הייתה יכולה לקום ועדת חקירה אחרת, שהייתה מאשימה את הממשלה ואת צמרת המשטרה באי-הבנת משמעותו של המרד ובנקיטת יד רכה שגרמה לקרבנות רבים

מסקנות הוועדה היו חמורות וקשות. היא הטילה את האחריות על צמרת המשטרה, על השר לביטחון הפנים, על חברי הממשלה ואף על ראש-הממשלה עצמו. הם הואשמו שלא השכילו להבין את חומרתו ואת היקפו של המרד הערבי, והתייחסו אליו כאל הפגנה אזרחית רגילה. היד הרכה שנהגה המשטרה כלפי המורדים היא שגרמה להתפשטות המרד ולקרבנות הרבים שגבה.

אלה היו ימים נוראים, לא רק בגלל ראש-השנה ויום-הכיפורים, אלא בשל הפרעות שעשו רבבות ערבים מוסתים ביהודים תמימים. צירי-תנועה מרכזיים בצפון הארץ ובדרומה - נחסמו. נוסעים יהודים הוכו באכזריות, לעיתים עד מוות. הפורעים פשטו על חנויות, בנקים ומוסדות ציבור, רצחו אזרחים תמימים ובזזו מכל הבא ליד. שוטרים כותרו על-ידי המון מוסת ונעשה בהם לינץ'.

גל הפרעות נמשך חודשים, והקיף את המגזר הערבי כולו. העם בישראל מצא את עצמו במלחמה בשתי חזיתות - עימות דמים עם ארגוני הטרור בשטחי יש"ע, ובה-בעת התמרדות מבית של אזרחי ישראל הערבים. רק לאחר גיוס מילואים והכנסת כוחות גדולים של צה"ל למלחמה בפורעים דוכא המרד, אבל הוא גבה מחיר נורא של עשרות הרוגים, מאות פצועים ונזק כבד לרכוש.

אקמול לגידול ממאיר

משפחות הקרבנות תבעו להקים ועדת חקירה שתבדוק את אוזלת-היד שהפגינה המשטרה נוכח המרד הגדול. הלחץ הציבורי עשה את שלו והוקמה ועדת חקירה ממלכתית, שמסקנותיה, כאמור, היו חמורות וקשות.

"ליקוי מאורות", הגדירה הוועדה את התנהגות הממשלה והמשטרה. הן "כשלו בקריאת המפה ולא קלטו את חומרת ההתמרדות. גם לאחר שההתפרעויות גבו קרבנות בנפש של יהודים תמימים, עדיין הוסיפו להתייחס אליהן כאל הפגנה אזרחית. לא הכניסו את הכוחות הדרושים ולא השתמשו באמצעים המתאימים". הוועדה קבעה כי "מאמצי המשטרה לבלום את ההתפרעויות באמצעות אלות וזרנוקי מים כמוהם כמתן אקמול לגידול ממאיר". על-פי הוועדה, "גילויי החולשה הללו גרמו להתפשטות הפרעות לכל רחבי המגזר הערבי ולאבדן השליטה על המורדים".

הוועדה קבעה כי ראש-הממשלה, השר לביטחון הפנים, חברי הקבינט הביטחוני וצמרת המשטרה נושאים באחריות אישית למחדל החמור ולשפך הדם הנורא, והמליצה לסלקם מכל תפקיד ציבורי בהווה ובעתיד: "אנשים הלוקים בעיוורון חמור כל-כך, שלא היו מסוגלים להבין את חומרת המרד ומשמעותו, ושנמנעו מנקיטת האמצעים המתחייבים - אינם יכולים למלא תפקידים הדורשים אחריות וכושר שיפוט ראוי".

צל"ש לקציני המשטרה

אלה היו יכולות להיות מסקנותיה של ועדת החקירה, אבל לשמחתנו פורסמו השבוע מסקנות אחרות. התסריט שתואר לעיל היה קרוב מאוד להתממש. עדיין אנו זוכרים את צירי-התנועה הראשיים בצפון שנחסמו מחשש לפגיעה בחיי הנוסעים, ואת הסלקצייה שעשו הפורעים - ערבים הורשו להמשיך בדרכם ואילו יהודים הוכו מכות-צח, ורק בנס ניצלו חייהם. לא שכחנו את היהודי שנרצח בכביש החוף, ליד ג'יסר-אזרקה. לנגד עינינו עומדים המראות של המון פרוע המעלה באש תחנות דלק, בנקים, משרדי ממשלה וחנויות. זכורים לנו הניסיונות לפרוץ לשכונות יהודיות בנצרת-עילית ובראש-העין.

זה היה מרד לכל דבר, 'אינתיפאדה' של ממש, שלמרבה המזל דוכא ביד תקיפה ובנחישות. ייתכן שהיו כשלים נקודתיים, ואולי פה ושם היה אפשר להימנע מירי באש חיה, אבל המדיניות הכללית הייתה נכונה. רק בזכותה נבלם המרד ונמנעו ההתפתחויות המסוכנות שתוארו לעיל. ועדת החקירה בחרה לרצות את הציבור הערבי והתעלמה כמעט לגמרי מהנסיבות החמורות של הפרעות. היא מתחה ביקורת על קציני המשטרה, אולם הציבור היהודי בארץ אומר להם מילה אחת: תודה.