שאלה: מה מיוחד השנה בהדלקת הנרות בליל שני של ראש-השנה?

תשובה: בדרך-כלל מדליקים נרות שבת (וכנהוג – גם נרות-יום-טוב) זמן מסויים קודם שקיעת השמש, אולם בליל ב של ראש-השנה מדליקים נרות רק אחרי זמן צאת השבת. המתפללת ערבית אומרת 'הבדלה' בתוך תפילת שמונה-עשרה ('ותודיענו'). אישה שאינה מתפללת אומרת תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

בהדלקת נרות הנעשית ביום-טוב עצמו, שאסור להדליק בו אש חדשה, מדליקים רק מאש קיימת (ויש לזכור להשאיר לשם כך מערב החג נר-נשמה וכדומה). כמו-כן אין לכבות את הגפרור שמעבירים בו אש, אלא להניחו שיכבה מעצמו.

יש נוהגים גם בנרות יום-טוב לכסות את העיניים לאחר ההדלקה ולברך, וכן מנהג חב"ד. מקצת הספרדים (יוצאי מרוקו, סלוניקי, טורקיה) ומקצת האשכנזים (יוצאי ליטא ועוד) נוהגים כך רק בנרות שבת, ואילו ביום-טוב מברכים לפני ההדלקה (התימנים, התוניסאים, יוצאי חלב ועוד מברכים גם בשבת לפני ההדלקה, וכן דעת 'יביע אומר').

בהדלקת נרות של יום-טוב נוהגים בקהילות רבות לברך, לאחר ברכת ההדלקה, "שהחיינו... לזמן הזה" (ה'יביע אומר' ואחרים שוללים זאת תמיד). בראש-השנה, שכולו "קדושה אחת", נהגו שהמדליקה תלבש לפני-כן בגד חדש או שיונח לפניה פרי חדש, כדי שתוכל לברך את הברכה ללא חשש.

המברכת על פרי חדש רצוי שתסמיך את ההדלקה לקידוש ככל האפשר. כמו-כן נהוג לברך ולאכול את הפרי החדש מיד לאחר קידוש ולפני נטילת-ידיים לסעודה.

גבר שהדליק נרות בעצמו ובירך 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, לא יברכנה שוב בקידוש.