שאלה: מדוע קוראים לפעמים הלל שלם ולפעמים רק 'חצי הלל'?
תשובה: להרבה דעות, אמירת 'הלל' בזמנים מיוחדים היא משבע מצוות דרבנן. ויש סוברים שהיא מן התורה, או מדברי הנביאים.
בשמונה-עשר ימים בשנה (בארץ-ישראל) גומרים את ההלל, כלומר, אומרים אותו בשלמותו: בשמונת ימי חג-הסוכות, בשמונת ימי חנוכה, ביום-טוב ראשון של פסח ובחג-השבועות.
ימים שגומרים בהם את ההלל הם הקרויים 'מועד' ואסורים בעשיית מלאכה, שכן נאמר (ישעיה ל,כט): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". יוצאים מן הכלל ימי החנוכה, שלא נתקדשו בעשיית מלאכה, ושבכל-זאת אומרים בהם הלל, מפני הנס שאירע בהם.
בראש-חודש, שאין בו איסור מלאכה, אין מצווה לקרוא את ההלל. ומכל-מקום, מנהג עתיק לקרוא בו את ההלל בציבור, אם זכר לקידוש החודש, ואם כדי שיתפרסם שהוא ראש-חודש. כדי להדגיש שזה מנהג בלבד, קוראים אותו בדילוג. היו חילוקי מנהגים על מה לדלג, וכיום בכל קהילות ישראל (חוץ מחלק מקהילות תימן) מדלגים את הקטעים 'לא לנו' ו'אהבתי'. מי ששכח ואמרם, ידלג על פסוקים אחרים.
בחול-המועד פסח קוראים רק חצי הלל, מכיוון שבו (שלא כבחג-הסוכות) אין קרבן שונה לכל יום מימי חול-המועד; ונאמרו לכך נימוקים אחרים.
לעניין הברכה, לדעת הרמב"ם והבית-יוסף אין מברכים כלל על הלל זה, שאינו אלא מנהג. לדעת רבנו-תם, הרא"ש והרמ"א מברכים עליו, וכן מנהג האשכנזים וכן דעת כמה מקובלים. וכן נהגו במרוקו לברך 'לקרוא את ההלל', וכן לברך בסופו, אלא שרוב הספרדים, ובפרט בארץ-ישראל, נהגו בזה כדעת הבית-יוסף. בעל התניא בסידורו הכריע שרק שליח-הציבור יברך ויוציא את כל הציבור. ולמעשה, מנהג חב"ד שגם היחיד מברך.
מקורות: תענית כח,א. ערכין י,ב. טושו"ע או"ח סי' תכב ונו"כ. שער הכולל פרק לז ס"ד-ה. 'נתיבות המערב - מנהגי מרוקו' עמ' 77. ילקוט יוסף שבת ה', עמ' רפט, וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית ערך 'הלל', כרך ט עמ' שצ. תכלאל 'תורת אבות' (אלשיך) ח"ב. וראה 'דיני ומנהגי ר"ח - חב"ד' פ"ח, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
