ה'חוזה' מלובלין הורה פעם אחת לתלמידו רבי שלום מבלז לעמוד בבית-המדרש ליד התנור, במקום שהיו פשוטי-העם עומדים. כשעמד שם שמע כמה אנשים אומרים זה לזה בלב נשבר: "באנו לכאן ממרחקים, את תורתו של הרבי לא הבנו, ועתה אנו שבים ריקם".

הבין רבי שלום כי לשם כך שלחו רבו לשם, פנה אל האנשים ואמר: "יום אחד הביאו לפני בית-דין של מעלה את זכויותיהם של ישראל - צדקה, הכנסת-אורחים, גמילות-חסדים ועוד. בא השטן והביא מקרב אומות-העולם אנשים שעושים מעשי צדקה וחסד, כאומר, אין מה להתפעל ממעשי עם-ישראל. עמד המלאך מיכאל, סנגורם של ישראל, והביא את הלבבות השבורים של בני-ישראל - שכמותם אי-אפשר למצוא בשום מקום".

וסיים רבי שלום: "כשבאים אל הצדיק וחוזרים עם לב שבור - זה רכוש גדול".