נושאים נוספים
	התקשרות גליון 643 - כל המדורים ברצף
	"מודה במקצת" חייב שבועה – בעבודה הרוחנית
	הכול מתחיל בשליחות הראשונה
	המשך תרס"ו
	פרשת חיי-שרה
	קריאת התורה בחנוכה ובסוכות / שתיקה כהודאה / תענית חתן
	הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי חילק בין חנוכה לסוכות

בשבוע שעבר הגיב כאן הגרמ"ש אשכנזי שליט"א על מה שכתבנו בעניין סדר קריאת התורה בחול-המועד בארצנו הקדושה. צר לי על כך שהסברות והפלפולים, היפים כשהם לעצמם, מסיטים את הדיון מהנקודה המרכזית – מה הכריע הרבי בנוגע לפועל.

דווקא הדברים שהביא מהצמח-צדק, שזו אותה מחלוקת בסוכות ובחנוכה, מחזקים עוד יותר את עמדתנו, שהרי אם דין אחד לחנוכה ולסוכות, מדוע אנו רואים שהרבי חילק ביניהם בצורה ברורה כל-כך:

בחנוכה – לאחר הוראתו בכתב בזה, הסכים הרבי לשינוי, שנעשה כלשונו הק' ל"הנהגת חב"ד מפורסמת" גם באה"ק, על-ידי שינוי ההוראה בלוח כולל-חב"ד, שכדברי הרבי בשנת תשנ"ב "בו לוקטו בקיצור הדינים והמנהגים בעניינים שהזמן גרמא, כדי שיהיו חקוקים בזכרון כל אחד ואחד",

ואילו בסוכות – לא זו בלבד שהרבי לא הורה בשעתו לשנות מיד גם בסוכות, כפי המתבקש לכאורה, אלא שגם לאחר שאמר בשיחתו בשנת תשמ"ט את 'סיפור הדברים' שגם בארה"ק יש בסוכות מנהג כזה, לא הניח לפרסם את הדברים ב'הנחות', ואף כתב עליהם שזו "משנה ראשונה" בלבד – ולפועל לא הניח הרבי לשנות מאומה בלוח מהכתוב שם, שיש לקרוא כמנהג העולם באה"ק.

ואולי באמת לא רצה הרבי שינהגו אנ"ש באה"ק בסוכות אחרת מכל קהילות ישראל (וכמו בעניין יום-טוב שני ביישובים החדשים, 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' רס), מכיוון שבסוכות אין זו בדיוק אותה קריאה כמו בחו"ל, מה-שאין-כן בחנוכה, שאנו ממשיכים את מנהג חו"ל בארץ ללא כל שינוי (וכמו לעניין 'שהחיינו' בברית-מילה).

יהיה אשר יהיה הטעם, בנדון דידן (כמו בחנוכה) הרבי הכריע בעצמו, ולא הפנה את העניין לרבנים כלל. לאור זאת תמוהה מאוד המסקנה ש"כמובן (!) שמהשתלשלות הדברים הנ"ל אין בידינו להסיק באופן ברור מהי דעתו של כ"ק אדמו"ר" – שהרי בדיוק להפך, כאן יש לנו הוראה מפורשת של הרבי, שממנה ברורה לגמרי הכרעתו בנוגע למעשה.

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, רב אזורי עומר

תיקון: ב'התקשרות' גיליון תרמ"א עמ' 19 הובא (מתוך 'תשורה') המענה הראשון של הרבי על קריאת התורה בחנוכה, שבו כתב "...ואינני רואה מקום בזה לחלק בין אה"ק ת"ו לחו"ל". לא שמנו לב שהמענה (והמכתב כולו) כבר הופיע בסדרת 'אגרות-קודש' של הרבי, כרך י' עמ' רצו.

"שתיקה כהודאה"

בגיליון תרל"ט עמ' 14 כתבו בנושא 'ברכו', ודנו בקשר למנהג העולם שאינם נזהרים מהפסק אחרי ברכו דערבית, אף אם דעתם להתפלל אחר-כך עם הציבור.

רציתי רק לציין מה שבספר 'יסוד ושורש העבודה' (שער השמיני, שער העליון, פרק רביעי בתחילתו),

אינו מעורר שם – כדרכו לעורר תמיד בנושאים דומים – על ההפסק בין 'ברכו' לברכות קריאת-שמע. ואף שלא היה פוסק, וספרו זה איננו ספר-הלכה, אף-על-פי-כן היה בבחינת "וה' עמו – שהלכה כמותו". וידועה ההערכה המיוחסת אליו מאבות החסידות.

הרב שמעון יעקובוביץ, ירושלים ת"ו

תענית חתן שלא ביום חופתו

ב'התקשרות' פרשת שופטים (גיליון תרל"א ס"ע 16) הובא בשם שו"ת דברי-יציב (אה"ע סי' עה. בין השאר –  ע"פ תלמידי הבעש"ט), שהחתן שיום חופתו בראש-חודש לא יתענה אף בערב-ראש חודש. וסיים: ו"נהרא נהרא ופשטיה". ובטח כיוון בזה להעיר מהמפורש בליקוטי-שיחות (כרך כד, עמ' 464) שלמנהגנו כן מתענה החתן בערב ראש-חודש.

אגב יש לברר בעניין זה מה עושים בספק הבא: האם צום זה של ערב-ראש-חודש הינו בגלל שיום זה הוא יום המתאים לתענית, בהיותו יום-כיפור-קטן, או שגם בשאר ימים שהחתן והכלה אינם מתענים ביום חופתם, צריכים להתענות יום אחר במקומו.

עובדא הווה אצלי בחתונה שהתקיימה באמצע חנוכה, שאם היו צריכים להתענות – הרי המדובר בכמה ימים לפני החתונה. ואולי בכהאי-גוונא לא נאמרה הוראה הנ"ל להתענות ביום אחר.

הרב לוי- יצחק ראסקין, דומו"צ דקהילת חב"ד-ליובאוויטש, לונדון

תשובת המערכת

לפי לשון הרבי: "... שגם העניין דתענית ביום החופה, גם ההוראה שביום ראש-חודש אין להתענות, כי אם ביום שלפני זה, ותקפו כמו שמתענה ביום החופה, מרועה אחד ניתנו והיינו הך...". – דייק וכתב "ביום שלפני זה" ולא "בערב ראש-חודש" וכדומה, הרי שאין זה שייך רק ליום-כיפור-קטן.