נושאים נוספים
	התקשרות גליון 628 - כל המדורים ברצף
	התורה מאירה ומהפכת את חושך הגלות לאור הגאולה
	"נחמו נחמו" – נחמה כפולה
	"עיר קדשנו ותפארתנו"
	פרשת ואתחנן
	"תריס בפני הפורענות"
	בדיקת תפילין ומזוזות כל י"ב חודש, חירש-אילם שלמד בבית-ספר
	הלכות ומנהגי חב"ד

מכיוון שהירידה בתשעה באב היא שלא בערך לירידה על-ידי חטאים סתם, לכן גם העלייה שלאחריה גדולה יותר אף מן העלייה שביום-הכיפורים * עניין זה מודגש גם באופן שבו נחוג ה"יום טוב" דט"ו באב, שמותר באכילה ובשתייה, לעומת יום-הכיפורים שהוא יום תענית * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות חמשה-עשר באב איתא במשנה סוף מסכת תענית¹: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב".

ונקודת הביאור בזה²:

חמשה-עשר באב הוא היום שבו "קיימא סיהרא (דחודש אב) באשלמותא"3, ושלימות הלבנה קשורה ומורה על השלימות דישראל ש"מונין ללבנה" ו"דומין ללבנה"4.

ואף ששלימות הלבנה בחמשה-עשר בחודש היא בכל חודשי השנה, מכל-מקום, יש עילוי בחמשה-עשר באב לגבי חמשה-עשר דכל חודשי השנה, אפילו לגבי חמשה-עשר בניסן (חג הפסח) וחמשה-עשר בתשרי (חג הסוכות), כדברי המשנה "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב", שהיום-טוב דחמשה-עשר באב גדול יותר מהימים-טובים שמתחילים בחמשה-עשר בניסן ובחמישה-עשר בתשרי, חג הסוכות, שבעת ימי הפסח, ושמונת ימי הסוכות (שבעת ימי הסוכות ושמיני עצרת). כדלקמן.

ב. ויובן בהקדם החילוק שבין חמשה-עשר בניסן לחמשה-עשר בתשרי: חמישה עשר בניסן (חג הפסח) קשור עם עבודת הצדיקים – שהרי בחג הפסח היתה לידת עם ישראל, כלשון הכתוב5 "לקחת לו גוי מקרב גוי", ובמילא היתה אז התחלת העבודה דבני-ישראל – עבודת הצדיקים, "ועמך כולם צדיקים"⁶.

וחמשה-עשר בתשרי (חג הסוכות) קשור עם עבודת התשובה – שהרי חג הסוכות בא לאחרי ועל-ידי עבודת התשובה⁷ בעשרת-ימי-תשובה שבהתחלת החודש, עד לשלימות התשובה דיום-הכיפורים, "אחת בשנה"⁸, שעניין זה מתגלה "ליום חגינו"⁹, חמשה-עשר בתשרי¹⁰.

וכיוון שיש עילוי בעבודת התשובה לגבי עבודת הצדיקים – מובן, שיש גם עילוי בחמשה-עשר בתשרי (הקשור עם עבודת התשובה) לגבי חמשה-עשר בניסן  (הקשור עם עבודת הצדיקים).

ועל-פי זה יש לבאר גם העילוי דחמשה-עשר באב לגבי חמשה-עשר בניסן וחמשה-עשר בתשרי:

המעלה שבעבודת התשובה (שמצד זה יש עילוי בחמשה-עשר בתשרי לגבי חמשה-עשר בניסן) היא מצד העלייה שנעשית לאחרי הירידה (שעל-ידי החטא), ירידה צורך עלייה, שעל-ידי זה באים לדרגה נעלית יותר מכמו לפני הירידה, וככל שתגדל הירידה למטה-מטה ביותר, כך תגדל העלייה למעלה-מעלה ביותר.

ומזה מובן גודל העילוי דחמשה-עשר באב – להיותו לאחרי הירידה דתשעה באב שבו היה חורבן בית-המקדש עד לקודש-הקדשים כו', אשר, מכל ענייני ירידה בעולם-הזה התחתון שאין תחתון ממנו הרי זו ירידה הכי גדולה שאין דוגמתה (שלא בערך לגבי הירידה הקשורה עם עבודת התשובה דיום-הכיפורים והתגלותה בחג הסוכות), ולכן גם העלייה (שנעשית על-ידי ירידה גדולה זו) היא עלייה גדולה ביותר (שעל-ידי זה מתגלית השלימות ד"מנחם-אב"¹¹, נחמה על עניין הגלות). כמודגש במעלת היום-טוב שאין דוגמתו בכל השנה כולה – "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב".

