להינצל משעבוד הגלות בזמן הגלות
סדר שעבוד הגלות היה, שבתחילה התחילו בני-ישראל לוותר מעט מעט בעניינים רוחניים, ונכנעו לדרישותיהם של המצרים, ואחר-כך היה שעבוד הגלות בגשמיות.
ההתחלה היתה ב"וימררו את חייהם", דקאי על התורה שהיא חיותו של כל אחד ואחד מישראל, ולאחר שנכנעו ברוחניות, נעשה שעבוד גם בגשמיות, "בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו'".
איתא בספר "פנים יפות" בביאור הטעם דשבט לוי לא נשתעבד לפרעה - כדברי פרעה "לכו לסבלותיכם", שכיוון ששבט לוי לא היה משועבד לפרעה, אלא עסקו בהמלאכה שלהם, לכן נאמר "לסבלותיכם", למלאכה שלכם - כי על שבט לוי נאמר "תומיך ואוריך לאיש חסידיך": "תומיך" קאי על מצוות מילה, ו"אוריך" קאי על תורה, שבהם היה שבט לוי בשלימות גם בשעת הגזירה, ולכן לא היו תחת שעבוד פרעה. מה-שאין-כן שאר בני ישראל, שנכנעו לגזירה ד"תומיך ואוריך" - היה זה התחלה גם לשעבוד בגשמיות.
[...] וההוראה מזה, שכאשר מדובר אודות רוחניות, הנה לפעמים לא נוגע אם מחוייבים במסירות-נפש בבירור על-פי דין או לא, ואפילו לא נוגע אם מחוייבים בעצם העניין מצד הדין, או שאין זה אלא הנהגה שהנהיג הרבי, או רבי שלפניו - על-דרך שבמצרים קיבל שבט לוי את עניין לימוד התורה כפי שהנהיג אברהם וכו', ועד למסירות-נפש.
כשמדובר בעניין של רוחניות - אין לקבל (להיכנע בפני) גזירות, אלא יש ללכת בכל התוקף.
והיינו משום שהגשמיות תלויה ברוחניות. אם נכנעים לגזירה ברוחניות - מגיחה ("שפארט ארויס") הגזירה גם בגשמיות. ולאידך גיסא, אם אין נכנעים לגזירה ברוחניות, אזי מכריז פרעה בעצמו "לכו לסבלותיכם" - פרעה בעצמו מודה בעניין ד"לסבלותיכם", שאין משועבדים אליו.
[...] אם לא נכנעים במאומה לקליפה המבלבלת, אלא מתנהגים באופן ד"תומיך ואוריך לאיש חסידך" ("אוריך" - לימוד התורה, ו"תומיך" - קיום המצוות) - אזי נפטרים משעבוד הגלות, ואין לקליפה שום שליטה, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות.
[...] וכאשר אין מוותרים בשום פרט, הרי אף-על-פי שבינתיים נמצאים עדיין בגלות, ולא בארץ-ישראל, כיוון שכך הוא מצד הכוונה העליונה - מכל-מקום ישנו העניין ד"ואכלו את חלב הארץ", דהיינו שישנו רק עניין הגלות (שלא נמצאים בארץ-ישראל), אבל לא עניין השעבוד.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת שמות, מברכים החודש שבט, ה'תשט"ז. 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשט"ז, חלק שני (טז), עמ' 18-15 - בלתי מוגה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
