מדורים נוספים
	התקשרות 612 - כל המדורים ברצף
	"חג הפסח נמשך באופן תמידי"
	מקווים ובטוחים שהקב"ה יביא את הגאולה עוד לפני שביעי-של-פסח
	מאכל האמונה
	שביעי-של-פסח
	הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי משגר מצה שמורה לארגנטינה * מייחל ליום שבו ייסגרו המאפיות של המצות הפשוטות, מכיוון שהכול יאכלו אך ורק מצות שמורות * שביבים מעוללות השנים הראשונות של 'מבצע מצה' על-ידי צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק * על מצות שבורות ושלמות, וסיפורה המרתק של חבילת מצות נשכחת, בערב פסח תשמ"ב

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בחודש אדר ב' תשכ"ב פנתה הנהלת צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק ב"קריאה אל אנ"ש יחיו" ובה נאמר:

"זה מכמה שנים מתקיימת אפיית מצות שמורות מלאכת-יד על-ידי אנ"ש במאפיית המצות בכפר-חב"ד.

"השתא קיבלו על עצמם ארגון אפייה וכו' האחים גנזבורג שי'. הם לא חסכו עמל וטורח והשקיעו מאמצים מרובים למען העמדת האפייה על הרמה הראויה לשם ולתפארת בתכלית הכשרות וההידור.

"ועד הכפר יחד עם צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק עשו במיטב יכולתם והכניסו שכלולים רבים בכל אגפי המאפייה. בין השאר: בניית התנור מחדש, כלי עבודה חדשים ועוד, כך שעבודת האפייה השנה תתנהל בעזרת ה' לפי מיטב ההידורים.

"כעת עומדים אנו להתחיל במבצע המצות השנתי, דבר שכבר נתפרסם לרבים. בייחוד המבצע הכביר, המיוחד, אשתקד, אשר הכה גלים נרחבים בארצנו הקדושה אחרי שהצליח למשוך כעשרת אלפים תלמידי בתי-הספר כן-ירבו שחזו באפית המצות תוך התרשמות עמוקה.

"לאור האמור פונים אנו לאנ"ש והתמימים יחיו שיתנו ידם להצלחת מפעל חשוב זה. אנ"ש מתבקשים בזה לאפות ולקנות את כמות המצות הנדרשת להם בכפר-חב"ד, ובזה יעזרו בהפצת המעיינות בהתאם לדרישת כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"למותר לציין כי מפעל המצות בכפר-חב"ד אינו מפעל מסחרי גרידא. מטרת המפעל היא ליצור את האמצעים להפצת והחדרת מצוות אכילת מצות שמורה עבודת-יד, בפרוס חג הפסח, בין כל אחינו בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם – בהתאם לרצון נשיאינו כ"ק אדמו"ר שליט"א, וכמובן מעצמו שכל הנענה לקריאתנו נותן יד להגשמתה של משימה קדושה זו.

"תחנה מיוחדת למכירת מצות כפר-חב"ד בתל-אביב:

"משרד צעירי חב"ד רח' הרב קוק 16

"בברכת פורים שמח וחג פסח כשר ושמח,

"הנהלת צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק".

דיווח דחוף לרבי על 'מבצע מצה'

בכ"ג בניסן תשל"ד כותב הרב לייבוב לסניפי צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק:

"שלום וברכה,

"לפי הוראת מזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א עלינו לשלוח מיד דו"ח כללי ומקיף ממבצע מצה, לכן בקשתנו להביא לידיעתנו ובאופן מיידי את כל הפרטים ולמלא את השאלון הרצוף-בזה.

נא להחזיר את השאלון מייד.

אם ישנם פרטים נוספים נא לציינם.

בברכה,

י. לייבוב – יו"ר.

הכול יתחילו לאכול מצה שמורה

בהתוועדות י' בשבט תשי"ט התעכב הרבי על משמעותו של הפתגם "אכילה לשם תפילה". בין השאר אמר ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשי"ט, כרך בכ, עמ' 39-38):

להשתדל להשפיע גם על אחרים, שכן אם עשיר הוא – יוכל ביתר קלות להשפיע על אחרים, הרי רואים אנו שלעני לועגים ואילו את העשיר מחקים אף כשהוא עושה שטות, וכל-שכן אם הוא עושה דבר נכון. לפיכך: כשיניח הוא תפילין – יניחו הכל תפילין, כשישמור הוא שבת – ישמרו הכל שבת, משום שרואים שמפני ששמר שבת נעשה לעשיר, כשיניח הוא תפילין דרבינו-תם, וכשיאכל הוא מצה שמורה – תיסגרנה כל מאפיות המצה הפשוטה משום שהכל יתחילו להשתמש בשמורה.

מצה שמורה לארגנטינה

בי"א באדר תשי"ח כותב הרבי לשליח בארגנטינה, הרב דובער בוימגרטן (ז"ל):

במה שכותב על-דבר המצה שמורה, יבררו כאן ויודיעו מהמזכירות.

ובהמשך לכך, בי"ג ניסן של אותה שנה:

...ובודאי כבר יקבל העתק מכתב ל... שי'

וכן בהנוגע לשלוח שמורה.

מהאמור למדים אנו על שיגור מצות לארגנטינה.

מצות שבורות ושלימות

כשהרבי היה מחלק מצות שמורות בערב-פסח, בדרך-כלל רוב הקהל קיבל חלקי מצות ורק ליחידי-סגולה העניק הרבי מצה שלימה.

