שאלה: למה אין אוכלים דבר אחרי ה'אפיקומן'?
תשובה: בשלב ה'יחץ' פורסים את המצה האמצעית לשני חלקים. את החלק הגדול מחביאים לאפיקומן, שהוא מצווה חשובה, ואת החלק הקטן משאירים כדי לומר עליו את ההגדה ("לחם עוני" – 'שעונים עליו דברים').
בזמן בית-המקדש היו אוכלים את השה של קרבן הפסח בסוף כל הסעודה, כדי שייהנו באכילתו ותהיה דרך חשיבות וגדוּלה, כדרך שהמלכים והשרים אוכלים. לאחר אכילתו אין אוכלים דבר, כדי שלא יעבור טעם הפסח מהפה.
עכשיו, שאין לנו קרבן פסח, חובה עלינו לאכול 'כזית' מצה, זכר לפסח, בסוף הסעודה, והוא הנקרא 'אפיקומן' (דהיינו לפתן). ולכתחילה צריך לאכלו בהסיבה.
את האפיקומן עוטפים במפה ומניחים אותו בנפרד, כדי שלא יבואו לאכלו עד תום הסעודה. בקהילות המזרח, האב (באחרות – הבן, 'שומר האפיקומן') לוקח את האפיקומן העטוף במפה על כתפו, יוצא וחוזר, ומספר לילדים: ככה יצאו אבותינו ממצרים, "משארותם צרורות בשמלותם על שכמם" (שמות יב,לד).
מנהג נפוץ בקהילות אשכנז שהילדים 'גונבים' את האפיקומן (ופודים אותו מהם תמורת מתנה כלשהי), אבל בחב"ד לא נהוג כך. והעיר הרבי ממאמר חז"ל, שהגונב את שלו מן הגנב, אף הוא טועם טעם גנֵבה.
לפני אכילת האפיקומן יש לשתות כפי הצורך, כדי שלא להיות צמאים לאחר מכן, שאם יצמא מאוד, יתירו לו לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות מים.
צריך להיזהר לאכלו לפני חצות הלילה (במרכז הארץ: 12:39), כמו הפסח, שלא היה נאכל אלא עד חצות.
מקורות: שו"ע סי' תעז-תעח. שו"ע אדמו"ר הזקן שם. לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח, לאדמו"ר מליובאוויטש. 'ילקוט מנהגים - ממנהגי שבטי ישראל'. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
