ידוע הפתגם על מאמר חז"ל "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות" – שלכאורה מהי ההשוואה בין השוני בפרצופים לשוני בדעות? אלא כשם שאין פרצופו השונה של חברך מפריע לך ואין אתה תובע ממנו שישנה את פרצופו לדמות פרצופך, כך עליך לקבל בהבנה מלאה את העובדה שדעתו שונה מדעתך.
הרבי מליובאוויטש אומר בעניין זה (התוועדויות תשמ"ט כרך א, עמ' 357): "חילוקי דעות – הוא עניין טבעי, שהרי הקב"ה ברא את בני-האדם באופן ש'אין דעותיהן שוות', וממילא אי-אפשר (ואין צורך) לפעול דעה אחידה אצל כולם; מה שכן שייך לפעול הוא – שלמרות חילוקי הדעות יגיעו כולם להכרעה שבפועל ממש יעשו כך וכך".
אשמת שני הצדדים
מה עושים כאשר לא מצליחים להגיע להידברות ולהסכמה? אומר הרבי (שם כרך ג, עמ' 164): "כשיש חילוקי דעות בין בני-אדם – ואין פלא בדבר, שהרי הקב"ה ברא את בני-האדם באופן ש'אין דעותיהם שוות', וממילא לא תובעים מאחד שיוותר ויעלים את דעתו, שכם ייתכן שהוא צודק בדבר – צריכים להתדבר איש עם רעהו מתוך קירוב הלבבות, בדרכי נועם ובדרכי שלום; ואם עשו כן ולא הצליחו להגיע למסקנה המקובלת על כולם – יש להציע את הדברים לפני רבנים, רבני השכונה, 'מרא דאתרא', ולעשות כהוראתם, פסק-דין על-פי התורה".
הפיכת המחלוקת לעניין שמשתפים בו את הציבור הרחב היא דבר מושלל בתכלית: "אין לפרסם הדבר ברבים, על-ידי כתיבת מכתבים לרבים (אפילו בחתימת שם, ועל-אחת-כמה-וכמה ללא חתימת שם וכו'. מציאות כזאת היא מחוץ לגבול ישראל!). אם יש צורך והכרח בכתיבה – צריך לכתוב אך ורק לרבנים, שהם בחזקת כשרות שבוודאי לא יפרסמו את הדברים... וגם בעניין הנוגע לרבים – יודיעו הרבנים מה שנוגע למעשה בפועל בלבד".
הרבי סבור, כי כאשר פורצת מחלוקת, האשמה מוטלת על שני הצדדים (אגרות-קודש כרך יא, עמ' קלח): "בכלל, כאשר יש חילוקי דעות בין שני צדדים, ומתנהלת מחלוקת תוך כדי ביטויים חריפים, כמעט באופן קבוע אשמים בכך שני הצדדים, אפילו כאשר במידה מסויימת ולעיתים קורה שהצד האחד אשם במידה משמעותית, אך בכל-זאת, אשמה כלשהי נמצאת בכל צד".
ועוד בעניין זה (שם כרך ג, עמ' כ): "כשישנם שני צדדים, הרי בעולם הזה כמעט אי-אפשר שיהיה אחד צודק מאה אחוז והשני אשם מאה אחוז, אלא כל אחד ואחד אשם על-כל-פנים במקצת. ובפרט על-פי המבואר בחסידות פירוש הכתוב דכמים הפנים לפנים וכו'" [=כלומר, התייחסותו של הזולת היא השתקפות של יחסי כלפיו, כשם שהמים משקפים אליי את הדמות שאני מפנה אליהם].
לא להתייחס
אם בכל מקום ובכל זמן יש להיזהר ממחלוקת, על-אחת-כמה-וכמה כשעומדים סמוך לגאולה (שם כרך כג, עמ' סג): "האמת היא – שמתכוננים (לא למחלוקת חס-ושלום, אלא) ל'אותו הזמן שלא יהיה שם... קנאה ותחרות', על-ידי ההוספה... באהבת ישראל ובאחדות ישראל, שעל-ידי זה מבטלים את סיבת הגלות ומביאים את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו".
ובמיוחד כשנמצאים בארץ-הקודש (שם כרך ה, עמ' סה): "ואף שבכל מקום הנה שנואה המחלוקת ביותר, הרי בארץ-ישראל... שמפני חטא זה גלינו מארצנו, הרי על-אחת-כמה-וכמה שצריכים בזה השתדלות ביותר להימנע ממחלוקת ואביזרייהו".
וגם אם מישהו מרגיש שהותקף שלא בצדק, עדיף שלא להתייחס (שם כרך ב, עמ' סב): "רואים במוחש שבכגון דא מצליחים כשאין משימים לב לזה, היינו, שמעלימים עין, אשר על-ידי זה סוף-סוף מתקיים כמים הפנים לפנים". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