ג. ויש להוסיף, שעניין זה מרומז גם במהאמר "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום-הכיפורים":

ההשוואה דחמשה-עשר באב ויום-הכיפורים מדגישה את הנקודה המשותפת והצד השווה שביניהם – עלייה שבאה לאחרי הקדמת הירידה על-ידי עבודת התשובה: יום-הכיפורים – העילוי שנעשה לאחרי הירידה דהחטא על-ידי עבודת התשובה דיום-הכיפורים, וחמשה-עשר באב – העילוי שנעשה לאחרי הירידה דתשעה באב על-ידי עבודת התשובה שבכללות "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"¹².

וההקדמה דחמשה-עשר באב ליום-הכיפורים ("לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב (ואחר-כך) וכיום-הכיפורים") – אף שמצד סדר המאורעות קודם יום-הכיפורים (בסיום ג' פעמים ארבעים יום דמתן-תורה בסמיכות ליציאת-מצרים) לחמשה-עשר באב (כשכלו מתי מדבר¹³ בסוף שנת הארבעים ליציאת-מצרים) מדגישה את המעלה דחמשה-עשר באב גם לגבי יום-הכיפורים, כאמור, שכיוון שהירידה דתשעה באב היא שלא בערך להירידה שעל-ידי חטא סתם, לכן, גם העלייה דחמשה-עשר באב היא באופן נעלה יותר מהעלייה דיום הכיפורים.

ויש לומר שעניין זה מודגש גם בה"יום טוב" ("לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום-הכיפורים") – שהיום-טוב דיום-הכיפורים הוא באופן של העדר ואיסור אכילה ושתייה, מה-שאין-כן היום-טוב דחמשה-עשר באב הוא באופן שמותר¹⁴ באכילה ושתייה, על-דרך ובדוגמת העילוי דפורים¹⁵ לגבי יום-הכיפורים, "כפורים" (בכ"ף הדימיון), כמו פורים¹⁶, כיוון שהעניינים שנעשים ביום-הכיפורים באופן של תענית, נעשים בפורים באופן של "משתה ושמחה"¹⁷, ושמחה הכי גדולה, "מחייב¹⁸ איניש לבסומי¹⁹ בפוריא עד דלא ידע"²⁰.

ד. ובהמשך לדברי המשנה בסוף מסכת תענית על-דבר היום-טוב דחמשה-עשר באב מבארת הגמרא בסוף מסכת תענית עניינו של חמשה-עשר באב בעבודת האדם – "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", ומפרש רש"י "מחמשה-עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו" – שגם בעניין זה²¹ מודגש הקשר והשייכות ליום-הכיפורים:

בביאור היום-טוב דיום-הכיפורים – איתא בגמרא¹³ "בשלמא יום-הכיפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שנתנו בו הלוחות האחרונות"²². ובלוחות האחרונות מודגשת ההוספה בלימוד התורה (עניינו של חמשה-עשר באב, "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף") – כדאיתא במדרש²³ "אמר לו הקב"ה (למשה) אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות, מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב²⁴ ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושייה".

זאת ועוד:

כשם שביום-הכיפורים מודגש הקשר והשייכות דמתן-תורה ("יום שניתנו בו לוחות האחרונות") לעבודת התשובה ("דאית ביה סליחה ומחילה"), כן הוא גם בנוגע לחמשה-עשר באב – שעל-ידי ההוספה בלימוד התורה מחמשה-עשר באב ("מכאן ואיל דמוסיף יוסיף") מתקנים (עניין התשובה) העניינים הבלתי-רצויים דתשעה באב.

ה. ויש לומר, שעניין זה, (שהתיקון דתשעה באב נעשה על-ידי ההוספה בלימוד התורה) מרומז גם מהדיוק "דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה": הטעם ש"מחמשה-עשר באב ואילך מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה", הוא לפי שמחמשה-עשר באב ואילך "הלילות מאריכין והימים מתקצרין"²⁵, ולכן צריך לנצל אריכות הלילה כדי להוסיף בלימוד התורה, כמאמר רז"ל²⁶ "לא איברי ליליא אלא לגירסא", שהלילה הוא זמן מסוגל ביותר ללימוד התורה, כפסק-דין הרמב"ם²⁷ "אף-על-פי שמצווה ללמוד ביום ובלילה אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה... אמרו חכמים²⁸ אין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר²⁹ קומי רוני בלילה".

