בחודש אלול אנו עושים את המאזן הכולל של חיינו בשנה החולפת. אולי זה הזמן לבחון את כל מהלך חיינו הציבוריים ולשאול את עצמנו לאן פנינו מועדות
בשבועות האחרונים אנחנו שומעים ללא הרף את הצירופים 'ועדת חקירה', 'ועדת בדיקה'. הדיון הציבורי מתמקד בשאלה אם תקום ועדה אחת או שתיים ושלוש, ואם היא תהיה 'ציבורית', 'ממשלתית' או 'ממלכתית'. בתוך כך נשמעת התביעה שלא להסתפק בחקירת אירועי המלחמה עצמם, אלא לבדוק את מערכת קבלת ההחלטות בשנים שעברו, מההחלטות על הנסיגה מלבנון.
יפה שהציבור מרגיש צורך לבדוק את התנהלות העניינים כמה שנים לאחור. אלא שאם כבר יש נכונות כזאת, אולי לא נסתפק בחקירת ההיבט הביטחוני בזירה הלבנונית, אלא נחקור חקירה יסודית ועמוקה יותר של כל דרך ההתנהלות שלנו, מאז הקמת המדינה.
האומנם מדינה יהודית?
הדבר שמניע את התביעה לחקירה בהיבט הלבנוני הוא העובדה שניסו ללכת בדרך מסויימת והתברר שהיא הביאה אותנו לאסון. עכשיו מבקשים לחקור מדוע הלכו בדרך זו, האם שקלו את הסיכונים, האם הקשיבו לאזהרות, האם היו ערים למידע המודיעיני וכך הלאה. מהלך מחשבה זה אמור לעורר בדיקה יסודית הרבה יותר, כשאנחנו רואים לאן הגיעה החברה הישראלית ומה דמותה של המדינה.
חודש אלול הוא חודש התשובה וחשבון הנפש. בחודש הזה אנחנו עושים את המאזן הכולל של חיינו בשנה החולפת. דברים שאולי לא חושבים עליהם בחיי היום-יום עולים על השולחן. אנו מנסים לראות את התמונה הכוללת, שלא רואים אותה בתוך כל הפרטים של השנה כולה. אז אולי זו גם השעה לבחון את כל מהלך חיינו הציבוריים ולשאול את עצמנו לאן פנינו מועדות.
המדינה הוקמה כדי שתהיה לנו מדינה יהודית, אך מה נשאר מה'יהודית'? השבוע תיפתח שנת הלימודים. מה ילמדו כמיליון וחצי התלמידים במערכת החינוך של המדינה היהודית? אנו רואים את התוצר של המערכת הזאת. צעירים וצעירות שאינם מכירים את התנ"ך; שמאמר חז"ל נשמע באוזניהם סינית; שמושגי-היסוד של היהדות זרים להם.
רצינו מדינה יהודית, ומה יהודי יותר מלדאוג לעצם הרציפות היהודית ולמניעת התבוללות. והנה דווקא המדינה היהודית עוסקת בטשטוש הזהות היהודית וברישום גויים כיהודים. מאות אלפי לא-יהודים מובאים לארץ כעולים חדשים, מתחתנים עם יהודים, וכך מתפתחת ההתבוללות כאן בארץ-הקודש. בשנים האחרונות אף מנסים להציג את המאבק בהתבוללות כמשהו חשוך ואפל, שמנוגד לעקרונות ה'נאורים'. אז למה בכלל לדבר על מדינה יהודית?
יהדות הייתה מאז ומעולם שם נרדף לערכי המשפחה. בכל הדורות הייתה המשפחה היהודית עוגן היציבות, שהעניק לבניה כוח ועוצמה. ראו את התפוררות המשפחה שגוברת והולכת כאן בארץ. יש כיום אזורים שבהם ילד שבא ממשפחה בעלת שני הורים מרגיש חריג בקרב רוב הילדים שהוריהם גרושים או שהם באים ממשפחות חד-הוריות. הלזה פיללנו?
צינור החמצן
אפשר למצוא סיבות רבות ולהתעטף במחקרים מלומדים, אבל בליבנו פנימה אנו יודעים כי הסיבה לכל אלה היא אחת – ההתנתקות מצינור החמצן של הקיום היהודי. העם היהודי אינו יכול להתקיים בלי חיבור אמיתי ליהדות, לתורה, למצוות, לאמונה. כשם שדג אינו יכול להתקיים בלי מים, כך יהודי אינו יכול לחיות חיים תקינים בלי זיקה עמוקה למקור-חיותו.
ועדת חקירה שתצביע על הבעיה המרכזית הזאת – לא תקום ככל הנראה. אין אלא להציע לכל אחד ואחת, לכל משפחה ומשפחה, לעשות את הבדיקה הזאת בעצמם. אם אנחנו רוצים להיות יהודים ולגדל את ילדינו כיהודים, עם כל הערכים המופלאים שנשא עמו העם היהודי לאורך אלפי שנות קיומו – אין לנו ברירה אלא לחזק את החיבור למקורות היהדות, לערכים ולשורשים. כי בלעדיהם אין לנו חיים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
