיעורי (כמויות וזמני) אכילה ביום-הכיפורים - ראה 'שיעור מקווה' עמ' קפא. מדות ושיעורי תורה עמ' רמט. ומאחר ו-30 סמ"ק אינם 30 גרם (ראה קובץ יגדיל-תורה, ברוקלין, גיליון סה סימן סד), הרי ממוצע-הצפיפות בלחם לבן הוא 0.4 (12 גרם), בלחם אחיד 0.6 (18 גרם), וניתן ורצוי לדחוס את הלחם וכד' לכלי-המדידה ככל האפשר. ובפירות וירקות המשקל שווה בערך לנפח.

77) שו"ע אדה"ז סי' קפח סי"א; תרי"ח סי"ח (בשער-הכולל פל"ד ס"ט כ' שבסידורו פסק שלא לומר זאת, אבל בפסקי הסידור אות קפה נחלק עליו). ואם שכח לומר 'יעלה ויבוא', ונזכר אחר שסיים ברכת 'בונה ירושלים' - לא יחזור (קיצשו"ע סי' קלג סי"ח. משנ"ב סו"ס זה).

78) שו"ע אדה"ז סי' תרט"ז ס"ה וסי"א.

79) אלף-המגן למט"א סי' תרט"ז ס"ק ה.

80) אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ז עמ' ב.

81) שו"ע אדה"ז סי' תרי"ג ס"ד-ה.

82) שם ס"ב-ג. לענין נט"י - גם ספר-המנהגים עמ' 59, וביאורו באג"ק ח"ג עמ' קמז.

83) לקו"ש ח"ט ס"ע 386, ממט"א תרי"ג ס"ח (ובסי' תרכ"א סי"ז, שהלוויים נוטלים רק עד סוף קשרי אצבעותיהם) וראה אלף-למטה תרי"ג ס"ק ט, שבח-המועדים עמ' 50 וש"נ.

גם בנטילת ידיים שחרית יטלו הכהנים עד פרק הזרוע (כדעת הקיצור שו"ע סי' קלג ס"ז - הוראת הרבי, 'אוצר' עמ' ריז. וראה דיון בזה בקובץ 'הערות הת' ואנ"ש' כפר-חב"ד, גיליון קעב עמ' 31-28), ומ"מ ישובו ויטלו ידיהם לסירוגין במוצאי יוהכ"פ (לקו"ש שם).

84) סידור אדה"ז. ראה סקירה בנושא זה בס' 'חקרי מנהגים', עמ' קפה, וש"נ.

85) ד"ה אדון עולם תש"ג סו"ס א - ספר המאמרים תש"ג עמ' 11 "איתא בספר אליה רבא סי' מו ס"ק טו בשם המהרש"ל ז"ל "מצאתי, כל מי..." (תודה להרה"ח ר' ליפא שי' קורצווייל מנחלת-הר-חב"ד).

86) ודלא כמנהג העולם, 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רכ.

87) סידור 'תורה אור' עמ' 259, 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' קסו. כה"ח סי' רפד ס"ק לז ע"פ זוהר ח"א פד,א.

88) קיצור שו"ע קלג,כא. ולכאורה גם מי שיש לו הורים ונפטר לו רח"ל בן או בת נשאר לומר 'יזכור', ועכ"פ כשאין אחרים שיאמרו עבורם, ועיין.

89) הוראת הרבי בחוברת 'תוכן עניינים' - לה"ק - גיליון נז, חג הסוכות תשכ"ה (והיא 'משנה אחרונה' כלפי המובא ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד עמ' שפג "לומר באופן שלא יהיה ניכר", וחבל שנשמטה שם), הובאה בשלימותה ב'אוצר' עמ' רכא-ב.

מי שכבר סיים י"ב חודשי אבלות (כיוון ששנת תשס"ג היתה שנה מעוברת) אך טרם הגיע היארצייט שלו, בקובץ 'הערות וביאורים - אהלי תורה' (גיליון שמט עמ' י') סיפר הת' ר' ישראל-מרדכי הלוי קאזמינסקי שהיתה אצלו שאלה זו, ובחודש אלול תשמ"א שאל זאת את הגר"י לנדא ע"ה, שענה לו ששאלה זו היתה גם אצלו ושאל את כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, ופסק שצריך לומר 'יזכור'.

90) הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע - 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' נח. ושם, שפעם בשנת תש"י הורה הרבי למזכיר הרי"ל שי' גרונר שיאמר זאת.

91) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע אדה"ז סי' תרכ"א ס"ה. (מש"כ שם לומר איזה מזמור, צ"ע, שהרי הש"ץ אומר פסוקי 'ידעתי...' לפני הקדיש).

92) המתפלל במניין (נוסח פולין) שאומרים 'כתר' בכל תפילות היום, לכאורה יענה עמהם כנוסחתם, ע"פ פשטות לשון האריז"ל "לומר כל נוסח הקדושה עם הש"ץ מלה במלה" (שו"ע אדה"ז סי' קכה סו"ס א. וראה בס' הפסק בתפילה עמ' פ. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ו חאו"ח סי' י' סוף אות ד).

