תפילה באופן של שירה
...הוראה נוספת וגם-כן עיקרית בעניין השירה בנוגע לעבודת התפילה (שנקראת גם בלשון רינה (שירה)) באופן של שירה (כידוע שרבינו הזקן היה מתפלל בקול ושירה) – שנוסף על השירה הקשורה עם העלייה מלמטה למעלה, צריך להיות עכשיו (לאחרי גמר כל העליות) השירה שמצד הדביקות וההתכללות בהעליון, כהכנה והתחלה ל"שיר חדש" דלעתיד לבוא.
ובמיוחד בנוגע להתפילה על הגאולה האמיתית והשלימה (ובפרט לאחרי שכבר "כלו כל הקיצין", ונשלמו כל ענייני העבודה, כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) – שנוסף על רגש הכוסף והתשוקה והגעגועים להגאולה (עד עתה), צריך להיות עכשיו גם ובעיקר רגש השמחה [שפורצת גדר (ספר המאמרים תרנ"ז סוף עמ' רכג ואילך) – לא רק פריצת גדרי הגלות, אלא גם ובעיקר פריצת גדרי הגאולה, שהגאולה עצמה היא באופן ד"נחלה בלי מצרים... נחלת יעקב אביך... כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (שבת קיח, סוף עמ' א ואילך] מזה שהגאולה באה בפועל ממש ברגע זה ממש.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת בשלח תשנ"ב – ספר-השיחות תשנ"ב, עמ' 320)
לצעוק "דאלאי גלות" מתוך "שטורעם" ושמחה גדולה!
ישנם הטוענים שצריכים אמנם לצעוק "עד מתי", אבל אף-על-פי-כן, מכיוון שנמצאים ביום השבת, ש"אין עצב בו", ואדרבה: "וקראת לשבת עונג" – אין מקום לצעוק "עד מתי", שהרי צעקה זו קשורה עם הצער על הגלות!
על כך אומרים להם – אדרבה, תצעקו "עד מתי" מתוך שמחה!
ובמכל-שכן וקל-וחומר: אם כל עניין של תורה ומצוותיה צריך להיות מתוך שמחה, הרי על-אחת-כמה-וכמה שבנוגע למצווה רמה ונשאה כהיציאה מהגלות, יציאת כל בני ישראל והשכינה מהגלות – בוודאי ובוודאי שצריכה להיות מתוך שמחה הכי גדולה! ומכיוון שכן, תצעק "דאלאי גלות" מתוך "שטורעם" ושמחה גדולה!
לאחרי שבת אקבל בודאי "בריוולעך" (מכתבים)... שתוכנם, שמכיוון שסוף כל סוף ישנה ההגבלה דנשמה בגוף, צריכים לשמור על הבריאות, על-ידי אכילה ושתיה ושינה, ולא לרגוז כו', כי אם להיות במצב של מנוחה ורוגע, שאז גם האכילה ושתיה ושינה הם כדבעי.
ובכן, מוותר הנני על כל עניינים אלו... הדבר היחידי שנוגע הוא – שצריכים לצאת מהגלות...
ולכן מכריזים עוד הפעם: "אידן, גייט ארויס פון גלות" [=יהודים, צאו מהגלות]...
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת בשלח, שבת שירה, ט"ו בשבט, תשמ"ו, הנחות בלה"ק – בלתי מוגה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