ויש להוסיף על-דרך הרמז שחושך הלילה מורה על חושך הגלות, והעצה לזה – "מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה", שעל-ידי ההוספה בלימוד התורה בלילות, "תורה אור"³⁰, מאירים חשכת ליל הגלות³¹, ועד שמהפכים חשכת ליל הגלות לאור הגאולה כמו שכתוב³² "לילה כיום יאיר".

ויש לקשר זה גם עם דברי הגמרא לפני זה (לפני "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף") "מחמשה-עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה" – שהחלישות ("תשש") בהעניינים הבלתי-רצויים הקשורים עם "חמה"³³ נעשית על-ידי ההוספה בלימוד התורה (בלילה) מחמשה-עשר באב ואילך (שהלילות מתארכין) כמאמר רז"ל³⁴ שהתורה נקראת "תושייה" (ובפרט לוחות אחרונות שהם באופן ד"כפליים לתושייה"²³) על-שם שמתשת הכוח דנפש הבהמית³⁵, וכש"תשש כוחה של חמה, נתחזק וניתוסף כוחה של הלבנה, עד ש"קיימא סיהרא באשלמותא", השלימות דישראל שדומין ללבנה.

ו. ובהמשך לזה בא סיום מסכת תענית במשנה ובגמרא – "בנות ישראל יוצאות וחולות³⁶ בכרמים כו'", "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כו'":

על-ידי ההוספה בלימוד התורה ("מכאן ואילך דמוסיף יוסיף") פועלים שלימות העניין ד"ביום חתונתו זה מתן תורה" (יום-הכיפורים שניתנו בו לוחות אחרונות) – הנישואין דהקב"ה וכנסת-ישראל בגאולה העתידה ("ביום שמחת לבו זה בניין בית-המקדש שיבנה במהרה בימינו", "אחמשה-עשר באב קאי שטעמי שמחתו תלויין בבניין בית-המקדש"³⁷), כמאמר רז"ל³⁸ "לימות המשיח יהיו נישואין".

וזהו תוכן העניין ד"בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים כו'" – כידוע ש"בנות ישראל" קאי על כנסת-ישראל, כל אחד ואחד מישראל וכלל ישראל, שמתחלקים בפרטיות לד' הסוגים שהובאו בברייתא³⁹ בסיום המסכת, שהם כנגד ד' אותיות שם הוי'⁴⁰, וכולם יחדיו "יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות שא נא עיניך וראה כו'" – השידוך והנישואין דכנסת-ישראל עם הקב"ה.

ומדייק במשנה "חולות בכרמים", ריקוד באופן של "מחול" דווקא. ומבואר בפרטיות יתר בגמרא ש"עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם (באמצע המחול) בגן-עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו כו'" – ש"מחול" הוא ריקוד בעיגול באופן של קירוב דווקא⁴¹ (כפי שרואים במוחש ב"מחול" כפשוטו⁴²). ורומז על הקירוב והאחדות דכל בני-ישראל ("ועמך כולם צדיקים") עם הקב"ה שנעשה בפועל ובגילוי על-ידי לימוד התורה – "ישראל אורייתא וקב"ה כולא חד"⁴³, ובפרט על-ידי ההוספה בלימוד התורה באופן ד"כפליים לתושייה", שעל-ידי זה נעשה גם הקירוב והאחדות עם הקב"ה באופן ד"כפליים לתושייה", כהסיום בגמרא בפסוק ⁴⁴ "ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה גו' זה ה' קיווינו לו גו'", ב' פעמים זה⁴⁵.

(קטעים משיחות חמשה-עשר באב ה'תשמ"ט. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ט, כרך ד, עמ' 150-154 – בלתי מוגה)

-------------------

1)    כו,ב.

2)    וכבר נתבאר בארוכה בשנים שלפנ"ז, על יסוד ביאורי רבותינו נשיאינו במאמרי חסידות, בתוספת הערות וכו' (ראה קונטרס משיחות: ליל ד' פ' עקב. ט"ו במנ"א תשמ"ו. ש"פ ואתחנן, ט"ז מנ"א תשמ"ח. ועוד)

3)    זוהר ח"א קנ. ח"ב פ"ה, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.

