מאת: הרב יוסף שמחה גינזבורג
שאלה: האם נכון לתת פרס לתלמיד כדי לזרזו בלימוד ובהתנהגות, על-פי דברי המשנה "הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על-מנת לקבל פרס"?
תשובה: שאלה זו מבטאת את הפער בין הרצוי למצוי. כבר אמרו חז"ל, בגמרא ובספר הזוהר: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא 'לשמה'". הרמב"ם פסק, שאי-אפשר להתחיל (בכל גיל) בלימוד "תורה לשמה", ובתחילת הדרך חייבים להשתמש בתמריצים, כדי להרגיל את התלמידים ללמוד ולקיים.
אולם גם בשלב הראשון יש לעורר אצל התלמיד שאיפה להגיע במהרה ללימוד "תורה לשמה", שהרי כל יהודי מבקש בברכת התורה "ונהיה... כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה". עם ההתבגרות, הילד מחליף את הממתק והצעצוע ב'פרס' נעלה יותר, ואחר-כך בכבוד ובתהילה, ואט-אט מלמדים אותו שהמטרה הסופית אינה להיחשב 'גדול בתורה', אלא להכיר את בוראו, להתקרב אליו ולעשות נחת-רוח לפניו.
שאלה: ה'מבצעים' והתמריצים המעודדים תחרות וקנאה בין התלמידים, מביאה גם גאווה למצליחים וגורמת דיכאון לאחרים.
תשובה: כבר אמרו חז"ל "קנאת סופרים – תרבה חכמה". הקנאה והתחרות קיימות בכל חברה, אלא שעלינו לנתב אותן לעניינים ערכיים. אפשר להקהות זאת על-ידי שתלמידים יקבלו פרסים לא רק על הישגים לימודיים, אלא גם על מאמץ והתמדה, ואין צריך לומר – על מידות טובות.
במיוחד יש להשתדל לעודד באמצעות הפרסים תלמידים חלשים (אם רק אפשר למצוא עילה מספקת לכך).
מקורות: אבות פ"א מ"ג. פסחים נ,ב. זוהר ח"ג פה,ב. ב"ב כב, רע"א. רמב"ם בפיה"מ, הקדמה לפ' חלק, ובהל' תשובה פ"י ה"ד-ה. אמרי יעקב סי' רמה ס"ט. 'המפתח לעולם החינוך' עמ' 241. וראה אג"ק י,מה. יב,רעו. יח,רכה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