בין יחידי סגולה נמנו חברי המזכירות ומי שעסקו בשליחות הרבי בעניינים חשובים וכיוצא בהם ('משבחי רבי' עמ' 84). כך למשל זכה הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן (ז"ל) לקבל מצה שלמה בערב חג הפסח תשכ"ה. הסיבה לכך היתה התחלת התעסקותו בהדפסת סדרת מאמרי אדמו"ר מוהרש"ב.

בערב חג הפסח תשכ"ז, כשניגש הרה"ח ר' זלמן דוכמאן (ז"ל, מחבר 'לשמע אוזן') לקבל מצות מהרבי, אמר לו הרבי: אם תמשיכו לכתוב את הסיפורים שלכם ולהדפיס כרך נוסף ("נאך א חלק") – אתן לכם מצה שלימה, ואם לאו אתן לכם שבורות...". ('כפר-חב"ד' גיליון 947, עמ' 95).

במשך כמה שנים, הבחורים הממונים על האפייה – היו אף הם זוכים לקבל מצות שלימות.

מצה שמורה כהשתתפות בסעודת-מצווה

כמעט אף פעם לא היתה התייחסות ישירה לעניין המצות השבורות. באחרון-של-פסח תשמ"ז קרא הרבי להרה"ח ר' שלמה מיידנציק (ז"ל) ואתו – יבלחט"א – פרופ' ירמיהו שיחי' ברנובר, והטיל עליהם להקים שכונה חדשה בירושלים לעולים החדשים מברית-המועצות לשעבר (את הרעיון העלה הרבי כבר בהתוועדות מוצאי שבת-קודש פרשת צו, ליל י"ג ניסן). בין השאר התבטא אז הרבי ואמר ('התוועדויות' תשמ"ז, כרך ג, עמ' 149):

ולכן, על-פי מנהג ישראל לעשות "סעודת מצווה" בעת הנחת אבן-הפינה – יתנו לשלוחים "מצה שמורה" מהתוועדות זו, בשמם ובשליחותם של כל המסובים כאן, בתור השתתפות בסעודת מצווה דהנחת אבן-הפינה.

וכאן הדגיש הרבי:

מצות שלימות, או אפילו שבורות – רק בגשמיות, ואדרבה, מצד העילוי ד"לב נשבר" יתווסף עוד יותר בעניין השלימות!...

הרבי הסתכל עליי ואמר: "זייער גוט"

סיפר הרה"ח הרב חיים-שלמה דיסקין: במשך שנתיים נפלה בחלקי הזכות להיות הממונה על אפיית המצות בעבור הרבי (כולל המצות ששלח הרבי לכל העולם) ובעבור בחורי הישיבה. היה זה בשנים תשמ"א ותשמ"ב. הנוהג היה שעם גמר האפייה היו המצות שהוכנו בעבור הרבי מובאות לחדרו הקדוש. בשנת תשמ"ב אירע הסיפור הבא:

"הרב גרונר התקשר למאפייה וביקש שאזדרז להביא את המצות. מיהרתי מאוד ובחפזוני שכחתי במאפייה חבילת מצות גדולה. לא שמתי לב לכך. בינתיים הובאו כל שאר המצות והוכנסו לקודש פנימה. הרבי הפריש מהם חלה וחילק – כדרכו באותן שנים – לאברכי ה'כולל', לעורכי הסדרים, למקורבים ולחברי המזכירות. בשעה מאוחרת יותר חזרתי למאפייה כדי לערוך סיור האחרון במקום, ולתדהמתי הבחנתי בחבילת מצות הנשכחת. נטלתי אותה ונסעתי ל-770, נועצתי בחברי המזכירות והם לא ידעו מה לעשות. בין השאר אמרו כי לא כדאי להכניס את המצות לרבי שכן אז ייתכן שישאל מי השגיח עליהן עד עכשיו, ויתעוררו שאלות וספקות (גם בנוגע להפרשת חלה?). על כן, יעצו, עדיף להשאיר את המצות במאפייה. מכיון שהאחראי הרשמי מטעם הרבי על אפיית המצות היה ראש הישיבה, הגה"ח הרב מרדכי מענטליק (ז"ל), סברתי שמהראוי לעדכן אותו במה שאירע. סרתי אפוא לביתו ליידע אותו. הרב מענטליק התגורר ברחוב קינגסטון, לא רחוק מ-770, ומיד כששמע את הסיפור ואת תגובת המזכירים נבהל מאוד וצעק: "אבל אלו מצות של הרבי!". על-אף כל טרדותיו בהכנות לחג, עזב הכול ונלווה אליי ל-770. הרב מנטליק אמר למזכירים שצריך להכניס את המצות לרבי והוא יעשה כטוב בעיניו. המזכיר נכנס לרבי וסיפר את אשר אירע, והוסיף, שהרב מנטליק סובר שצריך להכניס את המצות לרבי. בתחילה לא הגיב הרבי, אולם משחזר על הדברים שוב, נענע הרבי בראשו. המזכיר יצא ואמר לי לרוץ לרכב ולהכניס את המצות לחדרו של הרבי, נכנסתי בדחילו ורחימו. הרבי עמד ליד השולחן, מרכיב משקפיים, לבוש סירטוק וללא מגבעת וכתב דבר-מה. מיהרתי לצאת. לפני שעזבתי את החדר, הרבי הסתכל עליי ואמר: "זייער גוט" [=טוב מאוד]. לעניין הפרשת חלה, איני בטוח, אך דומני שהמזכיר סיפר כי הרבי הפריש פעם נוספת. מה עלה בגורל אותן מצות – לא ידוע לי".