חז"ל מציינים את המעלה המיוחדת של מתן התורה, מעלה הקשורה במספר שלוש: תורה משולשת (תורה, נביאים, כתובים), עם משולש (כוהנים, לוויים, ישראלים), החודש השלישי (סיוון, השלישי מניסן).
הדגשה זו על המספר שלוש דורשת הסבר: הלוא כל תפקידה של התורה לגלות בעולם את האחדות האלוקית, "ה' אחד", על-ידי תורה אחת. נמצא אפוא שמעלת התורה צריכה להתבטא במספר אחת ולא במספר שלוש!
עמידה במבחן
התשובה טמונה במשמעות העמוקה של האחדות. אכן, מטרת התורה לגלות בעולם את האחדות, אך האחדות עומדת למבחן רק כאשר קיימת ידיעה על מציאות נוספת. אם האחדות מתקיימת רק משום שהאדם אינו יודע על מציאות אחרת, אין זו אחדות שלמה, כי אין לנו ביטחון מה יהיה עליו כאשר ייוודע לו על המציאות האחרת.
ירידת הנשמה למטה נמשלת לבן מלך, שאביו החליט להעמיד במבחן את נאמנותו והתקשרותו למלך. לצורך זה הוצא הבן מהיכל המלך והוגלה למרחקים, בין בני-אדם נחותים ושפלים. כאשר בן המלך מתנהג גם שם כפי שראוי לבן מלך – או-אז מתברר שהוא קשור באמת לאביו.
הפיכה לאחדות
האחדות האמיתית באה אפוא לידי ביטוי רק כאשר יש מציאות אחרת, ובכל-זאת האחדות גוברת. וכאן יש שתי אפשרויות: א) ביטול המציאות האחרת ואי-התחשבות בה. ב) הפיכת המציאות האחרת עצמה ל'כלי' לאחדות.
האחדות באפשרות השנייה עמוקה יותר. אי-התחשבות במציאות האחרת עדיין משאירה אותה במקומה, אלא שאין מתחשבים בה; ואילו כשהופכים ועושים אותה-עצמה כלי לאחדות – כאן נוצרת אחדות אמיתית, ללא שיירים.
שלושה חודשים
מצבים אלה מסומלים בשלושת החודשים, ניסן, אייר, סיוון. ניסן, החודש הראשון, מסמל את הגילוי האלוקי – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה". זו התגלות שבאה מלמעלה, בלי קשר למצבו של העולם. אחריו בא חודש אייר, שבכל יום מימיו מקיימים את מצוות ספירת העומר, שעניינה בירור המידות של הנפש הבהמית. כאן אנו מתעסקים עם המציאות האחרת, אך בלי להפכה לאלוקות.
השלמות מגיעה בחודש סיוון, החודש השלישי. הוא מסמל את הפיכת העולם הגשמי כלי לאלוקות. כאן נוצרת מציאות חדשה – מציאות של עולם שאינו סותר את הקדושה האלוקית אלא מגלה אותה. לכן בחודש זה ניתנה התורה, שתפקידה לגלות אחדות זו בעולם, עד שהעולם כולו יהיה מציאות אחת עם הקב"ה.
(לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 301) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