4)    סוכה כט,א. ב"ר פ"ו, ג. וראה אוה"ת בראשית ד. סע"ב ואילך. ובכ"מ.

5)    ואתחנן ד,לד.

6)    ישעיהו ס,כא, סנהדרין ר"פ חלק.

7)    נוסף על ההכנה דעבודת התשובה בחודש אלול, ובפרט בימי הסליחות.

8)    ס"פ תצוה, אחרי טז,לד.

9)    תהילים פא,ד. וראה לקו"ת דורשי ר"ה נד, רע"ד. ובכ"מ.

10)  אותיות "ישרת", אבל בסדר דמלמטה למעלה – "תשרי" (ת' ש' ר'), בהתאם לסדר דעבודת התשובה (ראה אוה"ת על סידור עמ' שסח. ועוד).

11)  בהוספה על העניין ד"אב" סתם, אשר, גם כשאהבת האב היא בהתגלות יש מקום להנהגה שאינה טוב הנראה והנגלה, ובלשון רבינו הזקן (אגה"ק סכ"ב) "כמו אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו... רוחץ... מרוב אהבתו כו'", אלא אם כן כשמתגלית גם הדרגה ד"חסיד", שאז ההנהגה היא בטוב הנראה והנגלה דווקא (ראה סה"ש תש"ד עמ' 15).

12)  לשון אדה"ז בתניא רפל"ז.

13)  תענית ל, סע"ב.

14)  ומצד הציווי "ונשמרתם גו' לנפשותיכם" – חייב באכילה ושתייה.

15)  להעיר, שפורים דמוקפות חומה (שושן פורים) הוא ביום החמשה-עשר בחודש.

16)  תקו"ז תכ"א (נז,ב).

17)  אסתר ט,יז-כב.

18)  מגילה ז, ב.

19)  כולל גם חיוב דאכילת סעודה (נוסף על שתיית יין) – "חובת סעודה זו שיאכל ויתקן סעודה נאה כו'" (רמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו).

20)  ראה תו"א מג"א צה, סע"ד ואילך. צט,ד ואילך. ובכ"מ.

21)  כמו במאמר המשנה ע"ד היו"ט – "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום-הכיפורים".

22)  ועד"ז במשנה – "יום חתונתו זה מתן תורה", "יום-הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות" (פרש"י שם).

23)  שמו"ר רפמ"ו.

24)  איוב יא, ו.

259       פרשב"ם ב"ב קכא,ב.

26)  עירובין סה,א.

27)  הל' ת"ת פ"ג הי"ג.

28)  שמו"ר פמ"ז, ה.

29)  איכה ב,יט.

30)  משלי ו,כג.

31)  כולל שגם כשנמצאים לשעה קלה בגלות נעשה מעמד ומצב של אור (כפי ששייך בזמן הגלות). ועד שחושך (קושי) הגלות אינו אלא בתורה – על-דרך מארז"ל (סנהדרין כד,א) "במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל" (ראה תו"א ר"פ שמות).

32)  תהילים קלט,ב.

33)  "חמה" דייקא (ולא "שמש"), שמורה על החמימות דעוה"ז התחתון (ראה אוה"ת ואתחנן עמ' ב'קצח. סה"מ תרנ"ד עמ' צח. עת"ר עמ' רל).

34)  סנהדרין כו,ה. ועוד.

35)  תו"א יתרו סז,ב. ובכ"מ.

36)  כמו לחול במחולות (שופטים כא,כא) – פרש"י.

37)  חדא"ג מהרש"א תענית שם.

38)  שמו"ר ספט"ו.

39)  לגירסת הע"י.

40)  פע"ח סוף שער חה"ש – דרוש לט"ו באב.

41)  ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה עמ' ריד ואילך ועוד.

42)  אפילו אצל אוה"ע, ועאכו"כ אצל בנ"י, שאצלם כל העניינים הם לאמיתתם, משא"כ אצל אוה"ע, שאין זה אלא בשביל עניין הבחירה (ראה סה"מ תרנ"ו ס"ע שיט. ועוד.)

43)  ראה זח"ג עג,א.

44)  ישעיהו כה,ט.

45)  שמו"ר ספכ"ג.