93) הנה 'עלינו' הוא חלק בלתי-נפרד מהתפילה (וכש"כ בר"ה), ולפלא שנפוץ שלאחר הכריעה הש"ץ והציבור מסיימים אותו בלחש. ולפי הלשון במחזור השלם אודות הפסוקים שאומרים כ"קבלה מהרוקח" ברור שהש"ץ ממשיך נוסח עלינו בקול, ואז אומרים זאת הציבור בלחש (אמנם במהרי"ל ובד"מ שי"ל לאחרונה מכת"י ודפוסים ראשונים לא הביאו כלל נוסחא כזו - שמקורה בתיקון השער הכולל פמ"ג ס"ק יג - אלא כהנוסח בקצת מחזורים ובמהרי"ל שדחה שם,שכאשר הקהל אומר הוא אלקינו ,יאמר הש"ץ פסוקים אלו. ואולי היה המנהג שלאחר שהש"ץ מסיים לאומרו בקול, אומרים זאת הציבור, ואז יאמר אותן פסוקים. וע"ע).

94) סה"ש תש"ד עמ' 26-25.

95) שו"ע אדה"ז סי' קיג סו"ס ג.

96) 'רשימות' ד' עמ' 10. וראה 'אוצר' עמ' קלב.

97) ספר-המנהגים עמ' 59.

אדמו"ר מהורש"ב ואדמו"ר מהוריי"צ למדו ביוהכ"פ את כל שיעוריהם הקבועים, גם השיעורים בנגלה, אבל על לימוד משניות וגמ' מסכת יומא כתב הרבי:"לא ראיתי שרבים נוהגים כן... אפילו לא מספר *לנקד מ' בחיריק ופ' בקמץ* ניכר כלל. ובדבר הרגיל ונעשה בפרסום, לא ראינו - ראיה" (למרות האמור בשו"ע אדה"ז תרכא,טז) - 'אוצר' עמ' רלא-ב.

98) 'אוצר' עמ' רלג.

99) שו"ע אדה"ז סי' תרכ"ג ס"ב.

ראה בסה"ש תורת-שלום עמ' 35, שלתפילת נעילה מקבל כל אחד מישראל מלמעלה כוחות מחודשים לגמרי, כוחות גשמייים ומכל-שכן רוחניים, עיי"ש.

100) ספר-המנהגים עמ' 64. לוח כולל-חב"ד.

101) 'שמועות וסיפורים' ח"א עמ' קז, וכך מפוסק ומוסבר גם בסה"מ תרפ"ז ס"ע כא. ובלקו"ד ח"א דף נט,א איתא מהאי-טעמא לעשות אתנחתא אחר תיבת 'ואוצרך'.

102) ספר-הניגונים, ניגון קע.

103) שו"ע אדה"ז סי' תרכג סעיף יא.

104) 'אוצר' עמ' רמב, והוא מלוח חב"ד תשנ"ג.

105) אג"ק ח"ג עמ' רכ. זאת למרות שבעבר, הקפידו אנ"ש על כך (הרה"ח רש"ח קסלמן ע"ה) - 'אוצר' עמ' רמה.

106) המתפלל במניין מנוסח אחר, ומייד אחרי 'תתקבל' מתחילים ערבית - לכאורה עליו לסיים תחילה את 'אין כאלוקינו', 'עלינו', 'אל תירא' ו'אך צדיקים', וט' פרקי התהילים, ורק אחר-כך יתחיל להתפלל ערבית - למרות שעל-ידי-זה הוא מפסיד את הקשר בין 'ברכו' לברכות ק"ש (ראה שו"ע אדה"ז סי' נד ס"ג. משנ"ב סי' רלו ס"ק א). זאת ע"פ מנהגנו שאין "מהפכין הצינורות", וק"ו כאן, שהרי תפילת ערבית שייכת כבר ליום הבא.

107) שע"ת סי' קיח ס"ק א. דה"ח סי' לג. מו. עב.

108) קצוה"ש סי' כא ס"ד ובבדה"ש שם ס"ק ט.

109) סה"ש תרצ"ז עמ' 155 (כאחד מ"המנהגים המקובלים, שיש להם יסוד").

110) מט"א סי' תרי ס"ו, ועיי"ש עוד.

111) סה"ש תש"ה עמ' 21: "והטעם ידוע". והעיר הרבי שם: "כנגד שם הוי"ה - מרשימות שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר". ונמצא ב'רשימות' ד' עמ' 18, עיי"ש.

112) אג"ק ח"י עמ' רצז (ע"פ המכתב המקורי, הגרש המופיע בו אחר תיבת "שלדידי", הוא טה"ד. וא"כ, תיבה זו משמעה: לדעת הרבי).

113) לצורך שלילת התפשטות הטומאה לאחר סור קדושת היום - לקו"ש ח"ט עמ' 386.

114) שו"ע אדה"ז סי' תרכד ס"ה-ו.

115) 'אוצר' עמ' רמח. וראה במכתבו של הרה"ח הרי"ל שי' גרונר ב'כפר חב"ד', גיליון 918 עמ' 94.

116) ראה אופני הנהגה שונים ב'אוצר' שם.

117) לוח כולל-חב"ד.

118) שו"ע אדה"ז שם ס"ט, 'המלך במסיבו' ח"א עמ' רמו. וראה 'אוצר' עמ' רנ.

119) לשמע-אוזן עמ' 145 בשם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. וראה 'אוצר' עמ' רנא.

120) סה"ש תש"נ ח"א עמ' 41. וראה 'רשימות' שם. 'המלך במסיבו' ח"א עמ' רנא, ועוד.

121) מפי הרה"ח ר' דובער יוניק, בי"מ 246 עמ' 27.

122) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז שם סי"ד.

123) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז שם סי"ג, ומג"א סי' תקע"ג ס"ק ב.

124) תיאור ההסתלקות, ותצלום המצבה (החדשה) בס' 'ימי חב"ד' ביום זה. ביאור מעלת היום בשיחות הרבי, הובאו בס' 'הלכות החג בחג' עמ' 53 ואילך.